בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים כב ט.

פן תקדש המלאה[עריכה]

(דברים כב ט): "לֹא תִּזְרָע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם, פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה , הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִזְרַע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם"

איסור כלאיים , בפרט בעולם הצומח, נזכר כבר ב (ויקרא יט יט): "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ: בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם , וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ"( פירוט ).

אולם בפסוק שלנו נוסף לאיסור הזה גם נימוק - פן תקדש המלאה . מה זה? כמה פירושים:

1. המילה תקדש מציינת איסור-הנאה לאדם, כמו הֶקְדֵשׁ (ועל-דרך הדרש: תקדש כמו תוקד אש , כלומר מותר רק לשרפם באש - בבלי חולין קטו.) . המלאה היא "מילוי ותוספת שהזרע מוסיף" ( רש"י ) . והמשמעות: אם זורעים זרעים בכרם, אז כל מה שנוסף לזרעים ולכרם מכאן והלאה אסור בשימוש.

אולם, לפי זה לא ברור מדוע השתמש הכתוב בלשון "תקדש", והרי הלשון המקובלת בתורה לאיסור הנאה היא "לא תאכל", כמו למשל לגבי פירות בשלוש השנים הראשונות אחרי הנטיעה, (ויקרא יט כג): "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל"; לפי זה, גם כאן היה ראוי לכתוב "לא תזרע כרמך כלאים; ואם זרעת - לא תאכל את הזרע ותבואת הכרם".

2. המילה תקדש היא נימוק לאיסור כלאי הכרם. לכל סוג תבואה יש דיני-קדושה שונים:

בתבואת-הזרע, הקדושה חלה לאחר שהתבואה צמחה לשליש מגודלה הסופי, והיא מחייבת להפריש תרומות ומעשרות.
בתבואת הכרם, הפירות אסורים באכילה במשך שלוש שנים, ובשנה הרביעית - כל הפירות הם קודש לה' וחייבים לאכול אותם במקום המקדש (ויקרא יט כד).

אם זורעים זרעים בכרם, דיני הקדושה מתערבבים ומתבלבלים, ופוגעים בקיום המצוות שיש לקיים בכל סוג של תבואה בנפרד.

3. המילה תקדש רומזת למשמעות איסור כלאים. מקובל לחשוב, שכלאים נאסרו כי הם רעים; אולם, בגדי הכהונה, שבהם שירתו הכהנים במקדש, היו עשויים כלאים (ראו שמות כח, רמב"ם הלכות כלי המקדש) ! אילו היה דבר רע בכלאים, ה' בוודאי לא היה מצוה להשתמש בהם במקום מקדשו! לפי זה, ייתכן שהמשמעות של איסור כלאים היא הפוכה - אסור להשתמש בכלאים, דווקא משום ש"כלאים" הם דבר קדוש וא-להי: כשם שאסור להשתמש בקטורת המקודשת לשימוש פרטי (ראו שמות ל לז) אלא רק לעבודת ה', כך גם אסור להשתמש בכלאים לשימוש פרטי, אלא רק לעבודת ה' (ראו Zkenim דעת זקנים על פסוק יא. וזו גם הסיבה שמותר להשתמש בכלאים לקיום מצוות ציצית - ראו רמב"ם הלכות ציצית) . במעשה הכלאיים יש יצירה של זן חדש, המזכירה את הבריאה האלהית, ולכן אסור לעשות אותו ללא אישור מפורש מהבורא. ואם בכל זאת עשו כלאיים, התוצאה הופכת להיות מקודשת לה' ואסור להשתמש בה.

אולם, לפי פירוש זה היה ראוי להתיר שימוש בכלאי הכרם במקדש. עד כמה שידוע לי, אין הלכה כזאת - הכלאיים היחידים המותרים בשימוש במקדש הם כלאי בגדים. וצ"ע.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:פן תקדש המלאה

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-30.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-22-09