(לג) "ויכל בהבל ימיהם"ע"י הנחש כי הבל הוא היה נושכם וממיתם, "ושנותם"של מרגלים "בבהלה"כי כל הדור ההוא היו מתים בהשלים ששים שנה. ואשר לא היו לו שנים כי אם שנים שהם אשר נכנסו בשנת הס', היה כלה בהבל ימיהם, שלא היו ממתינים להם עד מלאת השנה כי אם קצת מהימים כי לא נאמר את מספר ימיך אמלא (שמות כג) כי אם בצדיקים, וזהו "ויכל בהבל ימיהם", ואשר היו להם עדיין שנים לחיות עד ס' היו "שנותם בבהלה", כי היו כל ליל ט' באב חופרים קבריהם ונכנסים איש איש בקברו מספק אם הגיע לו משנת הס', ואשר לא הגיעו היו קמים, נמצאו שנותם בבהלה, כי היו תמיד בבהלה מפחד לבם שמא כלו ימיו בשנה ההיא, והיו כמבוהלים עד ט' באב, ואפי' הקמים היו בבהלה עד הט' באב האחר, ועל דרך זה כל שנותם. וזה מוכרח שהרי כולם מתו בט' באב, והיתכן שכלם נולדו בט' באב, אלא שהימים הראשונים יפלו:
