עם טעמים:
יְחַזְּקוּ־לָ֨מוֹ׀ דָּ֘בָ֤ר רָ֗ע יְֽ֭סַפְּרוּ לִטְמ֣וֹן מוֹקְשִׁ֑ים אָ֝מְר֗וּמִ֣י יִרְאֶה־לָּֽמוֹ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"יספרו לטמון מוקשים" - ידברו אל המלך בערמה דברים טמונים שאפילו המלך לא הבין למה היו עושין כך והם היו מתכוונים לטמון לדנייאל מוקשים להלכד בהם שאמרו לדריוש אתיעטו כל סרכי מלכותא וגו' לקיימא קיים מלכא וגו' (שם) שלא יתפלל שום אדם תפלתו לפני שום אלוה חוץ ממך עד שלשים יום
"יחזקו למו" - היו מחזקים ביניהם את הדבר הרע והעצה היעוצה ויספרו זה לזה להטמין מוקש על דנייאל ואמרו מי יראה מחשבותם ר"ל שאמרו אין המלך מרגיש שכל עצתם היא על דנייאל
"יחזקו למו דבר רע", שיחזקו מוקש רע שילכד בו דוד, "ויספרו" זה לזה איך "לטמון מוקשים" תחת רגלי דוד שיהיו המוקשים טמונים עלי נתיב. ובזה "יאמרו מי יראה למו" להמוקשים אחר שהם טמונים, ולא ירגיש דוד בהם, (זאת שלישית).
