פרדס רמונים כג טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · פרדס רמונים · כג · טו · >>

פרק חמשה עשר:

סבא דסבין פי' בתיקונים (בהקדמה, דג.) שהוא בחכמה ובזוהר [צט] פירש כי הכתר נקרא כן והכל מורה על העלם שהיא מורה שחכמה נעלמת בכתר ששם עקר הזקנה כדפי' בערך זקן. והבינה נקרא סבתא דסבתין. וכן מבואר בזהר פרשת נח (דף עב, עב).

והענין, כי היא נקראת כן בסוד מציאותה ומקורה המתעלמת בכתר וחכמה כי שם מציאותה נעלמת. וכמו שהחכמה נקרא סב"א דסבין בסוד הכתר כדפי', כן הבינה בסוד מציאותה הנעלם תקרא סבתא דסבתין. כי היא נקבה בערך החכמה:

סבת הסבות הכתר נקרא ג"כ סבת הסבות. ויש חילוק בין סבת הסבות ובין סבת כל הסבות. ובארנו בשער אם הא"ס הוא הכתר ושם הארכנו:

סגולה פי' בזהר פ' תרומה (דף, קכז.) כי המלכות נקרא סגולתו של הת"ת. ואפשר הטעם שבה הוא מסגל וגונז כל שפעו הטוב. ואפשר שתקרא כן בסוד יניקתה ע"י הת"ת מן הסגול שהם ג' אבות. או לפי הפי' שפירשנו בשער הנקודות. או בסוד יניקת מן הסגולתא שהם ג' ראשונות. או לפי הפי' שפירשנו בשער הטעמים בענין סגולתא:

סדר זמנים הם הת"ת והמלכות שהם מדת יום ומדת לילה ובהם נכלל כל ההקף ומפני שהם קדמו במחשבה ארז"ל (בר, פג) מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן:

סוד הצדיק נקרא סוד. והטעם כי סוד הוא הקבוץ. וכן הצדיק קבוץ השפע כלו. ומשם נשפע אל המלכות. ומפני היות השפע נקבץ ונסתם בו נקרא סו"ד עולה יי"ן יין המשומר בענביו שיש בו שמירה:

סוכה בסוכה רבו בו הפירושים להרשב"י ע"ה. במקום א' (בזהר וישלח, דף) פי' כי סוכה היא המלכות והיא נקראת ג"כ סוכתה. ובמקום אחר (בתקונא כא, דף) פי' כ"ו ה"ס שפי' כ"ו שם יהו"ה וה"ס שם אדני ושניהם יחד עולים סוכה. ועם היות שסכה חסר כתיב, עכ"ז יש אם למקרא ויש אם למסורת. ובמ"א (פנחס דף, רנה) אמר כי סוכה היא הבינה המסככת על בנהא.

ונ"ל להטיל פשרה בדבר. כי סוכה הוא חיבור הת"ת עם המלכות ועקרו המלכות. ר"ל כי עם היות שלפעמים יהיה חבור הת"ת והמלכות ע"י התעוררות הזכר ויהיה הזכר עיקר והנקבה נעלמת בזכר. בסוכה הדבר בהפך כי עקר היחוד בנקבה והנקבה נגלית והזכר נעלם. ולכן נזכר חבורם בשם הנקבה. וזהו סוכה כ"ו ה"ס. שהוא יאהדונה"י המורה על חיבורם. ומפני שכאשר יתחברו יכנסו לחופה והם נכנסים ומתעלים בבינה בסוד ו' קצוות הנעלמות בה. והיינו מציאותם סוכה מזרח מערב צפון ודרום מעלה ומטה והם סוכה למטה במקומ' ומתעלמים והם סוכה למעלה. נמצינו למדים, כי עקר סוכה בבינה דהיינו ו' קצוות הנעלמים בה. ובתיקונים (בתקונא ו, דף) פי' כי הבינה נקרא סוכת שלום שהיא סוככת על שלום שהוא התפארת כאשר יתבאר בערכו:

סוף פי' בתיקונים כי הצדיק הוא סוף וכל מקום שבא סוף וקץ הוא בצדיק. והטעם כי אין המלכות סוף לאצילות באמת עם היותה למטה כי מפני מעוטה ירדה. אמנם סוף וקץ האצילות הוא הצדיק. ועם היות שבערך ים סוף כתבנו שנקרא המלכות כן מפני שהיא סוף לכל המדרגות. לא יקשה כלל מפני שכבר תקרא סוף בערך שהיא סוף אחר המיעוט. ולכן יש שקראוה סוף הבנין כי היא סוף לכל השש קצוות:

סחרת החכמה כאשר היא מתגלית בבינה נקראת סוחרת ופי' מלשון סחורה שבה נבראו כל בריאות שבעולם לכן הוא סחרת שממנה יצא הסחורה כדכתיב (תהלים, קד) כלם בחכמה עשית. וג"כ הוא מלשון סיבוב שהוא מסבב כל ההיקף שבבינה. וכבר בארנו ענין זה בארוכה בשער הכנויים בס"ד:

סיהרא פי' ירח. השכינה נקראת כן בעוד שהיא פעמים מלאה פעמים חסרה כדפירשנו בערך ירח: סירכא פי' הרשב"י ע"ה בר"מ (פ צו, דף) כי הקליפה בהיותה אוחזת בשכינה ואינה מניחה לעלות את פני המלך ה' צבאות מפני שהיא תובעת דין עונותיהם של ישראל אז נקרא הקליפה ההוא סירכא כי היא מסרכת ואוחזת פני כסא לבלתי עלות השמים ואז בעון הדור נעשית היא גבירתה כמו ושפחה כי תירש גבירתה (משלי, ל) [ק] וזהו לשון סרכא מלשון סרכין תלתאה (דניאל, ו)' סיעתא דשמיא פי' בתקונים (תקוני זח, דף) כי כל לשון סיוע הוא המלכות מצד התפארת המקבל מן הגדולה בהיות בה החכמה. ופי' שם כי עליהם נאמר (מא ח., דהב) ואתה תשמע השמים:

סל רבים מן המפרשים פי' במלכות ברוב המקומות וכן היא סל ובית קבול לכל האצילות. וכן נקרא סל המצות (ויקרא ח, ב.) כי עשר חלות מצות נתונים בתוכה:

סלה פי' ר' משה במלכות ולא נתן לו טעם. ובזהר פ' ויקרא (דף, ך) פי' בפ' (תהלים לב, ה) ואתה נשאת עון חטאתי סלה דא לעילא לעילא אתר דעתיקא קדישא שרייא עכ"ל. ולפי ריש דבריו התם משמע דעתיקא קדישא דקאמר היינו חכמה ואתר דעתיקא היינו בינה ופי' סלה הרמז אל הבינה בהתייחדה עם החכמה:

סליחה פירש ר' משה כי הסליחה היא בת"ת והוא סולח בסוד הרחמים שבו. וי"מ הסליחה בכ"ע לכן בי"ה הוא יום סליחה בכח כתר השופע עליה. ואפשר שמטעם זה ג"כ יהיה בת"ת ענין הסליחה. וענין הסליחה היא כי החטא יפגום ויחשיך אור הספי' וכאשר יגביר הסולח אורו ויתקן ויאיר המקום ההוא אז הוא ענין סליחה ונסלח לו:

סלם פי' בזהר פ' ויצא (קמט, עא) שהצדיק נקרא כן. והוא מוצב ארצה (בראשית כח, יב) מלכות. וראשו מגיע השמימה ת"ת. אמנם בר"מ [קא] פירש הסולם הוא הת"ת והטעם כי בו עליית המלכות והקצוות עד א"ס. וכן הוא מוצב ארצה מלכות וראשו מגיע המשימה דהיא בינה שהיא נקראת יותר שמימה [קב] והכל ענין אחד כי ת"ת וצדיק גוף וברית חשבינן חד. ושניהם סולם כי דרך בהם עלייתה למעלה כי אין עלייה זולתם ולכן יצדק סולם על שניהם:

סלע בר"מ (תצא דף, רעט) פי' הרשב"י ע"ה שיש שני מיני סלע. הא' הוא סלע בת מלך הוא הצלע כלתו של מרע"ה. ולכן נאמר (במדבר כ, ח) ודברתם אל הסלע בדבור ופיוס כבת מלך. אמנם יש סלע אחר והיא מציאות הבריאה שהיא נקר' שפחה ונקראת משנה כדפי' בערכו והיא הכסא שפירשנו בשער אבי"ע:

סלת נקראת המלכות כאשר היא נקייה מכל המצולות אשר תחתיה כמו סלת נקייה מסובין שהם הקליפות הסובבים המוח. ונקר' כן כאשר רוצה לעלות להתייחד למעלה בין זרועות עולם ואז נקרא בלולה בשמן הטוב ע"י הצדיק ואז מתקשט ועולה ריח טוב להתייחד. כן נתבאר בר"מ (פנחס דף, רמז.) וכן נתבאר בזוהר פרשת ויחי (דף, רמח) ע"פ (בראשית, מט) בבוקר יאכל עד. ונקרא עשירית האיפה סלת מפני שהיא עשירית כאשר נבאר בערכו:

סנדל הסנדל הוא סנדלפו"ן שהוא סנדל לתפארת בהיות המלכות נעולה במנעל שהוא מטטרו"ן. כי אז בהכרח יתלבש הת"ת בסנדל והיחוד אינו גמור כי הוא בבגדו והיא בבגדה והדין הוא שכופין להוציא:

סנהדרי גדולה וקטנה הגדולה הוא בבינה מתגלים בת"ת והטעם כי הע' סנהדרין הם ע' ענפים שבת"ת שהם ז' ספי' כל א' כלולה מי' הרי ע' ומרע"ה שהוא סוד הדעת הרי ע"א והכלל הכולל הע' הם ע"ב. וסנהדרי קטנה הם במלכות כי שם לשכת הגזית כדפי' בערכו.

ויש פעמים מייחסים סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה שהם במלכות כי שם לשכתם כדפי' בערכו.

ויש פעמים מייחסים גדולה בחסד וקטנה בגבורה. ואינו מן התימה כי ידוע שהבינה אל הימין בגדולה ומלכות אל השמאל בגבורה :

סעודה גדולה וקטנה סעודה גדולה מצד הבינה היא ה' גדולה. וסעודה קטנה היא מצד המלכות ה' קטנה. ולכן בעצרת אמרו רז"ל שאמר הקב"ה אני ואתם נעשה סעודה קטנה:

סער הוא מורה על תוקף הדין פעמים על הפנימי פעמים על החצון. פנימי כגון סערה שהוא א' מהמדות המלכות ומורה על הדין. וע"ז נאמר (איוב לח, א) ויען ה' את איוב מג הסערה בנו"ן כפופ' שהיא נרמזת אליה. והחיצון אשר בשערה ישופני וגו' (שם ט, יז) והכל מורה על תוקף הדין. וכן הים הולך וסוער (יונה, א):

ספירת העומר פי' הרשב"י ע"ה בתיקונים (תקונאתשסרי) שהמלכות נק' ספירת העומר. שבה מונה ז' ימים שהם שבע שבתות כו' שהם מ"ט ימים. ונראה לפי זה שנקראת מנורה כאשר יאירו שבעת נרותיה כלולה כל נר ונר מז' נרות אחרות:

ספר ספר ספור ([[נא {{{2}}}|נא, {{{2}}}]]) ספור כבר פי' עקר הדברים האלה בשער הנתיבות בפ"א. וכבר היינו מאריכים בפירושים אחרים בזולת אותו שפירשנו שם. אלא שהפי' ההוא סלת נקייה ופי' אותו הרשב"י ע"ה בזהר כדפי' שם:

ויש ספר החיים ופי' הרשב"י ע"ה בתיקונים (תקונאיח) כי צדיק מצד הבינה נקרא ספר חיים. ופי' כי הבינה היא משפעת החיים הנשפעים לה מחכמה מלמעלה ממקור החיים והם משפיעים לצדיק ושם מתהוים הויה נגלה בדבר הנגבל בספר ע"י כתיבה. ולכן הצדיק בקבלתו החיים מהבינה נק' ספר חיים.

ועוד יש ספר תורה והוא הת"ת ונק' ס"ת בהיותו כלול מכל תרי"ג מצות, רמ"ח מ"ע מצד הגדולה, ושס"ה מצד הגבורה ומגביל אותם וכוללם בעצמו נק' ס"ת. ואמנם היכל שלו הוא בבינה. וכן מבואר בזוהר (שלח דף, קסד.) בפי' הפסוק מגדל עוז שם ה'. ומתוך היכל הפנימי הזה יוצא ומתייחד בתוכה (היינו, בכנסי) כמו שכתוב (בראשית, ב) ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. ופי' ר' משה כי ההוד נק' ס' מלחמות ה' לפי שמאתו יצאו המלחמות מצד הגבורה.

ונשלמה בעזרת צור ישראל ערך אות סמ"ך. ועתה נתחיל בביאור ערך אות עי"ן בס"ד: