קטגוריה:יהושע א יד

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם

נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם וּמִקְנֵיכֶם יֵשְׁבוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן

יהושע מדגיש שמשה נתן להם את אדמתם בעבר הירדן.
אם משה נתן, הוא יכול לקחת מהם. הכל היה על תנאי, תעשו מה שהבטחתם, ולא - אז לא תקבלו, כפי שהם סיכמו עם משה (במדבר לב כב).

יהושע משחק כאילו שכל הכוח בידו, כאשר למעשה הוא שמח שהוא לא צריך לדאוג למקנה הרב של ראובן וגד. הוא לא צריך למצוא להם אוכל ומים במדבר יהודה או במעלה ההר, ולהריץ אותם מאחוריו או להשאיר להם שומרים, כפי שאמר יעקב לעשו: "אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי, וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן" (ביאור:בראשית לג יג).

וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים

"חֲמֻשִׁים" - מצוידים בנשק, עמוסים בצידה, (בלי קשר למספר חמש), כפי שנאמר: "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יג יח).

וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם

בזמנו בני ראובן, גד וחצי מנשה עשו משא-ומתן עם משה:

• הם אמרו: "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻ[מ]שִׁים, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם" (במדבר יג יח).
• משה ווידא: "וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן, לִפְנֵי יְהוָה, עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו" (במדבר יג כא).
• הם אישרו: "וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ, כָּל חֲלוּץ צָבָא, לִפְנֵי יְהוָה לַמִּלְחָמָה" (במדבר יג כז).
• בנוכחות עדים משה דרש שהם יאשרו: "אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן, כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְהוָה, וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם - וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה" (במדבר יג כט).
• הם אישרו ואמרו: "נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְהוָה אֶרֶץ כְּנָעַן" (במדבר יג לב).

ניתן לראות שמילת המפתח להתחיבות שלהם בשיחה עם משה היתה: "חֲלוּצִים".

אז מה פרוש המילה "חָלוּץ", "חֲלוּצִים"?

• זה שמתחיל ראשון, מוביל, נַחְשׁוֹן, פורץ דֶּרֶךְ (מילוג), ככתוב: "וְהֶחָלוּץ יַעֲבֹר לִפְנֵי אֲרוֹן יְהֹוָה" (יהושע ו ז).
• הוֹצִיא, הֵסִיר, פָּלָה, פָּשַׁט, שָׁלַף (מילוג) לְגַיֵּס, ככתוב: "וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ" (דברים כה ט), "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר: הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא" (במדבר לא ג), "חֲלוּצִים": מוצאים לשרות, מגויסים, ממונים לצבא, מְנוּדָּבים, "הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם" (שופטים ה ט).

לא בטוח שראובן וגד התכוונו לאותו פרוש שמשה התכוון. ייתכן שראובן גד התכוונו שהלוחמים שלהם יצאו משבטם ויצטרפו ללוחמים שיכבשו את הארץ, ומשה התכוון שהם ילכו לפני כל הצבא ויסתכנו באבדות כבדות, כפי שקרה לאוריה החתי, ככתוב: "הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה" (שמואל ב יד טו).

לִפְנֵי

כיוון שהמילה חֲלוּצִים אינה ברורה, יהושע לא השתמש בה בהקשר לחילים משבטי ראובן, גד ומנשה, אלא אמר: "וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם". בצורה זאת ברור שהוא דרש מהם לקחת סיכון ולנוע בראש הצבא, לפני כל שאר הכוחות.

ראובן, גד וחצי מנשה הבינו שיהושע דורש מהם לעבור לִפְנֵי אחיהם, ולהסתכן באבדות כבדות במשך כל הכיבוש. היתה להם ברירה לסרב, לשוב לבתיהם לקחת את משפחותיהם ורכושם ולהצטרף חזרה לבני ישראל. אולם הם החליטו לא לוותר על אחוזתם בעבר הירדן המזרחית, והסכימו לדבריו ללכת בראש הצבא לפני כל השאר.

אולם גם המילה "לִפְנֵי" אינה ברורה:

• "לִפְנֵי" - במקום קדמי יותר בתור או ברשימה, מבחינת מקום או זמן (מילוג), ככתוב: "לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם" (שמות יג כב).
• אולם צרוף המילים "תַּעַבְרוּ ... לִפְנֵי" יוצר פרוש שונה - לעבור לפני הפנים, לצעוד במסדר כבוד, ככתוב: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר, וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן יְהוָה וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם" (יהושע ד יא).

יהושע דרש "וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם", ואכן לאחר שבני ישראל עברו את הירדן, נאמר: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר, וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן יְהוָה וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם. וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה" (יהושע ד יא-יב). ניתן להבין שהם עברו במצעד ראוה לפני כל בני ישראל, אחיהם ומשפחותיהם, והראו את עוצמתם ואת נאמנותם ליהושע ולכיבוש הארץ. הם הדגימו את כוחו של יהושע כמנהיג ומפקד ראשי, וכך הם נטעו אומץ בשאר העם להאמין בו.

לא נאמר בהמשך שהם היו בראש הצבא או שהם ספגו אבידות כבדות במיוחד.

כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל

יהושע מזכיר את המילים "כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל".

לא ברור מה כוונתו:

• האם ראובן וגד צריכים לשלוח רק את כל "גִּבּוֹרֵי הַחַיִל" שלהם, וכך צעירים, מבוגרים, חולים, חלשים, פחדנים אינם חייבים להצטרף?
• האם "אֲחֵיכֶם" הם "כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל", ובני ראובן, גד וחצי מנשה יעברו לפניהם במצעד, או יתיצבו בראש המחנה?

כיוון שבהמשך אין לזה משמעות, ולא נאמר שלראובן וגד היו אבדות כבדות, ניתן להבין שזה רק מילות כבוד למי שרוצה לחשוב שמדובר בו. כל החיילים היו "גִּבּוֹרֵי הַחַיִל" שמוכנים למות או להפצע למען העם.

וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם

יהושע לא דורש שראובן וגד ילחמו עבור כל העם. חובתם היא רק לעזור, להשתתף במאמץ כמו כולם.

נשמע שיהושע טוען "[ש]אֲחֵיכֶם" צריכים עזרה, לכן יהושע הוסיף באמצע המשפט את המילים "כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל", כדי לפיס את בני ישראל הוא קרא להם "כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל". בהמשך דבורה הנביאה, בכעס ולעג תשיר: "בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב. לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים" (שופטים ה טו-טז), בגלל שהם לא באו לעזור במלחמה, כפי שהם הבטיחו למשה ויהושע.