פרי הארץ/לך לך
והאמין בה' ויחשבה לו צדקה: כי הנה ידוע מה שאמר שלמה המע"ה "כי שבע יפול צדיק וקם", פירוש - שהצדיק מכניע כל המדות שפלות, דלית ליה מגרמיה כלום, רק הכל לכבוד השי"ת. כמו שאמר דוד המלך ע"ה "לך ה' הגדולה וכולי", ועי"ז בא השגת אלהות בכל המדות. ואז "אש לפניו תלך" -- והניצוצות נתעלו.
וזהו "שבע יפול צדיק" כמו 'יפיל', פירוש - שכל ז' מדות השפלות משבר ומשפילם ע"י שמביא הזגות(?) אלהות במדות, ועי"ז -- "וקם" - נתעלו כל הניצוצות,. וכן היה עיקר הבריאה שהשי"ת ברא יש מאין כדי שהצדיק ישבר הגשמיות ויעלה הכל לשרשה כמ"ש בגמרא כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה.
והכל הוא על ידי התורה שלומד ביראה ואהבה, כי בכל הדברים צריך להיות איזה מדה[?] וכשמדבר ביראה ואהבה מעלה המדה ההיא לשרשה. לפיכך היה תחלת הבריאה בשביל התורה שנקרא 'ראשית דרכו', כי הכל הוא ע"י התורה. וזהו "ה' קנני ראשית דרכו" פירוש - תחלת המשכה של בריאת עולמות היה בשביל התורה, 'דרך' הוא לשון המשכה; "קדם מפעליו מאז", פירוש - העיקר הבריאה היה בכדי שיעלה כל מפעליו של השי"ת שהמציא יש מאין לשרשרה, וזהו "קדם מפעליו" -- שיעלה מפעליו לקדם מאז.
פירש איך מעלה -- ע"י שמביא השגות אלהות בז' מדות, וזהו "אל גינת אגוז ירדתי לראות הפרחה הגפן", פירוש -- דאיתא בגמרא גימ"ל דלי"ת - גומל דלים, פירושו הצדיק נקרא 'גומל דלים', שמביא השגות אלהות במדריגות התחתונים בז' מדות הגשמים, ועי"ז נתעלו הניצוצות כנ"ל. וזהו "אל גינת אגוז", פירושו -- אלופו של עולם נישג בז' מדות הגשמים ע"י הצדיק הנקרא גימ"ל וזהו אגו"ז - אלופו של עולם גומל ז’ מדות, והכל הוא ע"י שהניצוצות יתעלו. וזהו "הפרחה הגפן" כדי שיתעלה הדבור שהוא מלכות שנקראת 'גפן' (כמ"ש בזוהר במאמר "ובגפן שלשה שריגים").
וזהו "ויחשבה לו צדקה", כי הצדיק הוא גומל -- פירוש שנקרא וא"ו דלית לית מגרמיה כלום, שמכניע כל המדות להש"י, ואינו רק וא"ו המשכה שע"י בא השגת אלהות במדות ואין השכינה יורדת למטה מיו"ד, נמצא יש התגלות החכמה שהוא יו"ד במדרגות התחתונים, לפיכך נקרא הצדיק גימל שהוא וא"ו יו"ד, וכשהוא גומל דלים מביא היו"ד חכמה למדרגות שהם בדלות ונעשה מן הד' ה' שהי' שהוא חכמה בא לתוכה, וזהו והאמין בה', כי צדיק באמונתו יחיה, פי' במה שהצדיק מאמין דלית אתר פנוי מיניה ע"י מביא השגות אלהות בעולם, וזהו באמונתו יחיה, כמו יחיה שמחיה וזהו והאמין בה' ועל ידי זה ויחשבה לו צדקה, שמתחלה היה צד, פי' הניצוצות שנקרא צדיק, צדיקו של עולם, חלק אולה ממעל היה בדלות וכשהצדיק מביא התגלות חכמה בעולם נעשה ה' שהיו"ד בא לשם, ואז נתעלו כל הניצוצות לשרשם, ואז נעשה מן היו"ד קו"ף, כי בתחלה כשהיה בדלית היה היו"ד מ"ק עשרה, וכשנתעלה הניצוצות בא לתענוג גדול, ונעשה מהיו"ד מספר גדול מאה, וזה צד ק"ה מה שהיה בתחלה צד נעשה צד ק"ה, ובהיות כן כשהצדיק מעלה הניצוצות בא עי"ז להשגה גדולה וגם תענוג גדול והניצוצות הם לצדיק לסוכה שמקבל תענוג מזה, וזה ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, דאיתא בגמ' עד שבא אברהם וקרא להקדוש ברוך הוא אדון, שהוא היה מביא השגות אלוהות בעולם בארציות, וזהו מדת אדוני, כמש"ה אדון כל הארץ שהוא מדת מלכות וזהו קונה שמים וארץ, פי' בארציות ניכר אדנותו וברוך אל עליון אשר מגן צריך, פי' ע"י שהיה מביא השג' בארציו' היה משבר הקליפות וזהו וברוך לשון המשכה, אל עליון שנישג אלהות בארציות ואז נשבר הקליפות והצרים כמש"ה אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו ונתעלו. כשבא אל המקוה יכוין שהמקוה הוא שם קנ"א דהיינו אהי"ה במלוי ההי"ן כזה אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה גימטריא קנ"א כמנין מקו"ה ועיקר יכוין שהמקוה התחתונה שאנו טובלים בו הוא בעצמושם קנ"א ע"י השתלשלות ויטבול פעם א' ויכוין שם קנ"א כנ"ל בשעה שהוא תחת המים ואח"כ יכוין שם אגל"א שהוא שם הגבורות היוצא מר"ת הפסוק אתה גבור לעולם אדני ויטביל פעם ב' ויכוין שם הנ"ל ואח"כ יכוין שם אל"ד ויטבול פעם ג' ויכוין שם הנ"ל ואח"כ יטבול פעם ד' בשעה שיהא ראשו תחת המים ישלוב השני שמות אהי"ה ואל"ד כזה אלף א ה ה ל יוד ד ה ה ויכוין את הדבר שמתפללי' עבורו שהוא בתוך השם הזה, הוא נמתק שיעלה אותו כנז"ל ויטבול פעם ה' וישלב את השם אהי"ה פשוט עם השם אל"ד פשוט כזה א ה ל י ד ה ויכוין להעלות הדבר שמתפלל אל מדריגה עליונה של הבינה ואז נעשה הכל חסד ורחמים גמורי'. ע"כ מצאנו דברי קדשו של הרב מהר"א הנ"ל.