ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך וגו' עד ותחלינה שבע שני הרעב שלש' דבורים או אמירות אמר פרעה אל יוסף בזה הדבר. האחד אחרי הודיע אלדים אותך את כל זאת אתה תהיה על ביתי וגו' שענינו כמו שפירשתי אע"פ שאתה לא יעצתני רק בדבר התבוא' הנה אני ממנה אותך על ביתי ועל הנהגת המלכות והמאמר הב' הוא על ענין השבע והרעב שנרמוז בחלומו ושעליו יעצהו ועל זה אמר ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים שהרצון בו בענין התבואה לחמש ולקבץ ולמכור בעת הראוי ולעשות כל מה שצריך אליו וזהו על כל ארץ מצרים שענין השבע והרעב היה כולל לכל הארץ לאסוף התבואה ולצבור אותה כאלו אמר לפי שיעצת לי שאבחר איש נבון וחכם לעשות זה שאעשה אותו בעצמי ראה מה שאגזור על זה והוא שאיני רוצה לעשות זה בעצמי כמו שאמרת ולא להפקד פקידים אבל אתה החכ' והנבון בכח אלדים נתתי אותך על כל ארץ מצרים לעשותו ולזה הענין הוצרך לתת לו את טבעתו אשר בה יחתמו כל הכתבי' שנכתבו בשם המלך כדי שהוא יצא לכתוב כרצונו ויחתו' בה. וצוה להלבישו בגדי שש אשר הם בגדים מיוחסים לשרים וישם רביד הזהב על צוארו ר"ל שפרעה בעצמו נתן בידיו רביד הזהב על צוארו של יוסף שהיה זה מורה על גדולתו כמנהג היום בפרשים אשר יקים המלך וירכב אותו במצותו במרכבת המשנה ר"ל במרכבת המיוחדת לאיש אשר הוא שני למלך כי היה למלך מרכבה מיוחדת לו למשנ' שהוא שני למלך בגדולה ומעלה ובה צוה שירכבו את יוסף והמרכב' ענינה ידוע שהיא מושב עשוי על ד' סוסים. ומאשר אמר הכתוב במרכב' המשנה אשר לו ולא אמר במרכבת משנהו נראה לפרש שהיו למלך שתי מרכבות מיוחדות לעצמו והוא ירכב באח' מהם והמשנה ירכב בשנית. ולזה אמר במרכבת המשנה אשר לו. ואמנם אמרו ויקראו לפניו אברך ענינו כי להיות ההשתחוא' בהכרע' הברך מיוחדת למלך מורה על מעלת אדנותו על כל הארץ היה מפני זה אסור להשתחוות בהשפלת הברך רק למלך אם לא במצותו וכן היה המנה' בזמן אחשורוש כמ"ש כי כן צוה לו המלך והיתה הקריאה והכרוז אברך ונתון אותו רוצה לומר שכל אדם ישתחוה לו בהכרעת הברך ושהמלך היה נותן אותו למנהיג נגיד ומצוה על כל ארץ מצרים. ואברך הוא מקור מבנין הפעול וכן ונתון אותו גם כן מקור. שהוא רשות לכל אדם להשתחוות לו בברך וכן שהיה גותן לו ממשלה על כל ארץ מצרים ולכן לא יערער אדם בענינו. והנה עשה פרעה כל זה ההשתדלות כדי שיתקיים ממשלת יוסף בידו ולא יערערו עליו להיותו עברי שנוי אצלם ולפי שאולי יוסף ירא ויפחד מהמצרים שיקנאו בו על ממשלתו ומנויו בבית ובשדה כמו ויקנאו בו אחיו על דבר פחות מזה אלף אלפי אלפים הוצרך פרעה לדבר בו אמירה שלישית. והיא ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך רוצה לומר אל תירא ואל תחת משרי המלכות ומעם הארץ כי אני פרעה ויצא דבר מלכות מלפני שבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו כלומר לא לעשות שום דבר ולא ללכת בשום מקום ברגלו מזולת רשותך ומצותך בכל ארץ מצרים. הנה התבאר למה באו שלשת האמירות האלו מפרעה ליוסף והותרה השאלה הי"ב. ולפי שהיה קשה על המצרים שיהיה עברי מושל עליהם הערים פרעה בשנות שמו ולקראו צפנת פענח שר"ל מגלה התעלומות בלשון מצרי. ולא הספיק לו זה אלא שנתן לו לאשה את אסנת בת פוטיפרע שהיה שר וגדול במצרים כדי שיהיו לו קרובים מצד אשתו שיעזרוהו כי זה בלי ספק יהיה חוזק למעלתו וזהו שסמך לזה ויצא יוסף על ארץ מצרים כי מצד הקשר שנקשר עם השר ההוא יצא על ארץ מצרים מפרסם גדולתו והנהגתו כי קרוביו וקרובי קרוביו קרבו אליו וינשאו אותו. והנה ספר הכתוב הקושי שהי' בממשלת יוסף שהי' יוסף בן שלושי' שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים כי לחיותו מלך מצרים לא היה ראוי שירא' לפניו נער עברי כי נער היה כפי שנות הדור ההוא ועכ"ז עזרו אלדים ויתן חנו לפניו. ועוד שהיו מקנאים שרי מצרים ובהיותו לפני פרעה לא היה אדם יכול לדבר כנגדו אבל בצאתו מלפניו ללכת בכל הארץ היתה לו סכנה עצומה אבל בחמלת י"י עליו יצא מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים רחוק ממושב המלך כדי להתגבר ולהתחזק בממשלתו וגדולתו שניתנה לו גם שלא בפני פרעה ולא ערער אדם עליו כי מה' היתה לו וזה טעם ויצא מלפני פרעה. ואמנם אמרו ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים ענינו אצלי כמו ועשת את התבואה לשלש השנים שעשה ארץ מצרים תבוא' מופלגת בשבע שני השבע שהיתה התבואה יוצאת לקמצים לא לשבלי' וזה נאמר בהפלגה ובזה ראו כל עמי הארץ כי נתקיימו דברי יוסף שאמר לפרעה שבע גדול כי האר' עשתה תבואה רבה בהפלגה כאלו היתה לקמצים שלא על המנהג הטבעי ואז קבץ יוסף את כל האוכל רוצה לומר כל האוכל שהיה נמכר בשער וזה מלבד החומש כי נסמך הכתוב על מה שכבר זכר. וזכר מחכמתו שלא הניח אותו בשדה בחפירות כפי המנהג ברוב הארצות כדי שלא יגנבוהו משם אבל הניחו בערים ועם זה התנהג ביושר ולא עוות דין עיר ועיר כי אוכל כל עיר נתן בתוכה ולא בעיר אחרת והבן אמרו אוכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכ' שהכוונה בו שאוכל שדה העיר אשר סביבותיה רוצה לומר הקרוב לעיר הוא אשר נתן בתוכ' להיות נשמר שמה לאוכל העיר בזמן הרעב אבל האוכל שהי' רחוק מן העיר לא היה נותן בתוכה כי היה מוליך אותו למצרים לאוצרות המלך כי שם לבד היה מוכר יוסף הבר לארצות הנכריות שלא היו ממצרים וכמו שנראה מהספור ששם היה משביר הבר לנכרים ושם באו אחיו לשבו' אוכל וזכר הכתוב שהיה הבר והאוכל אשר קבץ יוסף אם מהחומש ואם מהקניה כל שכן שבתחלה התחילו לכתוב כדי שיהיה הכל במספר אבל בהתרבותו חדל לספור לפי שלא היה נקבץ במספר ונשאר א"כ כלו לאמונתו מבלי חשבון כלל והותרה בזה השאלה הי"ג. והנה זכר הכתוב לידת בני יוסף ושמותם וטעם אותם השמות להגיד שהיה משלמותו כ"כ שעם היותו שר ואדון בכל מצרים והיותו עסוק בקבוץ התבואה ועניניה הנה ביום שמחת לבו בלדתם היה מעלה את זכרון בית אביו ותאות ארצו על ראש שמחתו ולכן קרא לבן הראשון מנשה ואמר כי נשני ושכחני אלדים את כל עמלי שהיה בעבדותי אבל גם מבית אבי כשנפרדתי ממנו והרי אני נשכח משם וכאלו נתן הודאה על הטובה שנשהו אלדים את כל עמלו ועל כל הרעה באמרו ואת כל בית אבי. והבן השני קרא אפרים כי הפרני אלדים בארץ עניי שהיה קורא מצרים עם כל מעלתו שמה ארץ עניו להיותו נפרד מאביו ומהארץ הקדושה ולזה נזכר כאן הספור הזה אחרי ספור התבואה להגיד שלא נשכח מבית אביו ומארץ מולדתו עם כל הגדולה והגבורה והתפארת שהיה לו ועושר התבואה אשר בידו. והותרה בזה השאלה הי"ד:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מא מא.
רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם
"רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם " - האם זו מתנה או איום?
פרעה בחר את יוסף לתפקיד משנה למלך והורה לו לבצע את הצעתו לחסוך אוכל לשנות הרעב.
פרעה לא שאל את יוסף אם יוסף מסכים.
פרעה פקד עליו, אתה שהיית עבד לפוטיפר, מעכשו אתה עבד שלי, אתה תבצע את הצעתך, ואני נותן לך כוח מוחלט: "וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ביאור:בראשית מא מד). כל בעיה שתהיה אתה יכול לטפל בה כמוני, אולם אתה אחראי לתוצאות.
יוסף לא ענה ולא בקש יותר, כי הוא קיבל הכול. ובנוסף יוסף לא היה יכול לצאת מזה. יוסף האמין שהכל בפקודת אדוני, ושאדוני ישמור עליו ויצליח את דרכו.
