פרי מגדים על אורח חיים תל
משבצות זהב
[עריכה]תל (א) מפני. עיין ט"ז. בטור, שפסח מצרים מקחו בעשור, והיה ביום שבת כדאיתא בשבת פ"ז. וט"ס בסדר עולם, כי לסדר עולם – ביום ו' יצאו, ושבת היה בט', עיין סימן תצ"ד במ"א, יום מתן תורה בנ"א יע"ש. ועיין ב"ח. וב"י הביא בשם תוס', מכת בכורות במצרים, דמשום הכי נאמר בבכוריהם, כמו ב' 'באבן' 'באגרוף' – על ידי אבן, הוא הדין זה. ובלבוש כתב דע"ל ידי שבת היה הנס, שהיו מטפלין בבעלי חיים יעויין שם דהוי מוקצה; ומצינו שקיים אברהם אבינו ע"ה עירוב תבשילין, הוא הדין כל מילי דרבנן, דהא שבת נמי במרה נצטוו והיו שומרים מעצמם יום שבת. ועיין דרישה, ששאלו על הקשר שעשו בשבת ולא היו יודעים לחלק בין קיימא כו'. ולסדר עולם יש לומר, שבת שלפניו דרש משה ברבים וקבלו עליהם שם ה', ובישראל גדול שמו עיין פרישה. שבת הגדול, כי שבת לפעמים בלשון זכר, עיין ט"ז רצ"ב אות ב ופריי שם:
אומרים פיוטים של שבת הגדול וגם עבדים היינו אף כשחל ערב פסח שבת. והדרשה, אם חל ערב פסח שבת מקדימין שבת שעבר, כי בערב פסח שוב אי אפשר להזהיר ולתקן מה שצריך קודם פסח, עיין ח"י וא"ר. עיין סימן תמ"ד מדין שבת ערב פסח, ואם ירצה ה' שם יבואר:
עיין ר"מ ז"ל פרק י' הט"ו מהלכות קרבן פסח. קשה, לחשוב ביקור ד' ימים, דליתיה בשני, וראשון צריך. גם הראשון צריך ג' כתות, לא השני, כיון דחשיב שאין מביאין חגיגה מה ששנוי בתוספתא, יע"ש. ועיין רש"י פסחים צו א ד"ה דכוותיה, פסח דורות אין צריך מקחו בעשור, אלא מבקר ד' טלאים ובי"ד יקח אחד מהם, היינו שא"צ להפריש מהם א' לפסח בעשירי, מה שאין כן פסח מצרים. וזה כפירוש שני ברש"י ערכין י"ג, עיין לחם משנה פ"א מהלכות חמץ ומצה הלכה ט. ואם כן יש לומר, פסח מצרים היה מבקרים ד' ימים קודם עשירי, כדי בעשירי יברר אחד ויקדיש לשם פסח. ובסדר עולם, ט' לחדש שבת היה והיו מטפלין בבעלי חיים לבקרן ושאלו, ואתי שפיר אף לסדר עולם כאמור. ואין העת האסף פה, ועיין מ"א, ואם ירצה ה' שם יבואר עוד:
אשל אברהם
[עריכה]תל (א) מפני. עיין מ"א. ושאר הימים, כיון דעשירי לא קבעו יום טוב כשחל בחול, לא רצו להעדיף שאר הימים. ועיין ב"י ולבוש, דשאר הימים כיון דדש דש:
רש"ל כו'. עיין מ"א. ורוצה לומר, דאי קמח יבש ביבש מקרי, יש לומר או דצריך להשליך א' כביורה דעה סימן ק"ט, או כמ"ש החק יעקב אות א' דיבש חוזר וניעור תוך הפסח. אבל אי קמח לח בלח קשה ממה נפשך, ועיין מ"א תצ"ח אות כ"ח, וביורה דעה ק"ט בש"ך אות ג', ומ"ש הח"י דלא הוי מבטל איסור, כיון שעדיין היתר. ונראה אף בשעה ו' עד הלילה יש לתקן זה, היינו להשליך א' מהם לאיבוד, דבספק איסור כמו חמאה של גוים מבטלין, עיין יורה דעה צ"ח ופריי שם, ובסימן קט"ו בש"ך אות כ"א ובפריי שם. אבל אם נתערב פירורי קמח מחומץ עם קמח פסח, אף דנאכל בזמן היתר בשוגג קצת מהם צריך עיון, דיש לומר אין תולין שנאכל האיסור, אף דמשהו בפסח רק מדרבנן. והעד לזה בסימן תמ"ז סעיף ד בפת שנפל ליין, חיישינן שמא נשאר שם פירורין ולא תולין שנטלו משם, ויש ליישב. ועיין ש"ך יורה דעה סימן קי"א אות ג, ואם ירצה ה' יבואר בתמ"ז ובתס"ז מ"א ד, יבש ביבש ונאכל אחד מהם, יע"ש: