פרי מגדים על אורח חיים רמח
משבצות זהב
[עריכה]רמח א ופוסק. עיין ט"ז. הר"מ ז"ל פרק כ"ד הלכה ו ופרק ל' הלכה י"ג, כתנא קמא דרשב"ג שהוא רבי. ומשמע ודאי דכל תוך ג' ימים לרבי פוסק עמו לשבות, דבברייתא לא הוזכרה כלל ערב שבת רק תוך ג' ימים, אבל לרשות וקודם ג' ימים דשרי אין צריך לפסוק. והטור נמי אתוך ג' ימים קאי. וב"ח כתב דמשמע מטור דאף קודם ג' ימים פוסק, ולזה כתב הט"ז דאין מוכרח, וחילק בין עורות לכאן דישראל בעצמו יושב שם, ועיין ב"ח. ובא"ר ה' בשם ראב"ן סימן ס' דאף קודם ג' ימים לרשות פוסק. והביא דברי הש"ך ביורה דעה סימן רס"ו אות ח"י במילה שלא בזמנה ביום ה' דאסור, דלא שייך פסיקה, והש"ך סובר דאם אי אפשר לפסוק ויתבטל המצוה רשאי בלא פסיקה ועיין תו"ש. ועיין מ"א א' ואי"ה שם יבואר:
(ב) ואפילו. עיין ט"ז דכל ג' ימים קודם לשבת לא שייך לשבת הבאה כי אם לשעבר, הלכך התחיל בהיתר הוה, ואם יארע אח"כ אונס, פיקוח נפש דוחה אותו.
עיין בשו"ת סמא דחיי בקונטרס לאורח חיים על מה שפסק הר"מ כרבי נגד רשב"ג אביו, הא כל מקום ששנה רשב"ג אף בברייתא הלכה כמותו, והביא פרק ט' דטומאת מת ופרק ז' דפרה. והלכה כרבי מחבירו, לא נגד אביו ורבו, ובפרק הניזקין ופרק המקבל יע"ש. אבל הרא"ש בפרק אלו מגלחין דף ל"ז פסק כרבי אף לגבי אביו יע"ש, ובתו"ש גם כן האריך יע"ש.
ומ"ש הט"ז תוך ג' ימים אסור מטעם שכתב אחר זה בסעיף ב, משום עונג שבת דמבטלו דאסור אם לא לדבר מצוה, ועיין מה שאכתוב אי"ה באות ג' ד' מזה:
(ג) ואפילו במקום. עיין ט"ז. עיין ב"י בשם הריב"ש. ואף אם ידוע שוודאי יחללו שבת כמו סעיף ד, די"ב מיל הוה דין תורה ומעביר ד' אמות וכדומה – כל קודם ג' ימים שרי דהחילול אחר כך במקום סכנה שרי. ולדבר מצוה בערב שבת נמי שרי אלא דשם בעינן פוסק עמו לשבות כרבי, הא לאו הכי אסור, ואף אם יבטל מהמצוה בשביל זה יש לומר דאסור. אבל כשליכא חילול שבת כי אם הטעם דעונג שבת יש לומר העוסק במצוה פטור ממצוה, ולכך כשאי אפשר לפסוק עמו שישבות ויתבטל ממצוה שרי בלא פסיקה. ועיין מ"א אות ו' ואי"ה שם יבואר בזה יע"ש:
(ד) ולא דמי להוליכה בקרון. עיין ט"ז. בש"ה סעיף י"ח בהג"ה ב' טעמים, משתמש בבעלי חיים, ושיחתוך זמורה היושב בקרון, אף שעכו"ם מנהיגה. ובב"י שם כתב בשם תוס' דעירובין דף מ"ג ע"א ד"ה הלכה, דלישב בקרון ועכו"ם מוליכו (בלא בהמה) אסור חוץ לתחום דשמא ישכח וירד (ויצא חוץ לתחום), ואפילו הכי בספינה ליתנהו להני שלש טעמים, כי הוה צידי צדדין, ואין דרך היושב בספינה לחתוך זמורה להנהיגה כי רחוק ממנה, וגם לא ישכח וירד כי יושב בספינה. והר"ב שכתב שם בהוא מוליכה אסור, הא עכו"ם מוליכו שרי בתוך התחום, הא חוץ לתחום אף עכו"ם מוליכו אסור שמא ישכח וירד. ואי"ה בסימן ש"ה במ"א אות י' יבואר בזה. עיין בח"מ כאן:
- ••• אין משבצות זהב לסעיף זה •••
(ה) חשוב. עיין ט"ז. בתמ"ד סעיף ז (ט"ס תמ"ז), ושם יש לומר כי הביטול יוכל לבוא לידי איסור תורה שיזכה בפסח, עיין בפירוש הרע"ב ריש פסחים, גם שמא יבא לאכול, מה שאין כן כאן ליכא כי אם דרבנן במה שמפליג קודם שבת, ואחר כך הוה פיקוח נפש. ואפשר שזה בכלל תירוצו הוא. ובמ"א ו' וך' אי"ה יבואר עוד, וכאן אין להאריך.
אמר ההדיוט הכותב: ראיתי לבאר קצת דיני הספינה. הנה הטעמים שאין מפליגין המה חמשה. א. עונג כמ"ש המחבר סעיף ב. ב. תחומין. ג. טעם הרז"ה, שיצטרך ישראל לעשות מלאכה משום פיקוח נפש. ד. הרמב"ן, דעכו"ם עושה מלאכה בשביל ישראל. ה. טעם שט לר"י, עיין ב"י. ובשו"ע השמיט טעם ר"י, דקודם שבת לא אסרו משום שט, וגם טעם הרמב"ן השמיט, רק הזכיר ג' טעמים: עונג בסעיף ב, ותחומין, וחילול שבת. והנה אם ספינה של ישראל ידוע ועכו"ם עושה מלאכה דבר תורה בשבת בקשירת הקלע וקושר לנמל בשבת במקום פרסום שבאין אצל עיר שיהודים דרים שם, צ"ע עיין סימן רמ"ג במ"א י"ג וט"ז וי"ו. ואף בספינה של עכו"ם ומוליך בשבת ועושה גם כן מלאכות דבר תורה אף בקיבולת איני יודע טעם היתר, דהישראל מקפיד שילך בשבת על זמן ידוע לבוא ליריד וכדומה. וגם כשקנה שביתה הוי כביתו לקולא כל שכן דליהוי לחומרא אומנין בביתו של ישראל ואסור בתלוש, ועיין סימן רמ"ג. ורובה עכו"ם יש לדון להיתר וצ"ע כעת בזה.
ובאריסות או שיש לעכו"ם קצת סחורה שרי כה"ג וצ"ע ברמ"ג יע"ש. עיין מ"ש אי"ה בריש סימן שאחר זה בדין צרין על עיירות:
אשל אברהם
[עריכה]רמח (א) לדבר מצוה. לשון הר"מ בפרק כ"ד ול' מהלכות שבת, לדבר מצוה בערב שבת שרי, משמע בשבת אסור. ואין לומר הטעם דהוה כשט על פני המים דאסור משום גזירה דחביות של שייטין, דאם כן למה זה כתב השולחן ערוך בתרי"ג סעיף ו: לעבור בספינה קטנה לדבר מצוה יש מי שאוסר, הוא הבה"ג. ואילו הר"מ סבירא ליה גם כן כן, לא היה כותב בשם יש מי שאוסר דעת יחיד; שמע מינה דר"מ הטעם, דהלכה כרבי שפוסק עמו, ובשבת אי אפשר זה. והראה לסעיף ג אות יו"ד, דשם שלא לדבר מצוה בנהרות ולמעלה מי' טפחים דשרי, בערב שבת לא יצא משום שט, ויש אומרים דשרי דהוה כביתו. ובתרי"ג אות ח הקשה דברי הטור אהדדי, והיינו דכאן הביא דעת ר"י דמפרש הסוגיא שבת יט א דאין מפליגין קודם ג' ימים דנראה כשט, ומצוה בערב שבת שרי, ופוסק בערב שבת לשבות מטעם שט וכו'. והא קל וחומר, אם רחיצה ביום הכיפורים שרי, כל שכן לעבור בספינה בכל שבת, עיין ט"ז תרי"ג אות ד. ואיך הביא הטור פירוש ר"י דליתא כלל לפי הקל וחומר? ועיין אליה רבה כאן אות ד. ולמה שכתבתי אתי שפיר. ועיין חמד משה תרי"ג כתב הטור לבה"ג קשיא ליה, ואיני יודע, דבה"ג אם נכנס בספינה בערב שבת מתיר, ואם ירצה ה' שם יבואר בתרי"ג, וכאן אין להאריך:
בעולת תמיד מסתפק אם העכו"ם לא ירצה לשבות ויתבטל המצוה, אם רשאי לילך, הביאו אליה רבה ה'. וממ"א משמע דאסור. ואפשר דווקא בשבת, הא ערב שבת שרי כהאי גוונא אם אי אפשר בעניין אחר ויתבטל המצוה. ועיין תוספות שבת, ואי"ה באות וי"ו יבואר עוד מזה:
(ב) מג' ימים. עיין מ"א. עיין אות גימ"ל דלא כעולת תמיד. ובסעיף ד לחילול שבת, יש לומר, ד' הוה לשבת הבא, מה שאין כן עונג יש לומר דשרי בד'. אלא דאם כן הוה להמחבר לכתוב זה בפירוש, כיון דבסעיף ד כתב א' ב' ג' מותר, היה לו לומר בכאן ד' מותר, שמע מינה דאין חילוק. ועיין מה שאכתוב אי"ה באות ג' מזה.
ומה שכתב ביו"ט שני אין מפליגין, איני יודע, דהתם בלאו הכי אסור דאי אפשר לפסוק עמו, והוי נמי כשט דאסור:
(ג) קודם. עיין מ"א. עיין אות ג'. גם הב"ח כתב לטעם הרא"ש, עונג, יש לומר ד' מותר. ויראה הטעם, דאם בכניסת שבת עדיין לא יהיה לו עונג דעדיין לא שלמו ג' מעת־לעת, מכל מקום יענג שבת לאחר כך. והיש אומרים סובר דאף מטעם עונג בעינן שכל יום השבת יהיה בעונג ואף הלילה. ועיין א"ר אות א מזה, ובאות וי"ו יבואר אי"ה בזה לעניין עונג שבת:
(ד) הישראל. עיין מ"א, דגם הר"ב סובר, לדבר מצוה אף תוך ג' ימים שרי, ופוסק עמו לשבות, ואם אחר כך אין שובת שרי דפיקוח נפש דוחה שבת, ואף יצטרך אחר כך לעשות מלאכה דין תורה. ועיין א"ר אות ג, ועיין אות כ, ושם יבואר אי"ה.
ויש לראות לאיזה צורך כתב הר"ב זה, כיון דהמחבר בסעיף ד הביא דברי ריב"ש לפירוש הרז"ה דאפילו מלאכה שרי קודם ג' ימים, כל שכן זה, וכמו שכתב בדרכי משה אות א. גם הילוך הבהמות אף תוך ג' ימים שרי, כמו שכתב הר"ב בסעיף ב בהג"ה, יעו"ש, ועיין נחלת צבי. ומשמע שהמחבר חזר כאן בסעיף ד ממה שכתב בארוך, דפליג על מה שכתב מהרי"ק יעו"ש. וכפי דעתי ההדיוטית לית כאן חזרה, דהב"י הקשה על מהרי"ק במה שכתב: לרי"ף אין איסור תחומין כלל במים, משמע אף תוך ג' ימים, ולזה הקשה עליו. אבל קודם ג' ימים הסכים לריב"ש. ועיין מה שאכתוב אי"ה באות ו, ובט"ז סוף הסימן בזה:
(ה) מפני. עיין מ"א. עשה 'כלומר' על מה שכתב מפני שאפשר, ועיין ב"י והעתיקו ד"מ (ובדפוס פיורדא בפ"ע), אם כשיש רוח טוב, משמע אף על פי שעתה אין רוח טוב. אבל שעה או שתים על היום אסור. ומשמע על תוספת שבת לא משגיחין, ועיין תו"ש יע"ש:
(ו) יש. עיין מ"א. בתו"ש אות ה' חרה אפו בו ובלבוש, דהא בסעיף ד, אף שיודע וודאי שיצטרך לחלל שבת במלאכה גמורה (דין תורה) שרי קודם ג' ימים לרשות, ולמצוה בערב שבת אין צריך לטעם זה. ולי אין כאן קושיא, לא מיבעיא ללבוש דבסעיף א כתב: ומכל מקום פוסק לשבות, משמע לרווחא דמלתא ואם אי אפשר שרי כך (עיין מה שכתבתי באות א), ובסעיף ד כתב: ופוסק, שם הפסיקה מעכבת מאחר שיש חילול שבת, וכאן עונג מדינא שרי עוסק פטור. ואף למ"א כנראה דגם כאן מעכב הפסיקה, מכל מקום הא באות י"ד ו־ך' צידד לאסור ההיא דהריב"ש, קודם ג' ימים ומצוה וכו', משום הכי הביא דעונג לחוד שרי להלכה, דעוסק וכו'. ויש לדון עוסק במצוה דרבנן וכל שכן סחורה, היאך דוחין עונג דין תורה? כמו שכתב הצמח צדק סימן כ"ח דעונג שבת דין תורה. הן אמת בר"מ פרק ל הלכה א, ד' דברים בשבת, שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים, עונג וכבוד. וכבר ידעת דברי סופרים יש לפרש שנתפרשו בדברי סופרים ומכל מקום דין תורה להם, עיין סימן רמ"ב בפתיחה, [ועיין מ"ש בפתיחה] כוללת מזה. עיין סימן תרפ"ז סעיף ב בהג"ה, ואי"ה יבואר שם:
(ז) שמקרקע. עיין מ"א. עיין מה שכתב ביושב למטה אסור, כן הוא בספר יראים, עיין ב"ח ועיין סימן ת"ד עמוד גבוה ורחב ד' ניחא תשמישיה, יע"ש. ועיקרן של דברים בשבת דף ק ב דממלא בכלי פריך, דלמא לית מיא עמוק יו"ד, ומשני גמירי אין ספינה מהלכת פחות מעשרה. והקשה בספר יראים מעירובין מג א במהלכת ברקק למטה מיו"ד יש תחומין. ותירץ, במיא יש עשרה, וספינה משוקע ולית מקרקע הספינה עד קרקע הים עשרה אסור. ובתוספת שבת שם ד"ה גמירי תירצו דבעירובין בספינה קטנה וכאן בגדולה. וסובר הב"ח, מדלא תירצו כספר יראים שמע מינה דכל שיש במים יו"ד הוה למעלה מיו"ד. והמ"א כתב דתוס' כספר יראים ולא תירצו כן, דלספר יראים צ"ל פחות מעשרה ויותר מעט, שישקע הכלי ועדיין י' טפחים, ולתוספות לדוחק יחשב, ולכן תירצו דבעירובין בספינה קטנה וכאן בגדולה ואין פחות מי' טפחים מקרקע הספינה שמשוקעת עד קרקע הים עשרה. ומותר לשקע הכלי בוודאי מאחר שהספינה משוקעת הרבה במים, ודאי נגד דופני הספינה עדיין יש י' טפחים (וזהו שכתבו התוס' משוקעת, ולב"ח אין צריך לזה). ובעירובין בהכרח בקטנה דלא כספר יראים, דבגדולה לא יצוייר דיש י' טפחים בקרקע הספינה לקרקע הים, דאם לא כן היאך ממלא, הא נשקע הכלי וכו'. ומשום הכי כתבו ומיהו הכלי וכו' אחר התירוץ להוכיח תירוצם. והתוס' לדינא כספר יראים וכפסק השו"ע, ועיין חמד משה. ולמה שכתבנו אתי שפיר. (טעות סופר רי"ף דצ"ל תוס' ורמב"ם):
(ח) אסור. עיין מ"א. הר"ב הגי"ה לצאת חוץ לתחום, הא מבואר כן בהמחבר משום תחומין. ותירץ, דלא תאמר תוך התחום, דגזרינן אטו חוץ, קמ"ל:
(ט) להוליכה. עיין מ"א. עיין מה שכתבתי בט"ז ד. ואם הבהמות של ישראל, יש לומר דשביתת בהמתו בשבות, כי מעביר ד' אמות בכרמלית (בים) לא גזרו בבהמתו, עיין סימן ש"ה מ"א וי"ו. והמשאוי שעל הבהמה, דהיינו החבלים שמונחים עליה להמשיך הספינה והוי משאוי עליה למ"ד יש לנו רשות הרבים עכשיו, מ"מ י"ל דאוגדו בידו קרינן הואיל ומחובר לספינה והיא בכרמלית, עיין סימן שנ"ב במ"א ב אוגדו בידו ועיין סימן רס"ו ושל"ד לעניין רשות הרבים בזמן הזה. ואי"ה יבואר עוד בדין משא הבהמה בסימן ש"ה:
