קטע:אבן עזרא על בראשית ג ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"ותרא האשה" — בליבה.

"ונחמד העץ" — בעבור שתשכיל ותיפקחנה עיניה.

וטעם "עמה" — שיחד אכלוהו, וגילתה לו סוד הנחש. והנה, לא היה אדם שוגג, על כן נענש.

ורבים אמרו, כי (בראשית ב ט): "עץ הדעת" — עץ תאנה, בעבור שמצאו (בראשית ג ז): "ויתפרו עלה תאנה". ואילו היה כן, היה הכתוב אומר: "ויתפרו עלה עץ הדעת"!

גם, רבים אמרו שֶחיטה היה.

והנכון בעיני, ששני עצים הם, בתוך גן עדן, ואינם במקום אחר על כל פני האדמה. והאחד - עץ הדעת, והוא יוליד תאוות המשגל, ועל כן כיסו האדם ואשתו ערוותם.

ופירוש "ויתפרו" — ידוע, וכן (איוב טז טו): "שק תפרתי עלי גלדי". והמבקשים מחט – מהבילים, כי בעץ דק יעשו צרכם.

וכאשר אכל אדם מעץ הדעת, "ידע את... אשתו" (בראשית ד א). וזאת הידיעה – כינוי למשגל, ובעבור עץ הדעת נקרא כן. גם הנער, כאשר ידע הטוב והרע, אז יחל לתאות המשגל.


"ועץ החיים" (בראשית ב ט) — שיוסיף חיים, ויחיה האדם שנים רבות.

ואין מלת "לעולם" (בראשית ג כב) עד עולם ועד; והנה כן (שמות כא ו): "ועבדו לעולם", (שמואל א א כב): "וישב שם עד עולם", ורבים אחרים.

ומפרשים אמרו בפסוק (בראשית ב יז): "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", כי לא נברא על מתכונת שימות; רק כאשר חטא, נגזר עליו המוות. ורבים ישאלו: מה חטאו זרעו?

ואלה דברי רוח, כי רוח אחד לאדם ולבהמה שבה יחיה וירגיש בעולם הזה, וכמות זה כן מות זה, מלבד החלק העליון שיש לאדם מותר מן הבהמה. וכבר הביא אחד מרופאי יוון ראיות גמורות שלא יתכן שלא יהיה לחיי האדם קצב.

<< · אבן עזרא על בראשית ג · ו · >>