פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח)
פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) מתוך
פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943
[תיקון: תש״ח]
פקודה הקובעת הוראות בענין סלילתן ושיפורן של דרכים, הדרושות להגנת ישראל.
2000856
ע״ר 1943, תוס׳ 1, 40; ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 1, 17, 39; ס״ח תש״ט, 1; תשי״א, 74; תשכ״ג, 144; תשכ״ו, 4; תשס״ו, 359; תש״ע, 365.
ע״ר תש״ח, 22; י״פ תשי״א, 1105, 1221.
הפקודה בוטלה בסעיף 22 לחוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס׳ 3), התש״ע–2010.
הנציב העליון לפלשתינה (א״י) מחוקק בזה בעצתה של המועצה הפלשתינאית (א״י) לאמור:–
מכוח האמור בסעיפים 14 ו־15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“. סמכויות הנציב העליון הועברו לשר העבודה (ע״ר תש״ח, 22) ובנוסף לשר התחבורה (י״פ תשי״א, 1105, 1221). לפי סעיף 8 לפקודת בתי משפט (הוראות מעבר), תש״ח–1948, בית המשפט לקרקעות בטל וכל סמכות שניתנה לבית המשפט לקרקעות תהא נתונה מעתה לבית המשפט המחוזי. לפי סעיף 2 לפקודת המטבע, תש״ח–1948, כל מקום בו נאמר ”פונט“ הכוונה היא ללירה ישראלית. לפי סעיף 13 לחוק המעבר, תש״ט–1949, כל מקום בו נאמר בחוק ”עתון רשמי“ ייקרא מעתה ”רשומות“.
השם הקצר [תיקון: תשי״א]
פקודה זו תקרא ”פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943“.
פירוש [תיקון: תש״ח, תש״ח־2, תשי״א, תשכ״ו]
בפקודה זו יהיו למונחים הבאים הפירושים דלקמן, אם לא יחייב ענין הכתוב פירוש אחר:–
”רשות“ פירושה כל אדם המורשה ע״י שר העבודה או שר התחבורה עפ״י סעיף 4 של פקודה זו;
”בית־משפט“ פירושו בית־המשפט המחוזי [במקור: בית־המשפט לקרקעות], שבתחומי שיפוטו נמצאת כל קרקע כמוגדר בפקודה הזאת;
”קרקע“ פירושה כל קרקע שנרכשה לצורך דרך עפ״י הוראות פקודה זו;
”בעל“, ביחס לכל קרקע, פירושו הבעל הרשום של אותה קרקע, אם יש לקרקע בעל רשום, וכשאין בעל רשום, פירושו האדם הזכאי לקבל את דמי החכירה והרוחים מאותה קרקע, לרבות בעל זכות או בעל טובת הנאה בקרקע;
”עבודת שפור של קבע“ פירושה הקמתם או בנייתם מחדש של כל בנין או של כל תוספת־מבנה לבנין, כל מפעל השקאה, הספקת מים, ביוב, ניקוז, או הקמת גדר אבנים או גדר קבועה אחרת והיא כוללת הקמת כל מצבת קבר ונטיעת עצים;
”דרך“ פירושו – כל דרך או מסילת ברזל, או תואי של דרך או של מסילת ברזל או צומת דרכים שפקודה זו הוטלה עליה בצו שניתן לפי סעיף 3.
הטלת הפקודה [תיקון: תש״ח, תש״ט, תשי״א]
מותר לו לשר העבודה או לשר התחבורה, אם נוכח שהדבר דרוש להגנת הארץ או לפיתוחה, להורות בצו כי פקודה זו תחול על כל דרך. צו זה לא יפורסם ברשומות אלא אם כן סבור שר התחבורה או שר העבודה כי פרסום זה לא יזיק להגנת הארץ.
רישום הערה בספרי האחוזה [תיקון: תשי״א]
ניתן צו עפ״י סעיף 3, ירשום מנהל רישום הקרקעות הערה על כך בספרי האחוזה לגבי הדרך שהצו חל עליה.
סמכות לקנות חזקה בקרקע ולבצע עבודה עליה [תיקון: תשי״א, תשכ״ג, תשכ״ו]
(1)
אם ניתן צו עפ״י סעיף 3 מן הפקודה הזאת, יכולה הרשות, דהיינו אדם המורשה בכתב ע״י שר העבודה או שר התחבורה לעשות כן, לקנות מיד חזקה בקרקע הדרושה לסלילת הדרך המפורטת באותו צו או לשיפורה, ולבצע עליה את כל אותן העבודות שיהא צורך בהן כדי להוציא לפועל אותה סלילה או להשלים את השיפור.
פורסמה הרשאה לפיה מורשה המנהל הכללי של מסילות הברזל הממשלתיות לרשות לצורך הפקודה, ומורשה המהנדס הראשי של מסילות הברזל הממשלתיות לרשות לצורך סעיף 10 לפקודה (י״פ תשי״ט, 1445).
פורסמה הרשאה לפיה מורשה חברת רכבת ישראל בע״מ לרשות לעניין הסמכויות המפורטות בפקודה (י״פ תשס״ח, 3681).
(2)
”קרקע הדרושה לסלילת דרך או לשיפורה“, לענין סעיף זה – שטח קרקע הדרוש כדי ליתן לאותה דרך רוחב עד 50 מטר, ואם היתה מסילת ברזל או תוואי של מסילת ברזל שנועדו לתחנה, או אם היתה צומת דרכים – כל שטח קרקע הדרוש לתחנה או לצומת בשיעור שתקבע הרשות.
הקמת הקרקע לקנין הממשלה [תיקון: תש״ח]
כל אימת שהשלטונות קנו חזקה בקרקע בהתאם לסעיף 4 של הפקודה הזאת, תקום הקרקע הזאת כשהיא בת חורין, לקנין שר העבודה או שר התחבורה בשם ממשלת ישראל ותרשם בהתאם לכך במשרד ספרי האחוזה.
סמכות להשתמש באופן זמני בקרקע הגובלת בדרך
יכולה רשות להשתמש או להרשות להשתמש בקרקע הגובלת בקרקע הדרושה לשם סלילה דרך עפ״י הוראות הפקודה הזאת באותו האופן ולמשך אותו זמן שהרשות תראה צורך בו, כדי שהעבודה הנזכרת בסעיף־קטן (1) של סעיף 4 תבוצע ושהתנועה תופנה לכוון אחר עד גמר העבודה הזאת.
הגבלה על זכות הפיצויים [תיקון: תש״ח, תשי״א]
לא יהא בעל הקרקע זכאי לקבל פיצויים אלא אם כן היה שטח הקרקע שנלקח גדול מרבע השטח הכולל של החלקה שממנה נלקח:
בתנאי שאם הוכח כי אם לא ישלמו לו פיצויים יהא נגרם לו סבל, רשאי שר העבודה או שר התחבורה לפי שקול דעתו ליתן אותו סכום הפיצויים שימצא לנכון מתוך התחשבות בכל מסיבות הענין.
הפיצויים [תיקון: תשי״א]
(1)
היה גודל השטח שנלקח עולה על רבע החלקה שממנה נלקח, ישולמו לבעל הקרקע שנרכשה פיצויים בעד השטח העודף על הרבע.
(2)
סכום הפיצויים ייקבע לפי הסכם בין הרשות ובין בעל הקרקע פרט למקרים המנויים להלן.
(3)
ואלה המקרים שבהם יקבע בית המשפט את חובת הפיצויים ואת סכומם ויפסוק בכל סכסוך על טובת הנאה או על זכות בקרקע, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלת ישראל או לפי בקשת בעל הקרקע:
(א)
אין הסכם על תשלום פיצויים או על סכומם;
(ב)
בעל הקרקע לא הגיש לרשות תביעת פיצויים תוך שנה אחת מיום שקנתה אחיזה בקרקע לפי סעיף 4, ואם היתה הקרקע מן הסוג שחלות עליו הוראות סעיף 3 של חוק לתיקון פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), תשי״א–1951 – מיום מתן הצו על פי סעיף 3(א) לחוק האמור;
(ג)
הוגשה תביעה כאמור ולא הוגשו ראיות מספיקות לחיזוק התביעה;
(ד)
הוגשו תביעות שונות או סותרות ביחס לאותה קרקע או לכל זכות או טובת הנאה בה;
(ה)
הממשלה טענה שהקרקע היא אדמת מדינה פנויה.
(4)
החלטת בית המשפט בנוגע לפיצויים, או בכל סכסוך על טובת הנאה או על זכות בקרקע, תהיה סופית ביחס לכל הצדדים שאליהם נשלחו הודעות על בקשה שהוגשה לפי סעיף קטן (3), או שהתיצבו ותבעו, בעצמם או על ידי מיופה כוח, את הקרקע או כל זכות או טובת הנאה בה; אולם מי שלא נשלחה אליו הודעה כאמור, או שלא התיצב ולא תבע כאמור, – רשאי להגיש תביעה תוך שנה לאחר תאריך ההחלטה הסופית.
(5)
פסק בית המשפט פיצויים ולא הורה על דרך תשלומם, יושלש סכום הפיצויים בבית המשפט ובית המשפט לא ישלמו אלא כעבור שנה מתאריך ההחלטה הסופית, או תוך תקופה קצרה יותר, כפי שיחליט, ולאחר שתוגש לו בקשה על כך מאת אדם התובע את הפיצויים, והפיצויים ישולמו כפי שיורה בית המשפט.
(6)
(א)
השלשת הפיצויים בבית המשפט כוחה יפה כסילוק מלא ופוטרת את הממשלה ואת הרשות מאחריות לכל תביעה על הקרקע ועל זכות או טובת הנאה בה.
(ב)
אולם אדם הטוען לפיצויים שהושלשו בבית המשפט רשאי – אם לא שולמו, כולם או מקצתם – לתבוע תוך שלוש שנים מתאריך ההחלטה הסופית, שישלמו לו אותם פיצויים, כולם או מקצתם; כן רשאי כל אדם הטוען שזכותו עדיפה לקבלת סכום הפיצויים להגיש תביעה נגד האדם שהפיצויים שולמו לו.
(7)
תביעות לתשלום פיצויים המושלשים בבית המשפט יש להגישן על ידי הודעה בדרך המרצה, באופן שייקבע בתקנות בית הדין הנוהגות באותה שעה והמסדירות מסירות הודעות בדרך המרצה, ובצירוף הצהרה בשבועה המפרטת את הנימוקים שעליהם מבוססת התביעה.
לפי סעיף 3 לחוק לתיקון דיני הראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה), תש״ם–1980, תינתן הצהרה באזהרה במקום הצהרה בשבועה.
(8)
תשלום הפיצויים לאדם שיש לשלם לו, את השלשת הפיצויים בבית המשפט על יסוד החלטתו, פוטרים את הממשלה ואת הרשות מכל אחריות על אופן השימוש באותם פיצויים או על השימוש בהם לרעה. ואולם אם המחזיק בקרקע הוא אדם שאיננו בעל הקנין בה, או שהוא מחזיק בה בתורת בא־כוח, אין התשלום למחזיק כאמור פוטר מהאחריות אלא אם סכום הפיצויים ושיעוריהם או מועד תשלומם נקבעו בהסכמת בעל הקנין בקרקע, או על־ידי בית־המשפט, לאחר מסירת הודעה שבית המשפט ידרוש למסרה.
הערכת הפיצויים [תיקון: תשי״א]
בבוא בית המשפט להעריך את סכום הפיצויים שיש לפסוק לכל בעל קרקע בהתאם לסעיף 8, ינהג לפי התקנות דלקמן:–
(א)
בית המשפט לא יביא בחשבון את העובדא שהקרקע נרכשה בכפיה;
(ב)
בהתחשב עם המותנה לקמן יקובל כשויה של הקרקע, אותו סכום שהיה מתקבל ממכירת הקרקע אילו נמכרה בשוק ע״י מוכר מרצונו הטוב:
בתנאי שבבוא בית המשפט להעריך פיצויים אלה –
(I)
יעריכם לפי השוי שימצאנו בית המשפט כשויה של הקרקע על הבסיס הנ״ל בתאריך שבו נתפסה על ידי הרשות, כשתפיסה זו חלה לפני תחילת תקפה של פקודה זו, ואילו בכל מקרה אחר – בתאריך שבו יכלה רשות לתפוס אותה עפ״י הוראות פקודה זו, בלי לשים לב אל כל השבחות או עבודות שנעשו בקרקע לאחר כל תאריך כזה ע״י רשות או ע״י הבעלים או ע״י כל אדם אחר; וכן
(II)
יביא בחשבון את כל החשבונות וההערכות של השוי היסודי או של דמי החכירה שהוגשו לצורך תשלום מסים ע״י הבעל או שהבעל הסכים להם;
(ג)
בית המשפט לא יביא בחשבון את התאמתה או הכשרתה המיוחדת של הקרקע לאיזו מטרה, אם זו מטרה שאי־אפשר להשתמש בה אלא עפ״י סמכויות הנובעות מחוקים, או שאין ביקוש עליה בשוק חוץ מביקושה ע״י קונה מסויים לצרכיו המיוחדים או חוץ מביקושה לצרכי הרשות;
(ג1)
היתה הקרקע מיועדת לתכלית שלפי מהותה אין היא מעוררת ביקוש כללי או שוק לקרקע לאותה תכלית, ואלמלא קניית החזקה לפי פקודה זו היתה הקרקע מוסיפה להיות מיועדת לאותה תכלית, רשאי בית המשפט, אם הוא משוכנע שמתכוונים בתום לב לסידור מחדש במקום אחר, להעריך את סכום הפיצויים על יסוד חישוב ההוצאות המתקבלות על הדעת של הסידור מחדש כאמור;
(ד)
כמו כן יביא בית המשפט בחשבון –
(I)
את הנזק, אם יש נזק, שנגרם מחמת ניתוקה של הקרקע מקרקע אחרת השייכת לבעל;
(II)
את העליה או הפחת בשוי קרקע אחרת השייכת לבעל, ובשעה שיבואו להעריך את הפיצויים שיש לשלמם, ינכו מסכום שוי הקרקע והנזק שנגרם לה את שיעור העליה או יוסיפו עליו את שיעור הפחת; וכן
(III)
כל תשלום שניתן לבעל ע״י רשות, או ע״י כל אדם הפועל בשמה, לחשבון פיצויים בעד הקרקע, או בקשר להריסתם או סילוקם של כל בנין, מפעל השקאה, עצים או יבול הנמצאים על הקרקע, או בקשר להיזק שנגרם להם.
ארנונת שבח [תיקון: תשי״א]
(1)
נקנתה חזקה בקרקע על פי פקודה זאת, ונסללה עליה דרך, ועקב סלילת הדרך עלה ערכם של מקרקעים אחרים – רשאית הממשלה, תוך חמש שנים מיום שנסתיימה סלילת הדרך, לחייב בצו את בעל הקנין במקרקעים שערכם עלה כאמור, לשלם לאוצר המדינה ארנונת שבח שלא תעלה על מחצית הסכום שבו עלה ערך אותם מקרקעים; היה אותו בעל קנין במקרקעים זכאי לפיצויים לפי פקודה זו – רשאית הממשלה לזקוף את סכום הפיצויים על חשבון ארנונת השבח.
(2)
עליה בערך המקרקעים שהביאו בחשבון בקביעת הפיצויים על פי סעיף 9, לא יביאוה בחשבון לקביעת שיעור ארנונת השבח לפי סעיף זה.
(3)
נתגלעו חילוקי דעות בין הממשלה ובין בעל המקרקעים בשאלה אם עלה, ובאיזה שיעור עלה, ערכם של המקרקעים עקב סלילת הדרך – יכריע בית המשפט לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלת ישראל או בעל המקרקעים.
(4)
באין הסכם על סילוק ארנונת שבח, תסולק הארנונה בחמשה תשלומים שנתיים רצופים, ותיגבה מאת מי שהוא באותה שעה בעל המקרקעים בדרך שגובים חוב אזרחי רגיל.
(5)
(א)
בעל הקנין במקרקעים ששילם ארנונת שבח, זכאי לקבל מכל אדם שהוא בעל זכות או טובת הנאה במקרקעים שעליהם שולמה הארנונה, סכום שיוסכם ביניהם כהשתתפות בארנונה;
(ב)
לא הגיעו בעל הקנין או בעל הזכות [צ״ל: ובעל הזכות] או טובת ההנאה כאמור לידי הסכם בדבר ההשתתפות או שיעורה, יפסוק בית המשפט, לפי בקשת בעל הקנין.
איסור עבודות שפור של קבע בתחומי מרחק ידוע ממרכז הדרך [תיקון: תש״ח־3, תשי״א, תשכ״ג, תשכ״ו, תשס״ו]
(1)
אסור לבנות או לבצע כל עבודת שפור של קבע בשטח הקרקע הדרוש לצומת בשיעור כאמור בסעיף 4(2) או בתחומי מרחק של חמישים מטר מאמצע כל מסילת ברזל ועשרים וחמישה מטר מאמצע כל דרך שאינה מסילת ברזל, אלא עפ״י רשות בכתב שתנתן ע״י הרשות, באישורו של שר התחבורה או שר העבודה, ובהתאם לתנאיה; אולם לא תסרב הרשות לתת רשיון כאמור, אלא אם מתן הרשיון עלול, לדעתה, לסכן את הדרך, את המתקנים שעל הדרך או את שלום הציבור, או להפריע לשימוש התקין בדרך.
(1א)
סרבה הרשות לתת רשיון כאמור בסעיף קטן (1) והשטח שלגביו היא סרבה לתת את הרשיון עולה, כשלעצמו או יחד עם שטח שקנו בו חזקה לפי פקודה זו, על רבע מכל שטח החלקה, רשאית הרשות לשלם לבעל הקרקע פיצויים על הנזק שנגרם לו על ידי הסירוב; בהעדר הסכם בין הרשות ובין בעל הקרקע יחליט בית המשפט, לפי בקשת בעל הקרקע, אם מגיעים לבעל הקרקע פיצויים כאמור ומה הוא שיעור הפיצויים.
(2)
בנה אדם או ביצע עבודת שיפור של קבע בניגוד להוראות סעיף קטן (1), יהיה עליו לסלקה, אלא אם כן הסכימה הרשות כי יעתיקה או יגן עליה בדרך אחרת; לא פעל אותו אדם כאמור לאחר שדרשה זאת הרשות, רשאית הרשות לגרום לסילוקה או להעתקתה של העבודה, או להגן עליה בדרך אחרת, ולגבות את ההוצאות שהיו כרוכות בכך מאותו אדם או ממי שגרם להקמתה או לביצועה של העבודה.
(3)
בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (2), בנה אדם או ביצע עבודת שיפור של קבע בניגוד להוראות סעיף קטן (1), דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל״ז–1977.
הטלת הפקודה על דרכים קיימות
(1)
מותר ליתן צו עפ״י סעיף 3 מן הפקודה כדי להטיל את הפקודה הזאת על כל דרך שהחלו בסלילתה או בשפורה או שהושלמה סלילתה או שפורה לפני תחילת התוקף של פקודה זו.
(2)
משניתן צו כזה תחולנה הוראות הפקודה הזאת על כל דרך כאילו היתה פקודה זו בתקפה בתאריך שבו קנו חזקה באותה קרקע לשם סלילת הדרך הזאת או שפורה, והאדם שקנה חזקה רואין אותו כאילו הוא רשות,
בתנאי שלא יוגש משפט על כל עברה על סעיף 10 שנעשתה לפני תחילת התוקף של פקודה זו.
10 בדצמבר, 1943
- הרולד מקמיכאל
נציב עליון
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.