(י) והוא. עיין מ"א. עיין ב"י הרבה פירושים. ובשולחן ערוך כתב, היכא דמותר בערב שבת היינו בתנאים המבוארים סעיף ב. אם כן אף בשבת לישרי ואין צריך לפסוק שישבות, כמו קודם ג' ימים (עיין מה שכתבתי אות א'), על כרחך הטעם משום שט בשבת, הא קודם שבת אין איסור בספינה משום שט (דלא כר"י שאוסר קודם שבת). ויש מתירין בקנה שביתה כל בין השמשות, הוה כביתו ולית ביה משום שט. ועיין לבוש במה שכתב: ואם אחר כך הפליג חוץ לתחום לית לן בה. יש לומר דהכי פירושו, אם יארע שיבוא במקום שאין עמוק עשרה, הואיל ולכתחילה אינו יודע אין צריך לירד, ועיין א"ר אות זיי"ן ותוס' שבת, ועיין חמד משה. ולמה שכתבתי אתי שפיר:
(יא) דאפילו. עיין מ"א. והיינו כל בין השמשות שקנה שביתה. ועיין ב"י, חילק בין היכא דמים עמוקים יותר מי' טפחים לא קנה שם שביתה, לכך לא יצא בלילה. ומשמע דפחות מי' טפחים מודה דשרי לצאת. ועיין מ"א ת"ה ה', וצ"ע דשם לעניין חוץ לתחום איירי, מה שאין כן כאן מטעם שט יש לומר להמחבר אסור בכל ענין והר"ב מתיר בכל עניין. ועיין אות י"ב ואי"ה יבואר בזה:
(יב) שעושין. עיין מ"א. הלבוש סובר דקידוש לאו לפרסומי, אלא כל שמקדש שם מבעוד יום ומקבל שבת הוה כביתו ולא הוה כנכנס בשבת לספינה לשוט בה, ולאו מטעם קניית שביתה הוא, ומשום הכי סתמו בכאן בין המים עמוק או לאו. עיין מה שכתבתי אות י"א ועיין א"ר אות י"א:
(יג) לחלל שבת. עיין מ"א. תוך ג' ימים אף איסור דרבנן אסור, וקודם ג' ימים אף דבר תורה שרי, וכן לדבר מצוה, בערב שבת פוסק ואין צריך וכו'. ועיין מה שכתבתי באות וי"ו:
(יד) וביום. עיין מ"א. עיין מה שכתבתי באות וי"ו ובאות ך' במגן אברהם. ועיין א"ר אות י"ב מתיר:
(טו) והעולה. עיין מ"א. ולהר"ב בהג"ה הכל דבר מצוה, ואף להמחבר, עיין א"ר אות י"ג:
(טז) יכול. עיין מ"א. כל ספק פקוח נפש מותר בשבת:
(יז) ואם. עיין מ"א. אף להרב דסחורה נמי מקרי מצוה, מכל מקום להיות מותר לילך אלפים אמה דווקא מצוה ממש בעינן:
(יח) דלדבר מצוה. עיין מ"א וביורה דעה צ"ט אות ט ובפריי שם, ושי"ח לקמן במ"א ג:
(יט) לסחורה. עיין מ"א. ואי"ה בט"ז סוף הסימן אבאר קצת דיני הספינה:
(כ) והוליכה שיירא. עיין מ"א הראה לאות י"ד, אם יודע ודאי שיחלל שבת אסור אף קודם ג' ימים, והוא הדין דבר מצוה בערב שבת, אפילו פוסק, כי עכו"ם לא מהימן על איסור תורה ממש. ועיין א"ר אות י"ג היקל: