(יז-יח) "אל ירא", מוסיף עוד, שגם בעוד שהיה מצליח ומתענג בתענוגים, ובעוד שמן חלקו ומאכלו בריאה, בכ"ז לא יקרא זאת בשם הצלחה, כי אם נשקול את העונג לעומת הצער והיגיעה שהיה לו עד שהשיג את הדבר, נמצא כי מלא כף נחת אשר ישיג בעמל היה לו עבורו מלא חפנים עמל ורעות רוח, ואין העונג שוה לעומת הצער והעמל שהיה לו, וז"ש שגם "בפלגות נהרי ונחלי דבש וחמאה" אשר ישיג "אל ירא משיב יגע", לא יראה בם עונג ונחת אשר ישיב לו את צער היגיעה שיגע בעבורו, שההנאה והעונג הוא כאין לעומת היגיעה, "ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס", ר"ל שלא יבלע מן מעדניו כפי ערך החיל והכח והיגיעה שנתן תמורתו, וכן "לא יעלס וישמח כחיל תמורתו", שבין מה שבולע מן המעדנים והתפנוקים אשר השיג ובין מה ששמח בקנינים אלה, כל זה אינו שוה כלום לעומת החיל והכח אשר נתן תמורתו, שהעמל והיגיעה שהיה לו בהשגתו הקנינים האלה כפלי כפלים מן הנאת המאכל ושמחת הלב שיש לו בקנינים אלה, ואם כן אין זה בכלל הצלחה, אחר שהצער גדול מן העונג:
ביאור המילות
(יז-יח) "אל ירא, משיב יגע", לא יראה דבר שישיב לו יגיעתו ומלת יגע נמשך לשתים ולא יבלע כחיל יגע תמורתו, ר"ל כשיעור החיל והכח אשר יגע תמורת הדבר:
