צדקת הצדיק/סג
הבנים דומים לאם, כמו שכתב בפסחים (מט.): ישא בת תלמיד חכם, שאם כו' בניו ת"ח; ואלו אם הוא ת"ח – אין בניו ת"ח, כמ"ש בנדרים (פא.). ונאמר (משלי י', א'): "בן כסיל, תוגת אמו" – ולא אביו; וזהו בזכרים, אבל הנקיבות דומות לאב, שזהו מעלת בת ת"ח, וכמ"ש בנידה (לא.): תלה הכתוב הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים. ומכל מקום, מצד הרגילות הבת אצל אמה, היא דומה גם כן לאמה מצד ההרגל ולא מצד התולדה, וכמ"ש (כתובות סג.): "רחילא בתר רחילא" כו'. לכך הנושא אשה – יבדוק באחיה (כמ"ש ב"ב קי.), ולעולם האבות ניכרים בבניהם, כי מה שהוא סתום במעמקי־הלב של האבות – מתגלה לפועל בבנים, כמ"ש מזה במק"א, וכך קבלתי כי הבנים מעמקי לב האבות: