הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ חייבת להביא אותך לבטחונך בה', תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ ותום דרכיך חייב להביא אותך לכך שתשתדל לקוות לה' (כלומר, אם אתה באמת מאמין בה' הרי שתבטח בו גם במצבך הקשה).
עם טעמים:
הֲלֹ֣א יִ֭רְאָתְךָ כִּסְלָתֶ֑ךָ תִּ֝קְוָתְךָ֗ וְתֹ֣ם דְּרָכֶֽיךָ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"הלא יראתך כסלת", שמה שעד עתה היית ירא אלהים לא היתה יראה אמתית, כי היתה רק בסבת "כסלתך", שהיית מקוה על ידי יראת ה' להשמר מכל רעה ונזק, והיית ירא יראת העונש לא יראת ה', וכן "תקותך" היתה סבת "תום דרכיך", מה שהיית תמים דרך לא היה לשם ה' רק בעבור תקות הגמול והשכר, כי לכן אחר שראית שה' הביא עליך יסורים וסר טובו ממך התחלת להכחיש בהשגחה ובפנות האמונה, וא"כ מבואר כי הביא עליך היסורין כדין:
ביאור המילות
"כסלתך, תקותך". המקוה מקוה להשיג דבר טוב, והכסל הוא הבוטח שלא יגיע אליו רעה, כמ"ש כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד (משלי ג') והיראה תמנעהו מלעשות רע, מפני כסלו שלא יגע לו רע, והתום דרך יעשה טוב מפני התקוה להשיג טוב, ונגד מ"ש בשבחי איוב, תם ישר, אמר תקותך ותום דרכיך, ונגד מ"ש ירא אלהים וסר מרע, אמר יראתך כסלתך.
