פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) - חלק י': תשלומים וגביה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 - חלק י': תשלומים וגביה[עריכה]

פרק ראשון: ניכויים על חשבון מס

סימן א : ניכוי מדיבידנד ומריבית

161. בטל.

162. קיזוז המס על ריבית ודיבידנד

   ניכה חבר בני-אדם מס מריבית או מדיבידנד ואותם ריבית או דיבידנד או
   חלק מהם נכללים בהכנסתו של מקבלם, יקוזז המס שנוכה כנגד המס המוטל על
   הכנסתו.

163. הקלה ממס על דיבידנד של חברות חוץ מהכנסה ישראלית

   (א) אדם ששולם לו דיבידנד רגיל, שהוא חייב עליו במס לפי פקודה זו,
       והוא מוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה, כי הדיבידנד שולם על ידי
       חברה שאינה תושבת ישראל וכי הכנסת החברה שממנה שולם הדיבידנד
       (להלן - ההכנסה הנדונה) כוללת בתוכה הכנסה שעליה שילמה החברה מס
       לפי פקודה זו, בין בדרך ניכוי ובין בדרך אחרת (להלן - הכנסה
       ישראלית) - יהיה זכאי להקלה מן המס בשל חלק יחסי מן הדיבידנד,
       שהוא כחלק היחסי של ההכנסה הישראלית בכל ההכנסה הנדונה (להלן -
       הדיבידנד הישראלי).
   (ב) שיעור ההקלה יהיה כשיעורו של המס ששילמה החברה לפי פקודה זו, או
       כשיעור המס החל על הדיבידנד הישראלי כשהוא נחשב לשלב העליון של
       סולם הכנסתו של האדם, הכל לפי השיעור הקטן יותר.
   (ג) מי שניתנת לא הקלה לפי סעיף זה בשל דיבידנד ישראלי, יראו כהכנסתו
       שנתקבלה מאותו דיבידנד את סכום ההקלה ואת סכום הדיבידנד כאחד.
   (ד) כל הקלה הניתנת לפי סעיף זה יראוה לענין סעיף 201 כאילו היא
       מפחיתה את סכום המס המוטל לפי הפקודה בשל הדיבידנד הנדון.
   (ה) לענין סעיף זה, "דיבידנד רגיל" - דיבידנד על מניה שאינה מניית
       בכורה וכן אותו סכום דיבידנד על מניית בכורה שאינו משתלם לפי
       שיעור ברוטו למאה: "מניית בכורה" - מניה המקנה זכות לדיבידנד
       בשיעור ברוטו קבוע למאה עם זכות קדימה לפני כל דיבידנד על סוג אחד
       של מניות, בין שיש עמה גם זכות השתתפות נוספת ברווחים ובין שאין
       עמה זכות כזאת;

סימן ב': ניכוי מהכנסת עבודה ומהכנסה אחרת

164. חובת ניכוי במקור

   כל המשלם או האחראי לתשלומה של הכנסת עבודה לרבות חלק ממענק שנתקבל
   עקב פרישה או מוות, שאינו פטור על פי סעיף 9(7א), של השתכרות או רווח
   שמקורם בהימורים, בהגרלות או בפעילות נושאת פרסים, כאמור בסעיף 2א,
   שחל עליהם סעיף 18(ב) והמהווים הכנסה בידי מקבלם או של הכנסה לפי סעיף
   2(5), או של הכנסה חייבת שהעבירה קרן להשקעות במקרקעין כהגדרתה בסעיף
   64א2 לבעלי מניותיה, או של תמורה כמשמעותה בסעיף 88, או של ריבית או
   דיבידנד או של כל הכנסה אחרת ששר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת,
   קבעה לכך בצו, ינכה בשעת התשלום מן הסכום המשתלם מס באופן ובשיעורים
   שנקבעו ואולם רשאי שר האוצר לקבוע לענין השתכרות או רווח כאמור בסעיף
   2א כי ניכוי המס יהיה כפי שיקבע, אף שלא בשעת התשלום ושלא מן הסכום
   המשתלם; הוראה זו חלה גם על המדינה.

165. קיזוז הניכוי

   (א) הניכוי האמור יקוזז כנגד המס שיוטל על הכנסתו החייבת של מקבל
       ההכנסה בשנת המס שבה נעשה הניכוי או בשנת המס שלאחריה לפי ברירת
       פקיד השומה בשעת השומה או לפניה.
   (ב) קיזוז על-פי סעיף קטן (א) כנגד המס שחייב בו בעל שליטה כמשמעותו
       בסעיף 32(9), ייעשה רק אחרי שהסכום שנוכה שולם לפקיד השומה, זולת
       אם יש לבעל השליטה שליטה פחותה מ- 50% והוא הוכיח להנחת דעתו של
       פקיד השומה שלא ידע כי הסכום שנוכה לא שולם לפקיד השומה או שנקט
       בכל האמצעים הסבירים להבטחת התשלום.

166. חובת המנכה

   ניכה אדם מס לפי סעיף 164, חייב הוא לשלם לפקיד השומה במועד שנקבע
   בתקנות את סכום המס שניכה ולהגיש לו באותו מועד דו"ח כפי שנקבע.

167. פקיד השומה רשאי לשום ניכויים

   (א) אדם שהוראות סעיפים 161 או 164 חלו עליו ולא ניכה מס כאמור בהם או
       לא מסר דו"ח כאמור בסעיפים 161 או 166, או מסר דו"ח כאמור, אך
       לפקיד השומה יש טעמים סבירים להניח שהדו"ח אינו נכון - רשאי פקיד
       השומה לשום לפי מיטב שפיטתו את סכום המס שאותו אדם היה חייב
       לנכותו, ואין שומה זו פוטרת אותו אדם מכל אחריות אחרת לפי פקודה
       זו; דין שומה לפי סעיף זה כדין שומה לפי סעיף 145. פקיד השומה
       רשאי לשום אדם כאמור בסעיף זה, בתקופה האמורה בפסקה (1) או בפסקה
       (2), לפי המאוחר:
       (1) בתקופה שבה רשאי הוא לקבוע, לפי מיטב שפיטתו, את סכום ההכנסה
           החייבת של אותו אדם לשנת המס שבה היה חייב בניכוי המס;
       (2) בתוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה הוגש דוח הניכויים השנתי
           האחרון של החייב לשנת המס, לפי הוראות סעיפים 161, 164 או
           243, ובאישור המנהל - בתוך ארבע שנים מתום שנת המס כאמור.
   (ב) האמור בסעיף קטן (א) יחול גם כאשר לאדם שמהכנסתו צריך היה לנכות
       את המס נעשתה שומה או ניתן צו שאינם ניתנים עוד להשגה או לערעור
       לגבי השנה שאליה מתייחס הדו"ח, אם השומה או הצו לא כללו את
       ההכנסה שממנה צריך היה לנכות.

168. זכות השגה

   החולק על נכונות השומה לפי סעיף 167, רשאי למסור תוך שבועיים לפקיד
   השומה השגה בכתב, והוראות סעיפים 158-150 יחולו כאילו הוגשה ההשגה לפי
   אותם סעיפים; סכום המס שנקבע לפי השומה בצו לפי סעיף 152(ב) או בערעור
   לפי סעיף 153 ישולם תוך שבעה ימים מיום מסירת הודעת השומה, או מיום
   מתן הצו או פסק הדין, הכל לפי הענין, או במועד אחר שנקבע בתקנות.

169. בטל

סימן ג : ניכוי מתושב-חוץ

170. חובת המשלם לתושב חוץ

   (א) כל המשלם לאדם שאינו תושב ישראל, לו או לאחר בשבילו, כל הכנסה
       חייבת לפי פקודה זו, שאינה הכנסה שממנה נוכה מס לפי הסעיפים 161
       ו-164 חייב לנכות מאותה הכנסה, בעת תשלומה, מס של 25 אגורות לכל
       שקל אם מקבל התשלום הוא יחיד, ומס בשיעור המוטל לפי סעיפים 126
       ו-127 אם מקבל התשלום הוא חבר בני-אדם, או שיעור אחר שיקבע להם
       פקיד השומה בהודעה בכתב, אך רשאי פקיד השומה להתיר את תשלום
       ההכנסה ללא ניכוי מס, אם הוכח להנחת דעתו, כי המס כבר שולם או
       ישולם בדרך אחרת.
       לענין זה, "משלם" - לרבות מוסד כספי כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף,
       התשל"ו-1975, שבאמצעותו משתלמת ההכנסה, אלא אם כן בידי המוסד
       הכספי אישור מפקיד השומה הפוטר אותו מחובת ניכוי במקור.
   (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על אדם המשלם הכנסה כאמור בסעיף קטן
       (א) והוא אחראי בעצמו לתשלום מס עליה לפי סעיפים 115-108.
   (ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), קרן להשקעות במקרקעין כהגדרתה בסעיף
       64א2 המעבירה לאדם שאינו תושב ישראל הכנסה חייבת של בעלי מניות
       כמשמעותה בסעיף 64א4, תנכה ממנה מס בשיעור המס שבו היא מחויבת לפי
       הסעיף האמור.

171. חובת המנכה מתושב-חוץ

   ניכה אדם מס לפי סעיף 170(א) חייב הוא לשלם לפקיד השומה, תוך שבעה
   ימים מיום שניכה, את סכום המס שניכה ולהגיש לו דו"ח שבו יצויין את שמו
   ומענו של האדם אשר לו או בשבילו שולמה ההכנסה.

172. קיזוז הניכוי

   סכום הניכוי לפי סעיף 170 יקוזז - לצרכי גביה - כנגד המס שיוטל על
   האדם שקיבל את ההכנסה האמורה.

173. פקיד השומה רשאי לשום את הניכוי

   אדם שחייב לפי הוראות סימן זה לנכות מס ולא ניכה את הסכום, כולו או
   מקצתו, או לא מסר דו"ח כאמור בסעיף 171 או מסר כאמור, אך לפקיד השומה
   יש טעמים סבירים להאמין כי הדו"ח אינו נכון, רשאי פקיד השומה לשום לפי
   מיטב שפיטתו את סכום המס שאותו אדם היה חייב לנכותו, ודין שומה לפי
   סעיף זה כדין שומה לפי סעיף 145; פקיד השומה רשאי לשום אדם כאמור
   בסעיף זה בתקופה שבה רשאי הוא לקבוע, לפי מיטב שפיטתו, את סכום ההכנסה
   החייבת של אותו אדם לשנת המס שבה היה חייב בניכוי המס; אין שומה זאת
   פוטרת אותו אדם מכל אחריות אחרת לפי הפקודה.

סימן ד : סמכויות עזר

173א. סמכות להיכנס לחצרים, לבדוק ולחקור

    (א) ראה פקיד השומה צורך בכך כדי להבטיח קיומן של הוראות פרק זה או
        הוראות כל שהן בדבר ניכוי מס במקור או כדי למנוע השתמטות מקיומן,
        רשאי הוא או עובד הציבור שהורשה לכך על ידיו בכתב -
        (1) להיכנס לחצריו - למעט דירת מגוריו שאינה משמשת לעסקו או משלח
            -ידו - של כל אדם החייב בניכוי מס במקור או שברשותו הספרים
            והמסמכים הנוגעים לניכוי מס במקור ולבדוק כל פנקס, רשומה,
            תעודה או מסמך אחר הנוגע לניכוי מס במקור, והנמצא ברשותם;
        (2) לחקור כל אדם החייב בניכוי מס במקור או שברשותו הספרים
            והמסמכים הנוגעים לניכוי מס במקור או שחייבים לנכות מס
            מהכנסתו.
        לענין פסקאות (1) ו-(2), "ניכוי מס במקור" - ניכוי מס על פי
        סעיפים 161, 164 או 170.
    (ב) אדם הנחקר - או שבחצריו נערכת בדיקה - לפי סעיף קטן (א), יתן
        לחוקר או לבודק כל אפשרות לעשות כן וישיב תשובה מלאה ונאמנה על
        כל השאלות שנשאל.
    (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכויותיו של פקיד השומה או עובד
        הציבור לפי פקודה זו.

סימן ה': הוראות שונות

173ב. דחיית מועדים בשל חג או חול המועד

    המועד האחרון להגשת דין וחשבון לפי פרק זה יידחה אם בחמשת הימים
    שקדמו למועד האמור היו לפחות שלושה ימי מנוחה, והוא יהיה ביום החול
    הרביעי שמתום ימי המנוחה הבאים ברצף; לענין זה, "ימי מנוחה" - ימי
    המנוחה הקבועים במדינת ישראל כמשמעותם בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי
    השלטון והמשפט, התש"ח-1948, וכן חול המועד.

פרק שני : גביה

סימן א : מקדמות

174. הגדרות

   בסימן זה -
   "השנה הקובעת" - שנת המס האחרונה שלגביה נשומה הכנסת הנישום עד אחד
   בינואר של שנת המס, בין אם הוגשה השגה ובין אם לאו.

174א. חזקה

    בני זוג ייחשבו, לענין סימן זה, כנישום אחד; אין בהוראה זו כדי לגרוע
    מהוראות סעיף 66א.

175. מקדמות

   (א) כל נישום חייב לשלם ביום החמשה עשר של כל אחד מעשרת החדשים פברואר
       עד נובמבר של כל שנת מס, על חשבון המס לאותה שנה, מקדמה של 10%
       מסכום המס שנתחייב בו לשנה הקובעת; אולם אם הותר לאותו נישום לחשב
       את הכנסתו לפי תקופה מיוחדת כאמור בסעיף 7, ישלם את המקדמה האמורה
       על חשבון המס לשנת המס שבה מסתיימת התקופה המיוחדת הכוללת בתוכה
       את מועד תשלום המקדמה האמורה.
   (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי שר האוצר לקבוע, באישור ועדת
       הכספים של הכנסת, דרך כלל או לגבי סוגי נישומים, מקדמות חדשיות
       שיהיו בשיעור ממחזור העסקאות של הנישום בתקופה שבה משתלמות
       המקדמות; שיעור המקדמות ייקבע על פי היחס שבין סכום מחזור העסקאות
       של הנישום בשנת המס הקובעת לבין המס שחוייב בו לאותה שנה על אותו
       מחזור;
       לענין זה, "מחזור עסקאות" - סך כל העסקאות כמשמעותן בחוק מס ערך
       מוסף, התשל"ו-1975, למעט מכירות שחל עליהן חלק ה' או חוק מס שבח
       מקרקעין, התשכ"ג-1963. שר האוצר רשאי בכללים להוסיף או לגרוע סוגי
       עסקאות, הכנסות או מכירות, בדרך כלל או לסוגי נישומים, והכל
       בתנאים שקבע.
   (ג) חבר-בני-אדם, שבשנת המס הקובעת שילם ליחיד שהוא בעל שליטה בו,
       כמשמעותו בסעיף 32(9), סכומים כאמור בסעיף 18(ב), למעט משכורת
       חודשית רגילה והחזר הוצאות (להלן בסעיף זה - תשלומים לבעל שליטה),
       יהיה סכום המקדמות שלו כסכום שהיה משתלם באותה שנה אילולא שולמו
       התשלומים לבעל השליטה.
   (ד) סכום המקדמות של חבר בני אדם יוקטן בסכום המס שהוא ניכה על פי
       סעיף 164 מתשלומים לבעל שליטה.
   (ה) קיבלה חברה שקופה דיבידנד, יווסף לסכום המקדמה שעליה או על בעלי
       המניות כמשמעותם בסעיף 64א1 לשלם לראשונה לאחר קבלתו, סכום בשיעור
       של 25% מסכום הדיבידנד.
   (ו) המועד האחרון לתשלום לפי סעיף זה יידחה אם בחמשת הימים שקדמו
       למועד האמור היו לפחות שלושה ימי מנוחה, והוא יהיה ביום החול
       הרביעי שמתום ימי המנוחה הבאים ברצף; לענין זה, "ימי מנוחה" -
       ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל כמשמעותם בסעיף 18א(א) לפקודת
       סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, וכן חול המועד.

176. בטל.

177. זקיפת תשלומים על חשבון מקדמות

   (א) סכום שנוכה בשנת המס במקור, לפי סעיפים 161 ו-170-164, מהכנסתו של
       הנישום באותה שנה, יראוהו כתשלום על חשבון המקדמות שאותו נישום
       חייב בהן לפי סעיף 175 בשל אותה הכנסה שממנה נוכה המס וזכאי הוא
       לקזז ממקדמותיו סכום שנוכה במקור באותה שנת מס שלגביה משתלמות
       המקדמות ובלבד שיש בידו אישור בכתב בדבר הניכוי.
   (ב) סכום ששולם כמקדמה לפי סעיף 181ב, בשל הוצאה עודפת שהוצאה באותה
       שנת מס, יראוהו כתשלום על חשבון המקדמות שאותו נישום חייב בהן לפי
       סעיף 175, וזכאי הוא לקזזו ממקדמותיו, ובלבד שיש בידו אישור בכתב
       בדבר תשלום המקדמה בשל ההוצאה העודפת.
   (ג) האמור בסעיף קטן (ב) לא יחול על סכום ששולם כמקדמה בשל הוצאה
       עודפת על ידי חבר-בני-אדם שהוראות סעיף 3(ז) חלות עליו.

178. ספק לגבי מס לשנה הקובעת

   היה סכום המס לשנה הקובעת שנוי במחלוקת אך עולה על סכום המס שנקבע
   לאחרונה קביעה סופית, תחושב המקדמה לפי סכום המס לשנה הקובעת שאינו
   שנוי המחלוקת או לפי סכום המס שנקבע כאמור, הכל לפי הסכום הגדול יותר;
   "קביע הסופית", בסעיף זה - קביעה שאיננה ניתנת להשגה או ערעור.

179. שר האוצר רשאי לשנות שיעורים ומועדים

   שר האוצר רשאי, בצו, להגדיל את שיעור המקדמות לפי סימן זה, או להקטינו
   לשנות את תאריכי פרעונן או לקבוע כי המקדמות ישולמו אחת לחודשיים או
   אחת לתקופה אחרת שיקבע, כן רשאי הוא לקבוע שיעורי מקדמות שונים לגבי
   שנים קובעות שונות, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת - לגבי כל אחת
   מהמקדמות בתוך שנת המס או לגבי סוגים שונים של נישומים.

180. פקיד השומה רשאי לפטור או להגדיל

   (א) פקיד השומה רשאי לפטור אדם ממקדמה לפי סימן זה, כולה או מקצתה, אם
       הוכח להנחת דעתו כי המס לשנת המס שבה משתלמת המקדמה, ושלגביה עשוי
       אותו נישום להיות חייב במס, יהיה פחות מן המס שהוא חייב בו בשנה
       הקובעת ובלבד שלא יפטור כאמור את מי שחייב לנהל פנקסי חשבונות
       ואינו מנהלם.
   (ב)
       (1) היה סכום המס שהנישום חייב לשלמו על פי דו"ח שהגיש לפי סעיף
           131 בתוך שנת המס - ולענין זה רשאי שר האוצר לקבוע שיעור שבו
           יוגדל סכום המס האמור - עולה על סכום המקדמות, שהוא חייב בו
           לאותה שנה, רשאי פקיד השומה להגדיל את סכום המקדמות לפי סימן
           זה כדי ההפרש האמור;
       (2) היו לפקיד השומה טעמים סבירים להניח כי המס שיגיע מנישום לשנת
           מס פלונית יעלה ב-40% לפחות על סכום המקדמות שהוא חייב בו
           לאותה שנה, רשאי הוא להגדיל את סכום המקדמות לפי סימן זה כדי
           ההפרש; דין החלטה כאמור, לענין השגה וערעור, כדין שומה לפי
           סעיף 145.
   (ג) יחיד שניהל פנקסי חשבונות בשנת המס ובשנה שקדמה לה, אך לא ניהל
       ולא היה חייב לנהל פנקסי חשבונות בשנה ששימשה בסיס לקביעת המקדמות
       בשנת המס, והמס שהוא חייב בו לשנת המס הקודמת, על פי הדו"ח שהגיש
       והמבוסס על פנקסי חשבונות, נמוך מסכום המקדמות - יוקטן סכום
       המקדמות שהוא חייב בו לאותה שנה עד לסכום המס שהוא חייב על פי
       הדו"ח.

181. דין מי שעדיין לא נישום

   נישום שהיתה לו הכנסה חייבת ולא נתחייב בתשלום מס בעבר, או לא נשום
   בעבר, ישלם את המקדמות לפי סעיפים 175 או 176, הכל לפי הענין, באחוזים
   מסכום המס המשוער שהוא עשוי, לפי אומדנו, להיות חייב בו לשנת המס על
   אותה הכנסה, ויגיש לפקיד השומה עם התשלום הראשון הצהרה על המס המשוער
   האמור והצהרה נוספת כעבור ששה חדשים מעת הגשת ההצהרה הראשונה; לא מסר
   הצהרות כאמור, או מסר הצהרות כאלה ויש לפקיד השומה טעמים סבירים
   להאמין כי ההצהרות אינן נכונות, רשאי פקיד השומה לקבוע לפי מיטב
   שפיטתו את סכום המקדמה שאותו נישום חייב לשלמו, ודין קביעה כאמור,
   לענין השגה וערעור, כדין שומה לפי סעיף 145.

181א. סמכות למתן הנחה

    שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הנחות
    שיינתנו למי ששילם מקדמות לפי סימן זה לפני המועד שנקבע לתשלומן או
    למי ששילם מקדמות בסכום העולה על המגיע ממנו, והכל בשיעורים ובתנאים
    שקבע, אם דרך כלל או לסוג מסויים של נישומים.

סימן א1: מקדמה בשל הוצאות שניכויין אינו מותר

181ב. מקדמה בשל הוצאות עודפות

    (א) חבר-בני-אדם שהוציא למטרות המפורשות בתקנות על פי סעיף 31 סכומים
        שלפי התקנות האמורות אינם מותרים בניכוי או עולים על הסכומים
        שנקבעו כמותרים בניכוי או שהוציא סכומים בשל הוצאות שניכויין
        אינו מותר לפי סעיף 32(11) (בחוק זה - הוצאות עודפות), או ששילם
        היטל לפי פרק ו' לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה),
        התשמ"ט-1989, ישלם לפקיד השומה, במועד שנקבע, מקדמה כמפורט להלן
        מההוצאות העודפות שהוציא ויגיש לו באותו מועד דו"ח וכן יגיש לו
        דו"ח שנתי המפרט ומסכם את כלל ההוצאות העודפות שהוציא באותה שנה
        והכל כפי שנקבע.
        (1) חבר בני אדם שסעיף 3(ז) חל עליו - 90%;
        (2) חבר בני אדם אחר - 45%.
    (ב) האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על סכומים ששולמו כהכנסת עבודה ואשר
        המשלם אותם או האחראי לתשלומם ניכה מהם מס על פי סעיף 164.
    (ג) לא שילם חבר-בני-אדם את המקדמה כאמור בסעיף קטן (א) או לא מסר
        דו"ח על פי אותו סעיף קטן או מסר דו"ח כאמור אך לפקיד השומה יש
        טעמים סבירים להניח שהדו"ח אינו נכון - רשאי פקיד השומה לשום לפי
        מיטב שפיטתו את סכום המקדמה שאותו חבר-בני-אדם חייב לשלמו ואין
        שומה זו פוטרת אותו מכל אחריות אחרת לפי פקודה זו; דין שומה לפי
        סעיף זה כדין שומה לפי סעיף 145. פקיד השומה רשאי לשום אדם כאמור
        בסעיף זה בתקופה שבה רשאי הוא לקבוע, לפי מיטב שפיטתו, את סכום
        ההכנסה החייבת של אותו אדם לשנת המס שבה היה חייב תשלום המקדמה.
    לענין סעיף זה, "חבר-בני-אדם" - למעט שותפות שאין בה אף שותף שהוא
    חבר-בני-אדם שסעיף זה חל עליו.

181ג. קיזוז כנגד מס בעתיד

    שילם חבר-בני-אדם שהוראות סעיף 3(ז) אינן חלות עליו מקדמות על פי
    סעיף 181ב, לשנת מס פלונית, בסכום העולה על סכום המס שהוא חייב לשלם
    באותה שנה, לא יוחזר לו הסכום העודף, אולם אם על הכנסתו באותו עסק או
    משלח-יד יהיה חייב במס לרבות מס שבח בשנים הבאות, יקוזז הסכום העודף
    כנגד המס או מס השבח; הסכום העודף יתואם לפי שיעור עליית המדד מתום
    שנת המס שבה נוצר עד תום שנת המס שבה קוזז.

