קטגוריה:במדבר ט יג
והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההוא מעמיה כי קרבן יהוה לא הקריב במעדו חטאו ישא האיש ההוא.
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קׇרְבַּן יְהֹוָה לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא.
וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י ׀ קׇרְבַּ֣ן יְהֹוָ֗ה לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא׃
וְהָאִישׁ֩ וְ - ו' החיבור
הָ - מילית, ה' הידיעה
אִישׁ֩ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/d/376
מורפ': HC/Td/Ncmsa אֲשֶׁר אֲשֶׁר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr־ה֨וּא ה֨וּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 1931
מורפ': HPp3ms טָה֜וֹר טָה֜וֹר - תואר, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 2889
מורפ': HAamsa וּבְדֶ֣רֶךְ וּ - ו' החיבור
בְ - מילת יחס
דֶ֣רֶךְ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/b/1870
מורפ': HC/R/Ncbsa לֹא לֹא - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn־הָיָ֗ה הָיָ֗ה - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 1961
מורפ': HVqp3ms וְחָדַל֙ וְ - ו' החיבור
חָדַל֙ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/2308
מורפ': HC/Vqq3ms לַעֲשׂ֣וֹת לַ - מילת יחס
עֲשׂ֣וֹת - פועל, קל, מקור נסמך
צורת יסוד: l/6213 a
מורפ': HR/Vqc הַפֶּ֔סַח הַ - מילית, ה' הידיעה
פֶּ֔סַח - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/6453
מורפ': HTd/Ncmsa וְנִכְרְתָ֛ה וְ - ו' החיבור
נִכְרְתָ֛ה - פועל, נפעל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: c/3772
מורפ': HC/VNq3fs הַנֶּ֥פֶשׁ הַ - מילית, ה' הידיעה
נֶּ֥פֶשׁ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/5315
מורפ': HTd/Ncbsa הַהִ֖וא הַ - מילית, ה' הידיעה
הִ֖וא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: d/1931
מורפ': HTd/Pp3fs מֵֽעַמֶּ֑יהָ מֵֽ - מילת יחס
עַמֶּ֑י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
הָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: m/5971 b
מורפ': HR/Ncmpc/Sp3fs כִּ֣י כִּ֣י - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC׀ קָרְבַּ֣ן קָרְבַּ֣ן - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 7133 a
מורפ': HNcmsc יְהוָ֗ה יְהוָ֗ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp לֹ֤א לֹ֤א - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn הִקְרִיב֙ הִקְרִיב֙ - פועל, הפעיל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7126
מורפ': HVhp3ms בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּ - מילת יחס
מֹ֣עֲד֔ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: b/4150
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3ms חֶטְא֥וֹ חֶטְא֥ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2399
מורפ': HNcmsc/Sp3ms יִשָּׂ֖א יִשָּׂ֖א - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5375
מורפ': HVqi3ms הָאִ֥ישׁ הָ - מילית, ה' הידיעה
אִ֥ישׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/376
מורפ': HTd/Ncmsa הַהֽוּא הַ - מילית, ה' הידיעה
הֽוּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: d/1931
מורפ': HTd/Pp3ms׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):
וְהָאִישׁ֩ תלישא קטנה (משרת, דרגא 5) אֲשֶׁר־ה֨וּא קדמא (משרת, דרגא 5) טָה֜וֹר גרש (שליש, דרגא 4)
וּבְדֶ֣רֶךְ מונח (משרת, דרגא 5) לֹא־הָיָ֗ה רביעי (משנה, דרגא 3)
וְחָדַל֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
לַעֲשׂ֣וֹת מונח (משרת, דרגא 5) הַפֶּ֔סַח זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְנִכְרְתָ֛ה תביר (משנה, דרגא 3)
הַנֶּ֥פֶשׁ מרכא (משרת, דרגא 5) הַהִ֖וא טפחא (מלך, דרגא 2)
מֵֽעַמֶּ֑יהָ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
כִּ֣י מונח לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)
קָרְבַּ֣ן מונח (משרת, דרגא 5) יְהוָ֗ה רביעי (משנה, דרגא 3)
לֹ֤א מהפך (משרת, דרגא 5) הִקְרִיב֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
בְּמֹ֣עֲד֔וֹ מונח, זקף קטן (מלך, דרגא 2)
חֶטְא֥וֹ מרכא (משרת, דרגא 5) יִשָּׂ֖א טפחא (מלך, דרגא 2)
הָאִ֥ישׁ מרכא (משרת, דרגא 5) הַהֽוּא סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה, וְחָדַל לַעֲשׂוֹת ונמנע מלעשות את הפסח ללא סיבה הַפֶּסַח - וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ, כִּי קָרְבַּן יְהוָה לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ, חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְגוּבְרָא דְּהוּא דְּכֵי וּבְאוֹרַח לָא הֲוָה וְיִתְמְנַע מִלְּמַעֲבַד פִּסְחָא וְיִשְׁתֵּיצֵי אֲנָשָׁא הַהוּא מֵעַמֵּיהּ אֲרֵי קוּרְבָּנָא דַּייָ לָא קָרֵיב בְּזִמְנֵיהּ חוֹבֵיהּ יְקַבֵּיל גּוּבְרָא הַהוּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְגַבְרָא דְהוּא דְכֵי וּבְאוֹרַח עַלְמָא לָא אִסְתָּאֵב וּמִבָּרָא לְסִיקוּף מַשְׁכְּנֵיהּ לָא הֲוָה וּפְסַק מִלְמֶעֱבַד קוּרְבַּן פִּסְחָא דְנִיסָן וְיִשְׁתֵּיצֵי בַּר נְשָׁא הַהוּא מֵעַמֵיהּ אֲרוּם קוּרְבָּנָא דַיְיָ לָא קְרֵיב בְּזִמְנֵיהּ חוֹבֵיהּ יְקַבֵּיל גַבְרָא הַהוּא: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כז. וחדל לעשות הפסח אין וחדל אלא כל שיכול לעשות ולא עשה, ושיערו חכמים כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים ולפנים. וכן [מדתה] לכל [רוח] (מדתה).
ונכרתה אין ונכרתה אלא הפסקה. הנפש ההיא מזידה, דברי ר' עקיבא. מעמיה ועמה שלם.
כח. כי קרבן ה' לא הקריב במועדו על פסח ראשון ענש כרת. אתה אומר על פסח ראשון שדוחה את השבת ודוחה את הטומאה, או לא אמא אלא על פסח שני. אמרת, כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה.
כט. חטאו ישא האיש ההוא אין לי אלא איש, אשה מנין. תלמוד לומר ונכרתה הנפש ההיא להביא את האישה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
כו. יעשו אותו, ממ"ש בלשון רבים משמע שקאי על הצבור. כמה שאמרתי באילת השחר ( כלל קמא ). על זה משיב שתפס לשון רבים מפני שהשואלים היו רבים, כמ”ש ויהיו אנשים. ובא התשובה על מה ששאל (כנ"ל בהעלותך כג ). ור ' נתן משיב שנתמעט ממ"ש איש איש שמעט צבור (כמ"ש בפסחים דף סו ע”ב ובחולין דף כח) ותקנתי כנוסח הגר"א.
כז. וחדל לעשות הפסח , משמע שהיה ביכלתו לעשות וזה כשלא היה רחוק ט"ו מיל כר”ע ( בהעלותך כד ) שמ"ש דברי רבי עקיבא מוסב לכאן, לא עמ”ש הנפש ההיא מזידה. וכן במכילתא ( בא נז ) מ”ש מזידה דברי ר"ע, מחקו הגר"א, שנשתרבב הלשון מכאן. ומ"ש ונכרתה וכו' התבאר בפרטות ( צו קלב ).
כח. כי קרבן ה' לא הקריב במועדו , ברייתא זו כר”נ בפסחים (בדף צא) שרק על פסח ראשון ענשו כרת. שמ”ש כי קרבן ה' לא הקריב במועדו מדבר בפסח ראשון שלכן אמר במועדו. כי פסח ראשון דוחה שבת וטומאה, משא"כ אם ידבר כפסח שני איך אמר במועדו הלא פסח שני אינו דוחה טומאה. ושואל אתה אומר, ר"ל אתה אומר שמדבר בפסח ראשון מצד שדוחה טומאה, נאמר שמדבר בפסח שני וגם הוא ידחה טומאה. על זה משיב כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה, כן יש ליישב גירסת הספרים.
אולם בילקוט גריס על פסח ראשון ענוש כרת א"א על פסח ראשון או לא ענש אלא על פסח שני, אמרת איזו מועד זה ראשון. דבר אחר כי קרבן ה' לא הקריב במועדו, בא הכתוב ולימד על פסח שני שדוחה את השבת. או ידחה את הטומאה וכו'. וגירסא זו נמצאת בתוס' יומא (נא) ונתקשו בה מאוד, שתחילה סובר כר' נתן ואחר כך כרבי. שמה שאמר כי קרבן וכו', קאי על פסח שני. בפרט שהספרי סתם לקמן ( בהעלותך ל ) כר' נתן עיי"ש. וגם גירסת הגר"א דחוק, ולכן הנחתי בפנים הגירסא הישנה.
כט. חטאו ישא האיש ההוא כבר התבאר באיילת השחר שכל מקום שכתוב איש י"ל להוציא אשה. אבל נפש כולל גם אישה. ובילקוט סיים, ר"ש אומר חטאו ישא האיש ההוא להוציא את האישה. ועיי' בפסחים (דף צא ע"ב).
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
וחדל. ב' במסרה הכא ואידך וחדל לעולם דפסח בכרת וזה הוא וחדל לעולם לעולמו של יובל דהיינו חמשים שנה כדין חייבי כריתות דלא מפקי חמשים:
ונכרתה הנפש ההוא. ס" ת אשה לומר לך אחד האיש ואחד האשה בכלל עונשין:
פרשנות מודרנית:
דפים בקטגוריה "במדבר ט יג"
קטגוריה זו מכילה את 25 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 25 דפים.