קטגוריה:שמות יג ז

קו. תלמוד לומר מצות יאכל . זה מיותר, ומפרשי חז"ל שנגד מה שאמר שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג. רוצה לומר שהחגיגה עקרו ביום השביעי רצונו לומר שיש לו תשלומין, עד יום השביעי, שהוא יום האחרון לתשלומי החגיגה אם לא הביא בראשון. אבל מצות תאכל שבעת ימים כולם, לא שיהיו תשלומין לראשון.

אבל הלא יש לפרש שרצונו לומר שאינך מחויב לאכול מצות רק אם יום השביעי חג, אבל כל זמן שאין חגיגה אין מצה, לכן הוסיף שמצות יאכל תמיד- אף שאין חגיגה

קז. מצות יאכל את שבעת הימים . קדימת השם לפני הפעל, מורה איזה דיוק והפוך וסתירה, כמו שבארתי באילת השחר ( פ' יב ).

וגם למה חזר שנית את שבעת הימים, פי' חז"ל משום שמה שכתוב ולא יאכל חמץ בא ללפני זמנו. ונגד זה אמר שמצות יאכל רק שבעת הימים ולא משש שעות ולמעלה. ומזה נשמע ממילא שמה שנאמר ולא יאכל חמץ , הוא יותר משבעת הימים כי אסור משש שעות ולמעלה.

והנה בגמרא פסחים (דף כח), אמר דלר' יהודה תלתא לאוין כתיבי. חד לפני זמנו וחד לתוך זמנו וחד לאחר זמנו. ומלשון הגמרא (דף כט) שאמר בשלמא לרבא וכו' אלא לראב"י דמוקי לה כר' יהודה משום לא יאכל חמץ מבע"ל. משמע דלא יאכל בא על אחר זמנו. וכן מבואר בירושלמי (פ"ב ה"ב) עיי"ש, וכן דעת הרמב"ם.

אבל הרא"ש פרק כל שעה (סי' ד') כתב, דלפני זמנו נפקא ליה מלא יאכל חמץ. ולכן בלפני זמנו פסקינן דלא כרבי יוסי הגלילי דבא לסמוכים, ווה דעת המכילתא.

ועל זה אמר, למה נאמר. רוצה לומר, למה חלק ולא יאכל חמץ היום וכו' מצות יאכל , ולא אמר מצות יאכל ולא יאכל חמץ ולא יראה שאור. ועל זה אמרו שמזה נלמד שחמץ אסור לפני זמנו על כן כתב זה ביחוד.

והגר"א הגיה לפי שלמדנו על החמץ שאסור משש שעות ולמעלה, יכול אף אכילת מצה גם כן- תלמוד לומר מצות יאכל את שבעת הימים.

לא יראה לך חמ. מאמרי המכילתא עד והגדת כבר נשנה למעלה ( בא סז ) ( בא סח ).