סימן ב : המועדים לתשלום המס

182. תשלום עם הגשת הדו"ח

   (א) חבר-בני-אדם ישלם בעת שהוא מגיש את הדו"ח לפי סעיף 131, או את
       הדו"ח המשוער לפי סעיף 133, את סכום המס המגיע ממנו לפי אותו דו"ח
   (ב) לגבי נישומים אחרים, למעט יחיד שלפחות 75% מהכנסתו היא הכנסה
       חייבת לפי סעיף 2 פסקאות (2) או (5), רשאי שר האוצר לקבוע, בצו,
       כי נישום שעליו חל אותו צו חייב לשלם, בעת שהוא מגיש את הדו"ח לפי
       סעיף 131 או את הדו"ח המשוער לפי סעיף 133, את סכום המס המגיע
       ממנו לפי אותו דו"ח.

183. תשלום לאחר הודעת שומה

   נמסרה לאדם הודעת שומה לפי סעיף 149, חייב הוא, תוך 15 יום מיום מסירת
   הודעת השומה, לשלם את יתרת המס המגיעה ממנו לפיה, ואם הגיש השגה לפי
   סעיף 150 - את יתרת המס שאינה שנויה במחלוקת.

184. תשלום לאחר השגה

   נמסרה לאדם הודעת שומה מתוקנת לפי סעיף 152(א), או צו לפי סעיף 152(ב)
   חייב הוא, תוך 15 יום מיום מסירת ההודעה או הצו, לשלם את יתרת המס
   המגיעה ממנו לפיהם - ואם הגיש ערעור לפי סעיף 153 - את יתרת המס שאינה
   שנויה במחלוקת.

סימן ג : ריבית וקנסות

185. תיאום התשלום לאחר פסק-דין

   נמסרה לאדם החלטת בית המשפט המחוזי לפי סעיף 156 או החלטת בית המשפט
   העליון לפי סעיף 157, יחולו הוראות אלה:
   (1) שילם הנישום יותר מדי, יוחזר לו סכום העודף בצירוף הפרשי הצמדה
       וריבית כמשמעותם בסעיף 159א(א);
   (2) שילם הנישום פחות מדי, תשולם היתרה תוך 15 יום מיום מסירת ההחלטה,
       בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור, זולת אם קבע בית המשפט אחרת,
       בעד התקופה שמיום הגשת הערעור ועד למתן פסק הדין.

186. ריבית על דחיית מועדי תשלומים

   פקיד השומה רשאי, אם ניתנה לו סיבה מספקת לכך, להאריך את המועדים
   לתשלום המס, כולו או מקצתו, הנקבעים לפי סימן ב' או את המועדים לתשלום
   המקדמה, כולה או מקצתה, לפי סימן א', לתקופה שימצא לנכון, ובלבד
   שהנישום ישלם לתקופת הדחיה הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בסעיף 159א(א)

187. תשלום ריבית והפרשי הצמדה

   (א)
       (1) על סכומי מס לשנת מס פלונית, שלא שולמו עד תום שנת המס, יוטלו
           על הנישום בעד התקופה שמתום שנת המס ועד ליום התשלום, הפרשי
           הצמדה וריבית כמשמעותם בסעיף 159א(א) לגבי מי שיש לו תקופת
           שומה מיוחדת תבוא לענין זה תום תקופת השומה המיוחדת במקום תום
           שנת המס;
       (2) הוראת סעיף קטן זה יחולו גם על חוב מס על פי סעיף 159א(ג).
   (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו לגבי תקופה שחייבים בה בהפרשי הצמדה
       וריבית על פי סעיף 185(2) או 186.
   (ג) (1) על סכומי מס שהיתה חובה לנכותם ולא נוכו או שנוכו אך לא
           הועברו לפקיד השומה במועד שנקבע לכך, יוטלו על החייב בניכוי
           הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בסעיף 159א(א), בעד התקופה
           המתחילה ביום ה-14 שקדם ליום בחודש שבו היה חייב להעביר את
           הסכומים שניכה ולא העבירם או שהיה חייב להעביר אילו ניכה
           במועד ועד להעברתם לפקיד השומה; ואולם אם הסכום החייב בניכוי
           איננו מתייחס למועד מסויים ובשל כך נקבע כסכום כולל לתקופה
           מסויימת, יוטלו הפרשי ההצמדה והריבית בעד התקופה המתחילה
           במחצית התקופה האמורה;
       (2) הוכיח החייב בניכוי כי מי שמהכנסתו צריך היה לנכות את הסכומים
           שלא נוכו, כלל את הסכומים האמורים בדו"ח על הכנסתו, יבוא
           במקום מועד ההעברה של הסכומים לפקיד השומה - תום שנת המס
           שאליה מתייחס הדו"ח האמור.
   (ד) על מקדמות בשל הוצאות עודפות שהיתה חובה לשלמן לפי סעיף 181ב ולא
       שולמו לפקיד השומה במועד שנקבע, ואשר אילו שולמו במועד לא ניתן
       היה לקזז אותן כנגד מקדמות ששולמו או מס ששולם לגבי אותה שנת מס,
       יוטלו על החייב הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בסעיף 159א(א) בעד
       התקופה שמתום שנת המס עד ליום התשלום.

187א. תמריץ להקדמת הגשת דו"ח ותשלום

    (א) נישום ששילם סכום כלשהו על חשבון המס המגיע ממנו לשנת מס פלונית
        לפני המועד האחרון הקבוע בסעיף 132 להגשת הדו"ח על פי סעיף 131,
        זכאי לגבי אותו סכום, לפטור מהפרשי ההצמדה וריבית החלים עליו לפי
        סעיף 187(א) כמפורט להלן:
        (1) על סכום ששולם עד תום החודש הראשון שלאחר תום שנת המס או
            תקופת השומה המיוחדת (להלן בסעיף זה - שנת המס) - פטור ממלוא
            הפרשי ההצמדה וריבית;
        (2) על סכום ששולם בחודש השני שלאחר תום שנת המס - פטור ממחצית
            הפרשי ההצמדה וריבית;
        (3) על סכום ששולם בחודש השלישי שלאחר תום שנת המס - פטור מרבע
            הפרשי ההצמדה וריבית.
   (א1) שר האוצר רשאי בצו להגדיל את שיעורי הפטור האמורים בסעיף קטן (א)
    (ב) ההקלה שלפי סעיף קטן (א) תחושב תחילה וסכום ההקלה שלפי הסיפה
        לסעיף 187(א)(1) מנוכה מיתרת הפרשי ההצמדה וריבית.
    (ג) בוטל.

188. קנס על אי-הגשת דו"ח

   (א) לא הגיש אדם דו"ח במועד שנקבע בסעיף 132, יוטל עליו בעד כל חודש
       של פיגור קנס של 200 שקלים חדשים; אולם אם נקבע לאותו אדם מועד
       מאוחר יותר להגשת הדו"ח לפי סעיף 133 (להלן - המועד המאוחר),
       ואותו אדם לא הגיש את הדו"ח במועד המאוחר, יוטלו עליו קנס של 400
       שקלים חדשים בשל כל חודש של פיגור החל במועד המאוחר.
  (א1) לא פירט אדם בדוח שהגיש לפי סעיף 131, פעולה שנקבעה לפי הסעיף
       האמור כתכנון מס החייב בדיווח, רשאי פקיד השומה להטיל עליו קנס
       של 500 שקלים בעד כל חודש שבו לא דיווח כאמור.
   (ב) בטל.
   (ג) לא הגיש אדם דו"ח במועד שנקבע בסעיפים 161 או 171, רשאי פקיד
       השומה להטיל עליו קנס של 200 שקלים חדשים בעד כל חודש של פיגור.
   (ד) לא הגיש אדם במועד דו"ח מן הדו"חות שנקבעו לענין הסעיפים 164 עד
       166, יוטלו עליו, בעד כל חודש של פיגור, קנס של 200 שקלים חדשים.
   (ה) בסעיף זה, "חודש" - חודש מלא.
   (ו) אדם החייב לנכות מס במקור מסכומים שהוא משלם ולא נתן למי
       שמתשלומיו נוכה מס את הטפסים המעידים על הסכומים ששולמו לו והמס
       שנוכה, במועד שנקבע לכך, רשאי פקיד השומה להטיל עליו קנס בסכום של
       100 שקלים חדשים בשל כל אדם שלא נמסר לו הטופס.
   (ז) לא הגיש אדם דו"ח על סעיף 135(1), יוטל עליו, בעד כל חודש של
       פיגור, קנס של 200 שקלים חדשים; אולם אם נקבע לו בתחילה מועד
       להגשת הדו"ח לפי סעיף 135(1), ועל פי בקשת אותו אדם נקבע לו לאחר
       מכן מועד מאוחר יותר להגשת הדו"ח (להלן - המועד המאוחר), ואותו
       אדם הגיש את הדו"ח לאחר המועד המאוחר, יוטל עליו קנס של 400 שקלים
       חדשים בעד כל חודש של פיגור החל במועד המאוחר.
   (ח) ב-1 בינואר של כל שנת מס יתואמו הסכומים הנקובים בסעיף זה כפי
       שהיו ב-1 בינואר של שנת המס הקודמת, לפי שיעור עליית המדד בשנת
       המס הקודמת; תואמו תקרות ההכנסה בחודש פלוני לפי סעיף 120ב(ב),
       רשאי המנהל לתאם באותו חודש את הסכומים הנקובים בסעיף זה כפי שהיו
       ב-1 בינואר של שנת המס, כאילו היו תקרות ההכנסה.
   (ט) בטל.

