קטע:אבן עזרא על בראשית מט י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לא יסור שבט מיהודה — לא יסור שבט גדולה מיהודה, עד שבא דוד, שהוא תחילת מלכות יהודה. וכן היה, הלא תראה כי דגל יהודה נוסע בראשונה (במדבר י, יד). גם אמר ה': יהודה יעלה תחילה (שופטים א, ב).

ופירוש מחוקק — סופר, שיחוק על הספר. וטעם מבין רגליו — שכן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי הקצין.

שילה — יש אומרים, כדרך המתרגם ארמית, כטעם "שָלוּ". ויש אומרים שהוא מגזרת "ובשליתה" (דברים כח, נז). ויש מי שהוציאו מלשון קדמונינו ז"ל, "שליל". ויש מי שפירש אותו על עיר שילה, ויפרש יבוא כמו "ובא השמש" (ויקרא כב, ז), או "עד כי יבוא קץ שילה"; כי כן כתוב: "ויטוש משכן שילה" (תהלים עח, ס) ואחר כן "ויבחר בדוד עבדו" (שם שם, ע). גם זה איננו רחוק. או יהיה שילה כמו בנו, והה"א תחת וי"ו, כמו "בתוך אהלה" (בראשית ט, כא); מגזרת "לא תשלה אותי" (מלכים ב ד, כח), שפירושו לא תוליד.

ומלת יקהת — כמו "ליקהת אם" (משלי ל, יז), והיו"ד משרת לעתיד; וטעמו, שיסורו גוים אל משמעתו. וכן היו עמים רבים תחת יד דוד ושלמה בנו. ואין טעם עד כי יבא שילה, שיסור השבט ממנו בבוא שילה; רק טעמו, כמו "לא יחסר לפלוני לחם עד שיגיע עת שיהיו לו שדות וכרמים רבות". וכמוהו "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" (בראשית כח, טו), שישיבהו אל הארץ: