קטגוריה:שמות כח כו

<< | ספר שמות • פרק כ"ח • פסוק כ"ו | >>

ועשית שתי טבעות זהב ושמת אתם על שני קצות החשן על שפתו אשר אל עבר האפד^[1] ביתה.

וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְשַׂמְתָּ אֹתָם עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד^[2] בָּיְתָה.

המהדורה המוטעמת:

וְעָשִׂ֗יתָ שְׁתֵּי֙ טַבְּע֣וֹת זָהָ֔ב וְשַׂמְתָּ֣ אֹתָ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד^[3] בָּֽיְתָה׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְעָשִׂ֗יתָ וְ - ו' החיבור
עָשִׂ֗יתָ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/6213 a
מורפ': HC/Vqq2ms שְׁתֵּי֙ שְׁתֵּי֙ - תואר, מספר מונה, נקבה, זוגי, נסמך

צורת יסוד: 8147
מורפ': HAcfdc טַבְּע֣וֹת טַבְּע֣וֹת - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך

צורת יסוד: 2885
מורפ': HNcfpc זָהָ֔ב זָהָ֔ב - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 2091
מורפ': HNcmsa וְשַׂמְתָּ֣ וְ - ו' החיבור
שַׂמְתָּ֣ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/7760 a
מורפ': HC/Vqq2ms אֹתָ֔ם אֹתָ֔ - מילית, מושא ישיר (את)
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp3mp עַל עַל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־שְׁנֵ֖י שְׁנֵ֖י - תואר, מספר מונה, זכר, זוגי, נסמך

צורת יסוד: 8147
מורפ': HAcmdc קְצ֣וֹת קְצ֣וֹת - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך

צורת יסוד: 7098
מורפ': HNcbpc הַחֹ֑שֶׁן הַ - מילית, ה' הידיעה
חֹ֑שֶׁן - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/2833
מורפ': HTd/Ncmsa עַל עַל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־שְׂפָת֕וֹ שְׂפָת֕ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 8193
מורפ': HNcfsc/Sp3ms אֲשֶׁ֛ר אֲשֶׁ֛ר - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr אֶל אֶל - מילת יחס

צורת יסוד: 413
מורפ': HR־עֵ֥בֶר עֵ֥בֶר - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 5676
מורפ': HNcmsc הָאֵפֹ֖ד הָ - מילית, ה' הידיעה
אֵפֹ֖ד - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/646
מורפ': HTd/Ncmsa בָּֽיְתָה בָּֽיְתָ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
ה - סיומת, ה' המגמה

צורת יסוד: 1004 b
מורפ': HNcmsa/Sd׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וְעָשִׂ֗יתָ רביעי (משנה, דרגא 3)

שְׁתֵּי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

טַבְּע֣וֹת מונח (משרת, דרגא 5) זָהָ֔ב זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְשַׂמְתָּ֣ מונח (משרת, דרגא 5) אֹתָ֔ם זקף קטן (מלך, דרגא 2)

עַל־שְׁנֵ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)

קְצ֣וֹת מונח (משרת, דרגא 5) הַחֹ֑שֶׁן אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

עַל־שְׂפָת֕וֹ זקף גדול (מלך, דרגא 2)

אֲשֶׁ֛ר תביר (משנה, דרגא 3)

אֶל־עֵ֥בֶר מרכא (משרת, דרגא 5) הָאֵפֹ֖ד טפחא (מלך, דרגא 2)

בָּֽיְתָה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת התחתונות זָהָב, וְשַׂמְתָּ אֹתָם עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן, עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה לצד הפנימי.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְתַעֲבֵיד תַּרְתֵּין עִזְקָן דִּדְהַב וּתְשַׁוֵּי יָתְהוֹן עַל תְּרֵין סִטְרֵי חוּשְׁנָא עַל סִפְתֵּיהּ דִּלְעִבְרָא דְּאֵיפוֹדָא לְגָיו׃
ירושלמי (יונתן):	וְתַעֲבֵיד תַּרְתֵּין עִזְקַן דִּדְהַב וְתִתֵּן יַתְהוֹן עַל תְּרֵין סִיטְרֵי חוּשְׁנָא עַל שִיפְמֵיהּ דִּלְעַבְרָא לְאֵפוֹדָא לְגֵיו:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"על שני קצות החשן" - הן שתי פאותיו התחתונות לימין ולשמאל "על שפתו אשר אל עבר האפוד ביתה" - הרי לך ב' סימנין הא' שיתנם בשני קצות של תחתיתו שהוא כנגד האפוד שעליונו אינו כנגד האפוד שהרי סמוך לצואר הוא והאפוד נתון על מתניו ועוד נתן סי' שלא יקבעם בעבר החשן שכלפי החוץ אלא בעבר שכלפי פנים שנ' ביתה ואותו העבר הוא לצד האפוד שחשב האפוד חוגרו לכהן ונקפל הסינר לפני הכהן על מתניו וקצת כריסו מכאן ומכאן עד כנגד קצות החשן וקצותיו שוכבין עליו

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן – הֵן שְׁתֵּי פְּאוֹתָיו הַתַּחְתּוֹנוֹת, לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל.
עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה – הֲרֵי לְךָ שְׁנֵי סִימָנִין: הָאֶחָד, שֶׁיִּתְּנֵם בִּשְׁנֵי קְצָוֹת שֶׁל תַּחְתִּיתוֹ, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הָאֵפוֹד; שַׁעֶלְיוֹנוֹ אֵינוֹ כְּנֶגֶד הָאֵפוֹד, שֶׁהֲרֵי סָמוּךְ לַצַּוָּאר הוּא, וְהָאֵפוֹד נָתוּן עַל מָתְנָיו. וְעוֹד נָתַן סִימָן, שֶׁלֹּא יִקְבָּעֵם בְּעֵבֶר הַחֹשֶׁן שֶׁכְּלַפֵּי הַחוּץ, אֶלָּא בָּעֵבֶר שֶׁכְּלַפֵּי פְּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּיְתָה. וְאוֹתוֹ הָעֵבֶר הוּא לְצַד הָאֵפוֹד, שֶׁחֵשֶׁב הָאֵפוֹד חוֹגְרוֹ לַכֹּהֵן, וְנִקְפַּל הַסִּינָר לִפְנֵי הַכֹּהֵן עַל מָתְנָיו, וּקְצָת כְּרֵסוֹ מִכָּאן וּמִכָּאן עַד כְּנֶגֶד קָצַוֵּת הַחֹשֶׁן, וּקְצוֹתָיו שׁוֹכְבִין עָלָיו.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ועשית". מפני שעל ידי הטבעות והשרשות שלמעלה מתחבר החשן אל האפוד מלמעלה שלא יפול ועדיין שפת החשן התחתונה הולכת ובאה ונוקשת על כרסו ואינה דבוקה בו

יפה, צוה לעשות עוד שתי טבעות על שני קצות החשן שהם שני פאותיו התחתונות לימין ולשמאל, על שפתו אשר אל עבר האפד ביתה, הרי לך שני סימנים, האחד שיתנם בשני קצוות של תחתיתו שהוא כנגד האפוד שעליונו אינו כנגד האפוד שהרי האפוד על מתניו, ועוד נתן סימן שיתנם בעבר החשן שכלפי פנים שנאמר ביתה כן פרש"י, ומבואר מזה שהיה משונה מקום נתינת טבעות העליונות ממקום נתינת הטבעות התחתונות של החשן. שהטבעות העליונות היו על החשן לצד חוץ, כמ"ש (בפסוק כ"ג) ונתת את שתי הטבעות על שני קצות החשן, וטבעות התחתונות היו נתונות בצד שכלפי פנים. ונראה הטעם כי בכפלי החשן נתן את האורים ואת התומים שיתבאר (בפסוק ל'), וא"כ בודאי היה מקופל באופן ששני קצות הכפל הפתוחים יהיה לצד מעלה, שאם יהיו למטה או אל אחד משני הצדדים יפלו מתוכו האורים והתומים הנתונים בין הכפלים, וע"כ ששני הכפלים הפתוחים היו כלפי מעלה, ובזה הלא יפול צד העליון הנכפל ויפתח לצד מטה, וע"כ היו הטבעות העליונות בצד מעלה, וכשחברם אל משבצות האפוד משני הצדדים סגרו את כפל החשן שלא יפתח והאוה"ת היו שמורים בתוכו, משא"כ למטה ששם היה מקום הכפל הסתום נתנו הטבעות בצד מטה שבזה נתחבר יותר אל האפוד מלמטה ע"י פתיל התכלת: