קטגוריה:ירמיהו י יג

<< | ספר ירמיהו • פרק י' • פסוק י"ג | >>

לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה ארץ הארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו.

לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה ארץ הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו.

המהדורה המוטעמת:

לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּעֲלֶ֥ה נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵ֣ה ארץ הָאָ֑רֶץ בְּרָקִ֤ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹצְרֹתָֽיו׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

לְ/ק֨וֹל תִּתּ֜/וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּ/שָּׁמַ֔יִם וַ/יַּעֲלֶ֥ה נְשִׂאִ֖ים מִ/קְצֵ֣ה ארץ [הָ/אָ֑רֶץ] בְּרָקִ֤ים לַ/מָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַ/יּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵ/אֹצְרֹתָֽי/ו׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

לְק֨וֹל קדמא (משרת, דרגא 5) תִּתּ֜וֹ גרש (שליש, דרגא 4)

הֲמ֥וֹן מרכא (משרת, דרגא 5) מַ֨יִם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

בַּשָּׁמַ֔יִם זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וַיַּעֲלֶ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) נְשִׂאִ֖ים טפחא (מלך, דרגא 2)

מִקְצֵ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) (ארץ) הָאָ֑רֶץ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

בְּרָקִ֤ים מהפך (משרת, דרגא 5) לַמָּטָר֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

עָשָׂ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וַיּ֥וֹצֵא מרכא (משרת, דרגא 5) ר֖וּחַ טפחא (מלך, דרגא 2)

מֵאֹצְרֹתָֽיו סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

לְקוֹל תִּתּוֹ כשנותן קולו הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם של המיית גשם, וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה (ארץ) הָאָרֶץ; בְּרָקִים לַמָּטָר הנראים לפני ירידת המטר עָשָׂה, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

לְקַל מִתְּנִיָהּ רִכְפַת דְמַיִין בִּשְׁמַיָא וּמֵסִיק עֲנָנִין מִסְיָפֵי אַרְעָא בַּרְקִין לִזְמַן מִטְרָא עָבַד וּמַפֵּיק רוּחִין מִבֵּית גִנְזוֹהִי:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"לקול תתו" - בעת בא קול שהוא נותן המון מים בשמים

"נשיאים" - עננים

"ברקים" - (פלנדורי"ש בלע"ז)

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"לקול" - באה הלמ"ד במקום בעבור וכן פתח פיך לאלם (משלי לא)

"תתו" - מלשון נתינה

"המון" - מלשון המיה ושאון

"ויעלה" - באה הוי"ו במקום אז וכן אם נקבה תלד וטמאה שבועים (ויקרא יב)ור"ל אז טמאה

"נשיאים" - עננים ע"ש שמנשאים עצמן למעלה וכן מעלה נשיאים (תהלים קלה)

מצודת דוד

"ויוצא" - הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו

"ברקים" - לעת בא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם

"מקצה הארץ" - ר"ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה

"לקול תתו" - בעבור נתינתו קול המיית מים באויר השמים אז מעלה את העננים לרום השמים

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"לקול", וביחוד התבאר חכמתו והשגחתו הפרטיית מן ירידת הגשם והתהוות העננים, (כמו שבאר באורך באיוב סי' ל"ו ל"ז) "מן הקול" הקורא ומפרסם השגחתו, "מה שיתן המון מים בשמים", שהוא באויר הנשימה, שהוא מקום עליית האדים (שנקרא רקיע ושמים במעשה בראשית כמש"ש), "ויעלה נשיאים מקצה הארץ" שהם האדים המתנשאים מן הארץ ומתקבצים במקום סגריר העננים, ואשר האדים האלה וטפות מים העולים מלאים רוח ואויר שעל ידם הם מסוגרים ומתעלמים והאויר זך וצלול ע"י העלעקטרי ויסוד האש אשר יפוצץ האדים על כנפי רוח, והיה מחכמת ה' כי "ברקים למטר עשה", בעת ירצה שירד המטר יפרד מהם יסוד האש והעלעקטרי ויתהוה הברק, ועי"ז "מוצא רוח מאוצרותיו", יוציא יסוד הרוח האצור באדים, ועי"כ יתהוה המטר כנודע בחכמת הטבע:

ביאור המילות

"המון מים". כמו כי קול המון הגשם (מ"א י"ח), "ויעלה נשיאים" וכבר העלה קודם לכן, ויל"פ שמתמיד להעלות נשיאים גם אחרי ירד הגשם, כי הגשם חוזר לעלות באדים למעלה ונשיאים נקראו ע"ש האדים המתנשאים מן הארץ לעיגול הנשימה, "מאוצרותיו", הכינוי שב על הרוח, ממקום שהוא אצור ועצור שם: