קטגוריה:בראשית ז כא
ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ וכל האדם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּגְוַ֞ע כׇּל־בָּשָׂ֣ר ׀ הָרֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ בָּע֤וֹף וּבַבְּהֵמָה֙ וּבַ֣חַיָּ֔ה וּבְכׇל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ וְכֹ֖ל הָאָדָֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּגְוַ֞ע כָּל־בָּשָׂ֣ר׀ הָ/רֹמֵ֣שׂ עַל־הָ/אָ֗רֶץ בָּ/ע֤וֹף וּ/בַ/בְּהֵמָה֙ וּ/בַ֣/חַיָּ֔ה וּ/בְ/כָל־הַ/שֶּׁ֖רֶץ הַ/שֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָ/אָ֑רֶץ וְ/כֹ֖ל הָ/אָדָֽם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וּמִית כָּל בִּסְרָא דְּרָחֵישׁ עַל אַרְעָא בְּעוֹפָא וּבִבְעִירָא וּבְחַיְתָא וּבְכָל רִחְשָׁא דְּרָחֵישׁ עַל אַרְעָא וְכֹל אֲנָשָׁא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְאִתְחַמְסִי כָּל בִּשְרָא דִרְחֵישׁ עַל אַרְעָא בְּעוֹפָא וּבִבְעִירָא וּבְחַיְתָא וּבְכָל רִיחֲשָׁא דְרָחֵישׁ עַל אַרְעָא וְכָל בְּנֵי נְשָׁא: |
אבן עזרא (כל הפרק)
ופירוש ויגוע — וכבר גוע, ורבים בתורה, כמו: "ואתחנן" (דברים ג כג), וכן "וימטר עליהם מן" (תהלים עח כד) על פירוש האמת. ומלת ויגוע, מיתה, ובפירוש "ויגוע וימת" (בראשית כה ח) אבאר לך זה.
והנה ברור לך שמלת רמש, כלל לעוף ולבהמה ולחיה, ולשרץ שהוא דק, ולאדם. ויתכן להיות כל אשר נשמת רוח חיים באפיו שב אל האדם, כי לא מצאנו נשמה חוץ מנשמת האדם. ורבים אמרו שנקרא כן בעבור שהוא מן השמים, ואם הם שני שרשים, ימצא כמוהו:מלבי"ם (כל הפרק)
(כא) "ויגוע". עתה יספר השינויים שנעשו בארבעים יום אלה בבע"ח, תחלה ויגוע כל בשר שיצאו נפשותיהם שהיא הגויעה, וסדר בזה עוף בהמה חיה שרץ אדם, כי העוף לחלישותו גוע תחלה ע"י השטף הבא מלמעלה, ואח"כ מתו גם הבהמות, ואח"כ גם החיות, שיש מהם שמגורתם במערות צורים בראשי ההרים ששם מצאו סתר בין נגד הגשם שבא מלמעלה בין נגד שטיפת התהום, כי כשבאו המים עד ראשי ההרים גועו גם המה, אח"כ מתו השרצים שבתוכם ימצאו מינים רבים החיים במים וביבשה והם האריכו ימים יותר, ואח"כ מת האדם, כי אין ספק שהאדם שהוא בעל תחבולות יותר מכולם עלה על ראשי ההרים והשתגב בצורים ומעונות עד שנמצאו יחידים נמלטים, או שעברו בספינות על פני ימים, אולם אחרי שעלו המים ט"ו אמה ממעל לראשי ההרים פסקו כל התחבולות שהגם שעלו לעצים הגבוהים שעל ראשי ההרים נהרגו מן השטף והספינות נשברו בלב ימים וספו תמו מאין מחיה עד שגם מין האדם גוע ואיננו:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ז כא.
וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר
בהתחלה נאמר מי היו חיות שנכנסו לתיבה: "הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ, וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ; וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ, כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף" (ביאור:בראשית ז יד), עכשו הכתוב מספר לנו מי גווע במבול שנמשך כשנה - "כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ, וְכֹל הָאָדָם" אשר לא נכנסו לתיבה.
מטרת אלוהים היתה להרוג את כל בני האדם שחמסו ממנו את הגנים האלוהיים וסרבו להתחתן בגיל צעיר לפני שהם ידעו מי נושא גנים מושלמים. אלוהים כבר הודיע: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר" (ביאור:בראשית ו ג), והכוונה לא היתה רק ליחסי מין בין המלאכים לבנות האדם, אלא גם, ובעיקר, הגנים המושלמים שאלוהים שתל באדם הראשון כדי שיחיה מעל 900 שנים.
עכשו, המבול של אלוהים הרג את "כֹל הָאָדָם" שלא היו בתיבה, ונשארו רק נוח ואשתו, שלא נשאה גנים מושלמים, ילדיה, שגם הם לא נשאו גנים מושלמים וחיו פחות מ900 שנה, ונשותיהם הצעירות, שייתכן שגם הן לא נשאו גנים מושלמים מהוריהם, וכך, מדור לדור, חיי האדם מתקצרים עד שאברהם חי 175, יצחק 180, יעקב 147, ויוסף 110.
לדאבונו של אלוהים, כדי להרוג את בני האדם, שחמסו ממנו, הוא היה צריך לעשות מבול שהרג גם את כל החיות על הארץ, וכל הרומש על הארץ שאינו יכול לחיות במים, למרות שהחיות לא היו אשמות בדבר. בדומה, אלוהים הטביע את כל חיל פרעה (ופרעה) ביום סוף, ככתוב: "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם: לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד" (שמות יד כח), וגם כאן הסוסים טבעו יחד עם האנשים. אלוהים היה יכול להשתמש ב"מַּשְׁחִית" כפי שנעשה במכת בכורות במצרים, ככתוב: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה" (שמות יב כט). אולם זה גרם לבכי גדול במצרים, וזהום גדול עם כל הגויות והסרחון. כאן הכל היה נקי, נוח לא ראה את הסבל של הגוועים, ובסוף השנה אפשר היה להתחיל הכל מחדש.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית ז כא"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.