189. האחריות הפלילית שמורה

   (א) תשלום קנס לפי סעיף 188 או הגדלת שיעורי המס לפי סעיף 191ב לא
       יגרעו מאחריותו הפלילית של אדם לפי פקודה זו.
   (ב) הוגשה נגד אדם תביעה פלילית על אי הגשת דו"ח, לא יחוייב תשלום קנס
       לפי סעיף 188 על אותה עבירה, ואם שילם קנס כאמור - יוחזר לו;
       הוגשה תביעה פלילית כאמור והנאשם זוכה, ישולמו לו הפרשי הצמדה
       וריבית כמשמעותם בסעיף 159א(א) מיום תשלום הקנס ועד להחזרתו.

190. קנס על פיגור תשלום

   (א)
       (1)
           (א) פיגר אדם יותר משבעה ימים בתשלום מקדמה שהוא חייב בה, או
               בתשלום חלק ממנה, ייווסף לסכום שבפיגור קנס בגובה הפרשי
               הצמדה וריבית כמשמעותם בסעיף 159א(א) (להלן - הפרשי הצמדה
               וריבית) מהמועד שנקבע לתשלום ועד לתשלום הסכום שבפיגור,
               או עד תום שנת המס שלגביה נדרשה המקדמה, לפי המוקדם (להלן
               - תום תקופת הקנס);
           (ב) לקנס כאמור בפסקת משנה (א) יווספו הפרשי הצמדה וריבית
               מתום תקופת הקנס ועד למועד תשלום הקנס ויראו את הקנס כחוב
               מס לענין סעיף 195א.
           (ג) על אף האמור בפסקת משנה (א), נדחה המועד לתשלום מקדמה לפי
               סעיף 175(ו), ופיגר אדם יותר משבעה ימים בתשלום מקדמה
               מהמועד הקבוע בסעיף 175(א) או מהמועד הקבוע לפי סעיף
               175(ב), ולא שילם מקדמה עד ליום הקבוע בסעיף 175(ו),
               יווסף הקנס לסכום שבפיגור לפי הוראת פסקת משנה (א).
           (ד) לא ציין אדם את המועד לתשלום המקדמה ובשל כך נקבעה המקדמה
               כסכום כולל לכל התקופה, יראו את המועד לתשלום, לענין
               חישוב הקנס לפי סעיף זה, כמחצית התקופה שלגביה נקבעה
               המקדמה.
       (2) ביקש אדם הפחתה מסכום מקדמותיו והתברר, לפי הדו"ח שהגיש, שהמס
           על פי הדו"ח עולה על היתרה לאחר ההפחתה, ישלם על סכום ההפחתה
           - אך לא יותר מאשר על ההפרש שבין הסכום שעליו הצהיר בדו"ח
           לבין יתרת המקדמות לאחר ההפחתה - הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם
           בסעיף 159א(א) החל במחצית שנת המס או תקופת השומה המיוחדת ועד
           לתום שנת המס או תקופת השומה המיוחדת; ולגבי תשלום פלוני - עד
           מועד התשלום, לפי המוקדם; לענין זה, אם שולם סכום כלשהו על
           חשבון המקדמות, יזקפוהו תחילה על חשבון היתרה.
       (3) לענין הפחתת סכום המקדמות כאמור בפסקה (2), בשנת מס פלונית,
           שלא בשל ניכוי עקב השתתפות במימון מחקר ופיתוח שמבצע אדם אחר
           לפי סעיף 20א(א) או לפי כל דין אחר ושלא בשל זיכוי בעד תרומות
           לפי סעיף 46א או לפי כל דין אחר, לא יובא המס שהנישום הופטר
           מתשלומו בשל הניכוי או הזיכוי האמורים בחשבון המס שעל פי
           הדו"ח.
       (4) נישום שלא הודיע על התחלת התעסקות או שינויה בהתאם לסעיף 134,
           ובשל כך לא נדרש לשלם מקדמות כאמור בסעיף 181, או שבשל כך לא
           הוגדל סכום מקדמותיו כאמור בסעיף 180, יחוייב בהפרשי הצמדה
           וריבית בשל התקופה הקובעת, על מלוא סכום המקדמות שהיה חייב
           בהן או על הסכום שבו רשאי היה פקיד השומה להגדיל את מקדמותיו,
           לפי הענין; לענין זה, "התקופה הקובעת" - התקופה המתחילה
           במחצית התקופה שבין פתיחת העסק או שינויו ועד לסוף שנת המס או
           תקופת השומה המיוחדת, והמסתיימת בסוף השנה או התקופה כאמור,
           לפי הענין.
       (5) לענין תשלום הפרשי הצמדה וריבית ולענין סדר זקיפת תשלומים על
           פי סעיף 195א, ייראו הפרשי הצמדה וריבית על פי פסקאות (2) עד
           (4), כחוב מס, בתום שנת המס או תקופת השומה המיוחדת, לפי
           הענין.
   (ב) בטל.
   (ג) בטל.
   (ד) קנס שהוטל לפי סעיף זה לא יראוהו כחלק של המס ששולם לענין תביעת
       הקלה לפי כל הוראה מהוראות פקודה זו.

190א. קנס על קיזוז ניכוי במקור שלא כדין

    מי שקיזז ממקדמותיו ניכוי במקור שלא היה לו לגביו אישור בכתב או
    שנוכה שלא בתקופה המותרת על פי סעיף 177, יוטל עליו קנס בסכום של פי
    שלושה מסכום הניכוי שקוזז שלא כדין.

191. קנס על גרעון

   (א) בסעיף זה, "גרעון" - הסכום שבו עודף המס שנישום חייב בו על המס
       שהוא חייב על פי הדו"ח שלו לפי סעיף 131, או סכום המס שנקבע לפי
       סעיף 145(ב) אם לא הגיש דו"ח כאמור, הכל לפי הענין.
   (ב) נישום שלגביו נקבע גרעון העולה על 50% מהמס שהוא חייב בו ולא
       הוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה שלא התרשל בעריכת הדו"ח שמסר או
       באי מסירת דו"ח, יהא חייב בקנס בשיעור של 15% מסכום הגרעון;
   (ג) היו למנהל או למי שהוסמך לכך על-ידיו טעמים סבירים להאמין, כי
       הגרעון נוצר במזיד ומתוך כוונת הנישום להתחמק מתשלום מס, יווסף
       לסכום המס שאותו נישום חייב בו, כפל הקנסות הנקובים בסעיף קטן (ב)
  (ג1) כללה שומה סופית שאינה ניתנת עוד לערעור קביעה, לענין פעולה
       שנקבעה לפי סעיף 31(ז) כתכנון מס החייב בדיווח, כי יש להתעלם ממנה
       בהתאם להוראות סעיף 86, יהיה הנישום חייב בקנס בשיעור של 30%
       מסכום הגרעון שנוצר בשל תכנון המס האמור; הוטל קנס כאמור, לא יוטל
       בשל אותו גרעון קנס לפי הוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג).
   (ד) לענין סעיפים 152-149 דין הוספת קנס על גרעון לפי סעיף זה כדין
       שומה.
   (ה) על קנס שהוטל לפי סעיף קטן (ב) או (ג) אחרי יום ז' באדר התשמ"ה
       (28 בפברואר 1985) יווספו הפרשי הצמדה וריבית מתום שנת המס שלגביה
       הוגש הדו"ח או נעשתה שומה לפי סעיף 145(ב) או מיום ז' באדר התשמ"ה
       (28 בפברואר 1985), לפי המאוחר, ועד למועד תשלום הקנס, ויראו את
       הקנס כסוג חיוב לענין סעיף 195א.

191א. קנס על אי ניכוי

    מי שבלי הצדק סביר לא ניכה את המס שהיה עליו לנכות על פי סעיפים 161,
    164 או 170 יהיה חייב בקנס בשיעור של 15% מן הסכומים שלא ניכה.

191ב. הגדלת שיעורי המס בשל אי ניהול פנקסים

    (א) נישום החייב בניהול פנקסי חשבונות לשנת מס פלונית או לחלק ממנה
        ולא ניהלם, או שניהלם רק בחלק מהתקופה שבה היה חייב לנהלם, או לא
        ביסס את הדו"ח שלו על פנקסי חשבונות, יווסף למס שהוא חייב בו
        לאותה שנה 10% מההכנסה החייבת שלגביה הוא חייב בניהול חשבונות,
        ולכל שנה שלאחר מכן שבה לא ניהל פנקסי חשבונות כאמור יווספו 20%
        מהכנסה כאמור, ובלבד שמי שחוייב בניהול פנקסים לראשונה בשנת מס
        פלונית והחל לנהלם לאחר שמועד שהיה חייב להתחיל בניהולם, יחולו
        התוספות האמורות רק לגבי התקופה שבה היה חייב בניהול הפנקסים ולא
        ניהלם.
    (ב) חוייב נישום לשנת מס פלונית בתוספת למס, יוגדלו המקדמות לשנה שבה
        נעשתה השומה לגבי אותה שנה פלונית ב-20% אם התוספת למס היתה 10%,
        וב-40% אם התוספת למס היתה 20%, ובלבד שאם חוייב בתוספת גם לשנת
        המס שלפיה נקבעו המקדמות יפחת שיעור הגדלת המקדמה בכפל שיעור
        התוספת למס; הוראה זו לא תחול אם הוכיח הנישום, להנחת דעתו של
        פקיד השומה, כי בשנת המס שבה נעשתה השומה כאמור ניהל פנקסי
        חשבונות או לא היה חייב בניהולם.

191ג. קנס על רישום כוזב

    נישום על פי הוראות המנהל מכוח סעיף 130 לרשום, לגבי קונה ששילם
    במזומנים, את פרטי זהותו על פי תעודה שהציג, ולא רשם אותם או שרשם
    פרטים בלתי נכונים, יוטל עליו קנס של 5% מסכום המכירה שלגביה הפר
    הוראה כאמור או קנס של 7,000 ש"ח, לפי הגבוה.

192. סמכות למנהל להקטין ריבית או קנס

   המנהל רשאי להקטין את שיעור הריבית או הצמדה וריבית לפי הסעיפים 186,
   187 ו-190 ואת סכום הקנס לפי סעיפים 188, 190, 190א, 191א ו-191ג או
   לוותר עליהם לחלוטין, אם הוכח להנחת דעתו כי הפיגור שגרם לחובת התשלום
   לא נגרם על-ידי מעשה או מחדל התלויים ברצונו של הנישום. ורשאי המנהל,
   על פי שיקול דעתו המוחלט, להקטין או לוותר כאמור אם הוכח להנחת דעתו
   כי הנישום לא ידע את סכום המס המדוייק המגיע ממנו בטרם הגיש את הדו"ח;
   ואולם המנהל לא יהא רשאי להקטין את שיעור הריבית או הפרשי הצמדה
   וריבית לפי סעיפים 186, 187 ו-190 בשל כך בלבד שהנישום שילם את
   מקדמותיו כדין או שהמס נוכה ממנו כדין, או ששילם את המס המגיע ממנו על
   פי הדו"ח עם הגשתו.

192א. המועד לתשלום ריבית, הפרשי הצמדה או קנס

    המועד לתשלום ריבית, הפרשי הצמדה וריבית או קנס שחייב בהם נישום על
    פי פקודה זו הוא תוך שלושים ימים מיום משלוח ההודעה על החיוב בהם.

סימן ד : אכיפת תשלום

193. פקיד השומה רשאי לאכוף תשלום

   כל סכום שאדם חייב לשלם לפי פקודה זו, רשאי פקיד השומה לאכוף תשלומו
   לפי הוראות שלהלן, או לפי פקודת המסים (גביה), והוראות אותה פקודה,
   חוץ מסעיף 12 שבה, יחולו על גביית כל סכום כאמור כאילו היה מס
   כמשמעותו באותה פקודה; אלא שאם פקיד השומה איננו מושל המחוז, ישלח
   פקיד השומה למושל המחוז שבו יושב הנישום, או שבו הוא עוסק בעסקו,
   תעודה בחתימת פקיד השומה ובה יפורש סכום הפיגורים המגיע מאת הנישום,
   ומושל המחוז, משקיבל את התעודה, יאכוף את התשלום לפי הוראות פקודת
   המסים (גביה) החלות על גביית סכום כאמור.

194. גביית מס במקרים מיוחדים

   (א) היתה לפקיד השומה סיבה לחשוש, כי המס על הכנסה פלונית לא ייגבה
       משום שיש בדעתו של אדם פלוני לצאת מישראל, או מחמת סיבה אחרת,
       רשאי הוא -
       (1) אם כבר נשום אותו אדם לענין אותה הכנסה או שהוא חייב לגביה
           בתשלום מקדמות - לדרוש בהודעה בכתב, שהאדם יתן מיד ערובה, כדי
           הנחת דעתו של פקיד השומה, לתשלום המס שנשום או המקדמות שהוא
           חייב בהן;
       (2) אם עדיין לא נשום האדם כאמור - לשום אותו לפי סכום ההכנסה
           שעליה נמסר הדו"ח, ואם לא מסר אותו אדם דו"ח או שמסר ואינו
           מניח את דעתו של פקיד השומה - לפי סכום סביר בעיני פקיד השומה
       (3) אם עדיין לא היה האדם חייב למסור דו"ח על אותה הכנסה - לדרוש
           ממנו בהודעה בכתב לערוך מיד דו"ח ולאחר מכן יהא פקיד השומה
           רשאי לפעול לפי האמור בפסקה (2).
   (ב) שומה שנערכה לפי סעיף קטן (א)(2) ימסור פקיד השומה הודעה עליה וכל
       מס שנשום לפי אותה שומה ישולם מיד עם מסירת ההודעה.
   (ג) לא שילם הנישום את המס או לא נתן את הערובה לפי סעיף קטן (א)(1),
       רשאי בית המשפט המוסמך על פי בקשת פקיד השומה, לתת צו, אף שלא
       בפני הנישום -
       (1) על עיכוב יציאתו מהארץ;
       (2) על עיקול רכושו.
   (ד) נישום ששילם את המס או נתן ערובה לפי סעיף זה זכאי להגיש השגה
       וערעור לפי הסעיפים 158-150 והסכום ששילם יתוקן לפי התוצאות.

195. תביעה על ידי פקיד השומה

   מס יכול להיות נתבע ונפרע עם כל ההוצאות מאת האדם החייב בו על ידי
   פקיד השומה בשמו הרשמי בבית משפט מוסמך, כאילו היה חוב לממשלת ישראל
   ויכול שיהא נתבע ונפרע על ידיו בדרכים שנקבעו בסעיף 193.

סימן ה : זקיפת תשלומיו של נישום

195א. זקיפת תשלומים

    (א) אדם ששילם סכום כלשהו על חשבון חוב מס, ייזקף כנגד כל סוג חיוב
        שבאותו חוב מס, חלק יחסי מהסכום ששילם כיחס חלקו של הסכום שבאותו
        סוג לסך כל חוב המס; לענין זה -
        (1) אם לא פירש האדם את הסכום ששילם הוא על חשבון חובו כנישום או
            כמנכה, ייזקף הסכום לחובו כמנכה;
        (2) דין החזר מס שקוזז על פי חוק קיזוז מסים, התש"ם-1980, כנגד
            חוב מס, ודין סכום שנגבה על פי פקודת המסים (גביה) או בדרך
            אחרת - כדין סכומים ששילם אדם.
    (ב)
        (1) שילם אדם סכום על חשבון חוב מס שחב כנישום ולא פירש את שנת
            החוב, ייזקף הסכום לחובות המס שלו כנישום לפי שנת היווצרם,
            החל משנת המס המוקדמת ביותר;
        (2) שילם אדם סכום על חשבון חוב שחב כמנכה, ייזקף הסכום לחובות
            המס שלו כמנכה, לפי סדר היווצרם החל מהמוקדם ביותר.
    (ג) בסעיף זה -
        "חוב מס" - כל אחד מאלה:
        (1) סך כל הסכומים מכל סוגי החיוב, שחייב אדם לפי פקודה זו
            כנישום לגבי שנת מס מסויימת;
        (2) סך כל הסכומים מכל סוגי החיוב, שחייב אדם לפי קפודה זו
            כמנכה לגבי תשלום פלוני ששילם לאדם אחר;
        "סוג חיוב" - כל אחד מאלה: מס, ריבית, הפרשי הצמדה.

פרק שלישי: הקלה ממסי-כפל

סימן א : הסכם גומלין בין-לאומי

196. צו הנותן תוקף להסכם

   (א) משהודיע שר האוצר בצו, כי נעשה הסכם כמפורש בצו עם מדינה פלונית
       ליתן הקלה ממסי-כפל לענין מס הכנסה וכל מס אחר כיוצא בו המוטלים
       לפי דיני אותה מדינה (להלן - מדינה גומלת), וכי מן המועיל הוא
       שיינתן להסכם זה תוקף בישראל - יהא תוקף להסכם (להלן - ההסכם)
       לענין מס הכנסה, על אף האמור בכל חיקוק.
   (ב) צו שניתן לפי סעיף זה עשוי להיות מופקע בצו מאוחר ממנו.
   (ג) בסעיף זה, "מדינה" - לרבות שטח מחוץ לישראל שאינו מדינה, המנוי
       בתוספת ראשונה א'1.

197. חובת הסודיות כשיש הסכם

   משניתן תוקף להסכם כאמור בסעיף 196 לא תמנע חובת הסודיות לפי סעיף 234
   מלגלות לפקיד מורשה של המדינה הגומלת כל ידיעה שיש לגלותה לפי ההסכם.

198. סמכות להתקין תקנות

   שר האוצר רשאי להתקין תקנות לביצוע הוראותיו של הסכם.

סימן ב : קביעת סכום ההקלה

199. הגדרות

   בפרק זה -
   "מס הכנסה" - למעט מס חברות;
   "מסי ישראל" - מס הכנסה ומס חברות;
   "מסי חוץ" - מסים המשתלמים על ידי תושב ישראל לרשויות המס של מדינה
                 מחוץ לישראל, על הכנסה שהופקה או שנצמחה באותה המדינה,
                 לרבות מסים המשתלמים למדינות שהן חלק ממדינה פדרלית או
                 לרשויות אזוריות שהן חלק מאותה המדינה, המחושבים כאחוז
                 מההכנסה, ולמעט מסים עירוניים.
   "הכנסות חוץ" - הכנסות שהופקו או שנצמחו מחוץ לישראל;
   "הכנסות חוץ ממקור פלוני" - הכנסות חוץ כשהן מסווגות לפי מקורות
     ההכנסה, הקבועים בסעיף 2, בחלק ה או בחלק ה3, בניכוי ההוצאות
     המותרות מהן וההפסדים שהותרו בקיזוז כנגדן, הכל לפי הוראות הפקודה.

200. הוראות לזיכוי מסי כפל

   (א) מסי חוץ, כשהם מתורגמים לשקלים חדשים, ששולמו על הכנסות חוץ
       החייבות במס בישראל, יותרו בזיכוי כנגד מסי ישראל לפי פקודה זו
       בהתאם להוראות סימן זה.
   (ב) לא יזוכו מסי ישראל לשנת מס מסוימת אלא אם כן היה האדם שהכנסתו
       חייבת באותם מסים, תושב ישראל באותה שנת מס.
   (ג) המנהל רשאי לקבוע כללים לביצוע הוראות סימן זה וכללים לענין
       דו"חות.

201. הפחתת מסי חוץ

   (א) לא יופחתו מסי חוץ ששולמו בשל הכנסת חוץ הפטורה ממס בישראל.
   (ב) הקלה הניתנת לפי סעיף 163 בשל דיבידנד, יראוה כמפחיתה את סכום
       המס החל לפי הפקודה על אותו דיבידנד.

202. זיכוי מס חברות קודם לזיכוי מס הכנסה

   היה ההסכם מתיר לזכות מס חברות ומס הכנסה, ישמש סכום הזיכוי תחילה
   להפחית את מס החברות של אותה הכנסה, ובמידה שאין להשתמש בכולו למטרה
   זו - ישמש להפחית את מס ההכנסה שעליה; התיר ההסכם זיכוי מס הכנסה בלבד
   יפורש סעיף 201 כאילו היה כתוב בו "מס הכנסה" במקום "מסי-ישראל".

203. סכום הזיכוי ממס חברות

   (א) סכום הזיכוי ממס חברות שלו זכאי חבר בני אדם תושב ישראל לפי
       הוראות סימן זה, בשל הכנסות חוץ ממקור פלוני לא יעלה על סכום מס
       החברות שבו הוא חייב בשל אותן הכנסות.
   (ב) כללה הכנסת החוץ דיבידנד אשר החברה הנישומה, כהגדרתה בסעיף 126(ג),
       ביקשה לשלם לגביה מס בשיעור הקבוע בסעיף 126(א), או שעל פי הסכם
       למניעת כפל מס יש להביא בחשבון לענין הזיכוי את מסי החוץ על אותו
       דיבידנד, אשר אינם מוטלים במישרין, ייווסף הדיבידנד המגולם לכלל
       הכנסות החברה ויינתן זיכוי בגובה מסי החוץ שאינם מוטלים במישרין
       על אותו דיבידנד, בתוספת מסי החוץ; כלל הזיכוי בסעיף זה לא יעלה
       על סכום המס החל על דיבידנד כאמור.
   (ג) בסעיף זה -
       "מסי חוץ שאינם מוטלים במישרין" - מסים המשתלמים על ידי חבר בני
         האדם תושב חוץ על הכנסות שלאחר תשלום המס חולקו כדיבידנד;
       "דיבידנד מגולם" - סכום ההכנסה מדיבידנד שהתקבל לאחר ניכוי המס
         במקור, בתוספת המס שנוכה במקור ובתוספת מסי החוץ שאינם מוטלים
         במישרין.

204. סכום הזיכוי ממס הכנסה

   (א) סכום הזיכוי ממס הכנסה, שלו זכאי יחיד תושב ישראל לפי הוראות סימן
       זה, בשל הכנסות חוץ ממקור פלוני שהן הכנסות חוץ רגילות לא יעלה על
       תקרת הזיכוי בשל אותן הכנסות.
   (ב) סכום הזיכוי ממס הכנסה שלו זכאי יחיד תושב ישראל לפי הוראות סימן
       זה, בשל הכנסות חוץ ממקור פלוני החייבות במס בשיעור מיוחד, לא
       יעלה על סכום המס החל בישראל על אותן הכנסות.
   (ג) בסעיף זה -
       "הכנסה רגילה" - הכנסה חייבת שלא הוטל עליה שיעור מס מיוחד;
       "יחס ההכנסה" - היחס המתקבל מחלוקת סכום הכנסות חוץ ממקור פלוני
         שהן הכנסות רגילות, בסכום כלל הכנסתו הרגילה;
       "שיעור מס מיוחד" - שיעור מס החל בישראל, השונה משיעור המס הקבוע
         בסעיף 121;
       "תקרת הזיכוי" - הסכום המתקבל מהכפלת יחס ההכנסה, בסכום מס ההכנסה
         על כלל הכנסתו הרגילה של יחיד, לפני מתן זיכוי לפי סימן זה.

205. בוטל

205א. עודף זיכוי בשנת מס

    (א) עלה סכום מסי החוץ ששולמו בשל הכנסות חוץ ממקור פלוני על סכום
        הזיכוי הניתן בשלהן כנגד מסי ישראל (בסעיף זה - עודף הזיכוי),
        זכאי הנישום להפחית את עודף הזיכוי כנגד המס שבו הוא חייב בשל
        הכנסות שיופקו מחוץ לישראל מאותו המקור בחמש השנים הבאות בזו אחר
        זו כשהוא מתואם לפי שיעור עליית המדד מתום שנת המס שבה נוצר עד
        לתום שנת המס שבה הופחת; הפחתת עודף הזיכוי בהתאם לסעיף זה,
        תיעשה בכפוף להוראות פרק זה, בשינויים המחויבים.
    (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), נוצר עודף זיכוי בשל קיזוז הפסד
        שמקורו בהכנסות חוץ ממקור פלוני, כנגד הכנסות חוץ ממקור פלוני
        אחר, ניתן יהיה להפחיתו בחמש השנים הבאות בזו אחר זו גם כנגד המס
        החל על הכנסות חוץ מאותו מקור שממנו נבע ההפסד כאמור, כשהוא
        מתואם כאמור באותו סעיף קטן.

