צדקת הצדיק/מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פעמים יש אדם עומד בניסיון גדול כל כך עד שאי אפשר לו שלא יחטא כד"ש (ברכות לב, א): "מה יעשה הבן" כו', ובזה הוא נחשב אונס גמור, דרחמנא פטריה.

וגם בהסתת היצר בתוקף עצום שאי אפשר לנצחו שייך אונס [ואם השם יתברך הסיב את לבו – הרי אין חטא זה חטא כלל, רק שרצון ה' יתברך היה כך] ועמ"ש בכתובות (דף נא:) גבי תחלתו באונס אפילו צוחת לבסוף שאלמלא מניחה היא שוכרתו מותרת לבעלה, מאי טעמה? יצר אלבשה; הרי דזה מחשב אונס גמור אף־על־פי שהוא מרצונה, מכל מקום יצר גדול כזה אי אפשר באדם לכופ, והוא אונס גמור ואין בזה עונש אף דעשה איסור כיון שהיה אנוס.

אבל האדם עצמו א"י אין יכול(?) להעיד על עצמו בזה, כי אולי עדיין היה לו כח לכוף היצר [וכמו ששמעתי בזה מענין זמרי שטעה בזה]: