"ידין", המשפט הוא כפי הנמוס הקבוע, והצדק הוא כפי הענין הפרטי, שלפעמים יטה מקו המשפט לעשות לפנים משורת הדין כפי הזמן והמקום והענין והנידון, ואמר כי "ידין את העם" בכלל לפי "הצדק" ולא יעמיד דבריו תמיד על דין תורה אם יראה שהצדק הפרטי יחייב להטות מן המשפט הכללי, כמו אם העשיר יש לו דין עם העני וזוכה לפי המשפט ולא לפי הצדק, יכוף את העשיר לעשות לפנים משורת הדין, "אבל ענייך ידין במשפט", שדין העניים ישפוט ע"פ דין תורה, ויקוב הדין את ההר, ולא יטה משפטם אל לפנים משורת הדין בשאין לאל ידם לעשות כן מפני ענים:
ביאור המילות
"בצדק, במשפט". המשפט הוא לפי הנימוס הקבוע והצדק ישקיף על הענין והזמן והנדונים ולא ישקיף על הנימוס בהחלט רק יעשה לפנים משורת הדין (ישעיה שם):
