קטגוריה:בראשית כט ז

<< | ספר בראשית • פרק כ"ט • פסוק ז' | >>

מהדורת הכתיב:

ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו.

המהדורה המנוקדת:

וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ.

המהדורה המוטעמת:

וַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא־עֵ֖ת הֵאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיֹּ֗אמֶר וַ - ו' החיבור
יֹּ֗אמֶר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms הֵ֥ן הֵ֥ן - מילית, הצבעה

צורת יסוד: 2005
מורפ': HTm עוֹד֙ עוֹד֙ - תואר הפועל

צורת יסוד: 5750
מורפ': HD הַיּ֣וֹם הַ - מילית, ה' הידיעה
יּ֣וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/3117
מורפ': HTd/Ncmsa גָּד֔וֹל גָּד֔וֹל - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 1419 a
מורפ': HAamsa לֹא לֹא - מילית, שלילה

צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn־עֵ֖ת עֵ֖ת - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 6256
מורפ': HNcbsc הֵאָסֵ֣ף הֵאָסֵ֣ף - פועל, נפעל, מקור נסמך

צורת יסוד: 622
מורפ': HVNc הַמִּקְנֶ֑ה הַ - מילית, ה' הידיעה
מִּקְנֶ֑ה - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/4735
מורפ': HTd/Ncmsa הַשְׁק֥וּ הַשְׁק֥וּ - פועל, הפעיל, ציווי, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 8248
מורפ': HVhv2mp הַצֹּ֖אן הַ - מילית, ה' הידיעה
צֹּ֖אן - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/6629
מורפ': HTd/Ncbsa וּלְכ֥וּ וּ - ו' החיבור
לְכ֥וּ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: c/3212
מורפ': HC/Vqv2mp רְעֽוּ רְעֽוּ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 7462 b
מורפ': HVqv2mp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַיֹּ֗אמֶר רביעי (משנה, דרגא 3)

הֵ֥ן מרכא (משרת, דרגא 5) עוֹד֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

הַיּ֣וֹם מונח (משרת, דרגא 5) גָּד֔וֹל זקף קטן (מלך, דרגא 2)

לֹא־עֵ֖ת טפחא (מלך, דרגא 2)

הֵאָסֵ֣ף מונח (משרת, דרגא 5) הַמִּקְנֶ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

הַשְׁק֥וּ מרכא (משרת, דרגא 5) הַצֹּ֖אן טפחא (מלך, דרגא 2)

וּלְכ֥וּ מרכא (משרת, דרגא 5) רְעֽוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיֹּאמֶר: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה, הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ".

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַאֲמַר הָא עוֹד יוֹמָא סַגִּי לָא עִדָּן לְמִכְנַשׁ בְּעִיר אַשְׁקוֹ עָנָא וְאִיזִילוּ רְעוֹ׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמַר הָא עִידַן יוֹמָא סַגִי לָא עִידַן לְמִיכְנַשׁ בְּעִיר אַשְׁקוּ עָנָא וְאֵיזִילוּ רְעוּ:
ירושלמי (קטעים):	וְלָא אִישִׁין לְמַכְנְשָׁא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"הן עוד היום גדול" - לפי שראה אותם רובצים כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד אמר להם הן עוד היום גדול כלומר אם שכירי יום אתם לא שלמתם פעולת היום ואם הבהמות שלכם אעפ"כ לא עת האסף המקנה וגו' (ב"ר)

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל – לְפִי שֶׁרָאָה אוֹתָם רוֹבְצִים, כַּסָּבוּר שֶׁרוֹצִים לֶאֱסֹף הַמִּקְנֶה הַבַּיְתָה וְלֹא יִרְעוּ עוֹד. אָמַר לָהֶם: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל", כְּלוֹמַר: אִם שְׂכִירִים אַתֶּם – לֹא שִׁלַּמְתֶּם פְּעֻלַּת הַיּוֹם; וְאִם הַבְּהֵמוֹת שֶׁלָּכֶם, אַף עַל פִּי כֵן לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה וְגוֹמֵר (בראשית רבה ע,יא).

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"הן עוד היום גדול" הצדיק ימאס את העול ג"כ אל האחרים כאמרו תועבת צדיקים איש עול:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ז) "ויאמר." ר"ל הנה מה שאין הולכים לרעות יצויר או לעת ערב או בעת הצהרים שהחום גדול ואוספים הצאן למקום א' שיש בו צל, נגד עת ערב אמר הן עוד היום גדול, ונגד עת הצהרים שהיא עת הרביצה, כמ"ש איכה תרביץ בצהרים, אמר "לא עת האסף המקנה", וא"כ "השקו הצאן":

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

ויאמר הן עוד וגו'. טעמו אשר נעשה שופט להם, הוא לצד צער בעלי חיים דבר תורה (בבא מציעא דף לב:) וחש על הצאן. ועוד רצה לדעת אם טעם עכבתם היא לצד שאין זמן להשקות הצאן ולרעות כי העיר רחוקה היא והצאן בייתות הנה, ודבר זה נוגע לו לדעת דרך בא בו, ומתשובתם ידע כי לא לסיבת ריחוק העיר הם עושים: