קטגוריה:איוב לג ד
רוח אל עשתני ונשמת שדי תחיני.
רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי.
רֽוּחַ־אֵ֥ל עָשָׂ֑תְנִי
וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּחַיֵּֽנִי׃
רֽוּחַ־אֵ֥ל עָשָׂ֑תְ/נִי וְ/נִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּחַיֵּֽ/נִי׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
רֽוּחַ־אֵ֥ל מרכא (משרת, דרגא 5) עָשָׂ֑תְנִי אתנחתא (מלך, דרגא 2)
וְנִשְׁמַ֖ת טרחא (משרת, דרגא 5) שַׁדַּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) תְּחַיֵּֽנִי סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי, וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי.
פרשנות מסורתית:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"רוח" - רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיהו לז)
"ונשמת" - מלשון נשימה ונשיבה והוא ענין מאמר הבא בהפחת הרוח
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) מצד שאני יציר כפיו "כי רוח אל עשתני",
- ב) מצד שגם קיום חיי והתמדתם הוא רק ע"י ה' המחיה אותי בכל רגע, וזה "ונשמת שדי תחייני", באופן כי רוח ה' נטוע בי בין מצד בריאתי בין מצד חיי והתמדתם שנשמתו אשר בי היא תחייני, (גם היה דעתו שהרוח חל באדם בעודו בבטן, והוא העושה וגומר את הגוף ומלביש אותו לפי מדת הרוח כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה, וא"כ נשמת ה' שהיא הנשמה האלהית האצולה ממרום והיא בת אלהים תחייהו) ובה נטועים הדעים האלהיים וההשכלות האמתיות אשר הם בה מתולדה מצד האלהות שלה, ומצד זה היא כאלהים, וחכמתו היא חכמת אלהים, ופיו כפיו ודבורו כדבורו, ויוכל לעמוד תחתיו ולהשיב תשובה במקומו, כי מה שאמרת שאתה רוצה שבעת שיתוכח האל עמך לא יבעתוך לא יראת הרוממות ולא פחד ענשו כמ"ש כפך מעלי הרחק ואימתך אל תבעתני, זה לא יצוייר אם יתוכח עמך ה' בעצמו אשר לא יראהו האדם וחי, משא"כ אם אתוכח אנכי עמך, אז.
ביאור המילות
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "איוב לג ד"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.