206. כללים בחישוב ההכנסה לענין זיכוי

   בחישוב הכנסת חוץ החייבת במס בישראל, לא יותר כל ניכוי ממנה בשל מסי
   חוץ.

207. זיכוי לחשבון מס דיבידנד במקרים מיוחדים

   מקום שההסכם קובע לגבי סוגים מסויימים של דיבידנדים - הם ולא סוגים
   אחרים - כי מסי-חוץ שאינם מוטלים עליהם במישרין או בדרך ניכוי יבואו
   בחשבון לענין זיכוי מסי-ישראל שעליהם, ושולם דיבידנד שאיננו מן הסוגים
   המסויימים כאמור - הרי אם הדיבידנד שולם לחברה שיש לה שליטה ישירה או
   עקיפה על מחצית לפחות של כוח ההצבעה בחברה המשלמת את הדיבידנד, יותר
   הזיכוי, כאילו היה הדיבידנד מאותם הסוגים המסויימים.

207א. זיכוי בשל דיבידנד

    (א) קיבל חבר בני אדם תושב ישראל דיבידנד מחבר בני אדם הנחשב כתושב
        ישראל רק בשל היות עסקיו נשלטים ומנוהלים בישראל (בסעיף זה -
        החבר האחר) ונוכה מס במקור מהדיבידנד במדינת החוץ, יהיה זכאי
        החבר האחר, לזיכוי בסכום המס שנוכה במקור כאמור, כנגד מס החברות
        החל עליו; סכום הזיכוי לא יעלה על מס החברות החל באותה שנת מס,
        ואולם עודף זיכוי שלא נוצל, ניתן יהיה לנצלו כנגד מס החברות אשר
        יוטל על החבר האחר בחמש שנות המס הבאות בזו אחר זו.
    (ב) קיבל יחיד תושב ישראל דיבידנד מהחבר האחר ונוכה מס במקור במדינת
        החוץ, יהיה זכאי היחיד לזיכוי בסכום המס שנוכה במקור כנגד המס
        החל על הכנסתו מדיבידנד כאמור, והכל בכפוף להוראות פרק זה.

207ב. זיכוי בשל מסי חוץ

    מס חוץ יהיה בר זיכוי כנגד מס ישראלי החל בשנת מס, רק אם שולם במדינת
    החוץ לא יאוחר מעשרים וארבעה חודשים מתום אותה שנת מס. למעט מס שהיה
    אמור להיות משולם על רווחים שלא שולמו כהגדרתם בסעיף 75ב; מס חוץ
    ששולם לאחר התקופה האמורה במדינת החוץ, יהיה בר זיכוי בשנת המס שבה
    שולם במדינת החוץ כנגד המס החל בישראל על הכנסות חוץ מאותו מקור,
    ויחולו עליו הוראות פרק זה, בשינויים המחויבים; במקרה של חילוקי דעות
    בדבר סכום הזיכוי, נתונה למבקש הזיכוי זכות השגה וערעור, כאמור
    בסעיפים 150 ו-153, במסגרת ההשגה והערעור על השומה שנקבעה לו.

207ג. זיכוי בשל מסי חוץ - עובד של מעביד מסוים

    היתה ליחיד הכנסה שמקום הפקתה בישראל, רק בשל הוראות סעיף 4א(ב)(1),
    יראו לענין הוראות סימן זה את הכנסתו של היחיד כהכנסת חוץ ואת המסים
    ששולמו לרשויות המס של מדינה מחוץ לישראל בשל אותה הכנסה, כמסי חוץ.

207ד. סייג לזיכוי

    קוזז הפסד מעסק נשלט כנגד הכנסה בישראל, כאמור בסעיף 29(2)(ג) או
    (ה), לא יינתן זיכוי לפי פרק זה כנגד מסי ישראל שבהם חייב תושב ישראל
    על הכנסה חייבת שהיתה לו מעסק מחוץ לישראל בשנתיים שקדמו לשנת המס
    שבה קוזז ההפסד ובחמש השנים שלאחריה, בזו אחר זו, עד גובה ההפסד
    שקוזז כאמור.

208. ויתור על זיכוי

   לא יינתן זיכוי ממסי ישראל שאדם חייב בהם בשנת מס, אם ביקש שלא יינתן
   זיכוי להכנסתו באותה שנה; ביקש כאמור - לא יחולו הוראות סעיף 205א.

209. בוטל

210. טעות בחישוב הזיכוי

   נמצא שסכום הזיכוי נקבע ביתר או בחסר, בעקבות שינוי שחל בסכום המס
   המשתלם בישראל או בחוץ לארץ או בשל הוראות סעיף 207ד - כל הוראה שבכל
   חיקוק, המגבילה את הזמן לעריכת שומה או לתביעת הקלה, לא תחול על שומה
   או על תביעה הנובעת מן השינוי, אם נערכה לא יאוחר מתום שנתיים לאחר
   השומות והשינויים ושאר החלטות, בישראל או בחוץ לארץ, שיש להן חשיבות
   לגבי השאלה אם יש זיכוי ומהו.

סימן ג : הוראות שונות

211. הגדרות

   בסימן זה -
   "הקלת מסי כפל" - כל זיכוי בשל מס הכנסה בחוץ לארץ, שהותר לענין מס
     הכנסה לפי פקודה זו, לרבות כל זיכוי או הקלה שהובאו בחשבון בקביעת
     השיעור הישראלי הנקי המוטל על דיבידנדים שנתקבלו;
   "שיעור ההקלה" - השיעור שהוא עודף שיעור המס המנוכה מן הדיבידנד שעל
     השיעור הישראלי הנקי.

212. השפעת הקלה על קיזוז ועל החזרה

   היה המס המשתלם על ידי חברה מושפע מהקלת מסי כפל, יופחת - לפי הכללים
   שלהלן - הסכום שיש לקזזו לפי סעיף 163 או להחזירו לפי סעיף 160, בשל
   המס שניכתה החברה מדיבידנד ששילמה, ואלה הכללים:
   (1) אם מקבל הדיבידנד איננו חייב במס עליו, תהא ההפחתה בסכום השווה
       למס שעל הדיבידנד הגלום מחושב לפי שיעור ההקלה החלה עליו;
   (2) אם שיעור המס החל על המקבל בשל הדיבידנד הוא פחות משיעור ההקלה
       החלה עליו, תהא ההפחתה סכום השווה למס שעל הדיבידנד הגלום מחושב
       לפי השווה להפרש שבין שני השיעורים.

213. מקומו של דיבידנד בסולם ההכנסה

   לענין סעיף 212 -
   (1) מקום שההכנסה כוללת דיבידנד אחד כאמור בסעיף 212, יראו אותו כשלב
       הגבוה ביותר בסולם ההכנסה;
   (2) מקום שההכנסה כוללת דיבידנדים אחדים כאמור, יראו כל דיבידנד
       ששיעורו הישראלי הנקי נמוך משל חברו כשלב גבוה ממנו בסולם ההכנסה;
   (3) מקום שהמס על דיבידנד מוטל בשיעורים שונים על חלקיו השונים, או
       מקום שהמס מוטל על חלק אחד של הדיבידנד ואינו מוטל על חלק אחר -
       יראו כל חלק שונה כדיבידנד נפרד.

214. הקלת מסי כפל על הכנסת-חוץ של תושב

   (א) שר האוצר רשאי ליתן הקלת מסי כפל להכנסה של תושב ישראל שמקורה
       בחוץ לארץ והוטל עליה במקור מס הכנסה או מס דומה לו באופיו, על
       ידי שיפטור את ההכנסה מתשלום המס כולו או מקצתו, כפי שיפורש בצו.
   (ב) הוראות סעיף זה אינן גורעות מן הסמכויות לפי סעיף 196.

ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.  במידת הצורך, היוועצו בעורך-דין.