יִשְׁלַח אנא ה', שלח שליח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי, חֵרֵף שֹׁאֲפִי ה' הביא חרפה על אויבי, סֶלָה, יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ כביכול השליח הוא הבטחתו הנאמנה של ה'.
עם טעמים:
יִשְׁלַ֤ח מִשָּׁמַ֨יִם ׀ וְֽיוֹשִׁיעֵ֗נִי חֵרֵ֣ף שֹׁאֲפִ֣י סֶ֑לָה יִשְׁלַ֥ח אֱ֝לֹהִ֗ים חַסְדּ֥וֹ וַאֲמִתּֽוֹ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"ישלח" (הוא מאמר מוסגר, שע"ז מורה מלת סלה שבא באמצע הפסוק), ור"ל "ישלח משמים ויושיעני חרף שואפי", הנה שואפי ושונאי מחרפים ואומרים לאמר "ישלח משמים ויושיעני", הם מחליטים שאין לי שום תשועה בדרך הטבע, ואומרים בדרך הלצה שא"א שאושע רק אם ישלח משמים ויושיעני, ר"ל שתשועתי נמנע, אבל מה שיאמרו הם דרך שחוק, אני אומר בדרך אמת "ישלח אלהים חסדו ואמתו", ר"ל שאקרא לאל עליון שישלח באמת חסדו ואמתו, שאני איני מיחל על תשועה טבעית רק על תשועה שישלח לי משמים, בין מצד "חסדו" בין מצד "אמתו" והבטחתו שהבטיח ע"י נביא שאמלוך:
ביאור המילות
"סלה". מלת הפסק בתוך הפסוק מורה שהוא מאמר מוסגר (כנ"ל נ"ה כ'):
