עם טעמים:
טָבְע֣וּ ג֭וֹיִם בְּשַׁ֣חַת עָשׂ֑וּ בְּרֶֽשֶׁת־ז֥וּ טָ֝מָ֗נוּ נִלְכְּדָ֥ה רַגְלָֽם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
טבעו גוים בשחת עשו פלשתים שבאו להלחם עלינו חשבו להפילנו והם נפלו ברשת זו טמנו וברשת אשר טמנו ללכדנו נלכדה רגלם: ופרוש: זו כמו אשר; וכן: זו חטאנו לו (ישעיהו מב כד) ; ויש לפרשו כמשמעו כמו: זה.
"טבעו" חוזר לברר איך היה ענין ישועתו דבר השגחיי לא דבר מקריי, שממה "שנטבעו הגוים בשחת אשר עשו", ולא זאת לבד אלא כי גם "ברשת אשר טמנו נלכדה רגלם", כי היה דרך הציידים להכין שחת ובור שבו נשחתה החיה, וגם היו מכינים רשת, שעל ידי הרשת נלכדה החיה ליפול אל השחת, והם לא לבד כי בשחת שעשו נטבעו, כי גם הלכידה היה על ידי הרשת שלהם עצמם, רצה לומר בין ההכנה אל ההשחתה בין ההשחתה עצמה הכינו הם לעצמם, מכל זה.
(טז) "טבעו גוים בשחת עשו" כו'. בא לומר עוד טענה אחרת לשהוא יתברך ישגיח בקרב צרת הגלות לפקוד על הגוים ועל הממלכות שהיו משעבדים ומדכאים אותנו בידו הנטויה עליהם בהכביד עולם עלינו, בל ישכחו כי יש אלקים בישראל ויאמרו עזב ה' את הארץ, כאשר עשה בגלות מצרים שהראם את ידו החזקה מדה כנגד מדה כמאמר יתרו באומרו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח יא ובתרגום). וזהו אומרו "טבעו גוים" כו' לומר הנה כאשר "טבעו גוים בשחת עשו" הם מצריים שטבעו בים סוף "בשחת עשו" באומרם הבה נתחכמה כמאמרם ז"ל (סוטה יא א) נתחכמה למושיען של ישראל שנשבע שלא להביא מבול נשליך בניו במים שלא יפרע מהם, מה עשה הוא יתברך אמר אני לא אביא מבול עליהם אבל הם יבאו ברגליהם אל מי ים סוף ויטבעו, וזה אמר "ברשת זו טמנו", שהיתה רשת טבועה במים, שטמנו אותה כאילו היא בלתי גלויה מאלקי ישראל לשלם גמולם על שבועת המבול, בה "נלכדה רגלם" שברגליהם באו אל המבול וילכדו:
