פרדס רמונים כז כא

פרק עשרים ואחד:

באות צ' פירש בס' התמונה כי רמוזה בצדיק יסוד עולם ובה נו"ן י'. הנון בבינה והיוד במלכות ושתיהן ביסוד, לרמוז כי היסוד [מחבר] שתי המדות יחד. עוד פי' אחר [ט] וזה עקר. ואמר כי ממשלתה בשעת חמה.

ואפשר הטעם כי החמה מכח הת"ת וחבור אלו המדות העיקר ע"י הת"ת ולכן ממשלתו בשעת חמה כי שמש ומגן ה' צבאות. ועוד שגם יתייחס ענין שמש אל היסוד כאשר נתבאר בערכו בס"ד.

ויש מי שפי' כי הצדי"ק בצדיק יסוד עולם ושתי ענפיו רמז אל שני צנורותיו הימני והשמאלי כדפי' בפ' י"ט ובשער הצנורות. ועוד פי' כי צ' רמז למלכות ושני ראשיה רמז לב' התפוחים העליונים שעל שמה נקראת שדה התפוחים כדפי' בע' שדה. ויש מי שפי' צ"ץ ת"ת ומלכות כי צד לצד נבראו עד שהפרידם.

ויש מי שפי' בענין אחר וז"ל: צ"ץ הוא מושכל ומושפע והנתיב שלהם נקרא גלגל המרכבה והוא מקום הטהרה ששם משתוים כל דברי הטהרה והוא מורה עליהם.

ולפי המוסכם בזוהר ובספר הבהיר כי האות הזה כמשמעו ביסוד עם התיחדו במלכות וצורתו מוכיח עליו שהוא י' יסוד ונון כפופה מלכות. וכן לא נקרא צדיק אלא בהיותו מתייחד בצדק. ובזוהר פרשת בראשית (בהקדמה דף, ב) פי' כי הצדיק עיקרה נ' י'. אמנם היו"ד היא י' של יסוד עולם של זכר והנו"ן של המלכות.

והנה הי' הופכת פניה מן הנון לרמוז אל ד"ו פרצופין שהיו קודם בתחלת הבריאה כדכתיב (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ולא היו הכרובים פנים אל פנים ולכן יוד רוכב על נון והופך פניה ממנה. ועכ"ז עיקר הצדיק ביסוד ושמה מוכיח עליה. ואפשר הטעם כי הוא המייחד׳ ואף אם אינם פנים בפנים.

ובצדיק ארוכה בארו בתקונים (בהקדמה דף, טו.) כי היא רמז לצדיק יסוד עולם ביחוד הבינה וזהו הטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבא. ובפ' כ"ו נרחיב הביאור באותיות מנצפ"ך בע"ה: