פירוש קדמון על ספר חסידים/קעז
ספר חסידים קעז
מפרשים: פירוש קדמון • ברית עולם
כתיב כי את כל מעשה יביא אלהים וגו' זה שנזדמן כו'. ר"ל שיביאהו אלקים במשפט על עבירה הנעלם ממנו היינו על ראיית האשה בלא מתכוין וא"ת ולמה הלא העבירה שהיא הראייה נעשה בלא מתכוין ואין זה נקרא עבירה לבא במשפט עליה וקאמר באמת על הראי' שנעשה בלא מתכוין אינו בא במשפט אלא אם טוב ששמח בדבר אם רע בעיני הקב"ה אותו שמחה ע"כ בא במשפט וקאמר מנא לן שעל שמחה שלא כהוגן לבד בלא עשיית עבירה שנקרא עבירה לבא עליה במשפט כמו בנפול אויבך אל תשמח שמח לאיד לא ינקה שהן שמחה שלא כהוגן בלא עשיית עבירה ונחשבים לעבירה והיה לו לחשוב שמא חטאתי שנזדמן לי לראותה אע"ג דקי"ל דהבא לטהר מסייעין אותו והבא לטמא מניחין אותו והאיך יזדמן לו לראותה לסייעו לעבירה משום דהראייה שלא בכינה אינה חשובה עבירה כנ"ל אלא השמחה על הראייה שלא בכונה והרשות נתונה לו לישמח וא"כ מניחין אותו מיקרי ולא מסייע וזה שאיתא בפרק אבות בן עזאי אומר כו' שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה ואיתא בברטנורה שכל מה שאדם משתכר ומתענג בעשיית המצוה נחשב לו מצוה בפני עצמו כו' ושכר עבירה עבירה השכר והנאה המגעת לאדם בעשיית עבירה נחשב לו עבירה בפני עצמה כו' ומשמעות הלשון ששכר מצוה כו' משמע שהוא נתינת טעם למה שאמר קודם לזה שמצוה כו' ועבירה כו' ודבר זה צריך ביאור ועוד יש להקשות לדברי הר"ר יונה שפי' שמצו' גוררת מצוה דכיון שבחר בראשונ' מסייעין אותו לעשות אחרת ובעבירה כיון שבחר בראשונה פותחין לו לפי זה אין פירוש של לשון שמצוה כו' שוה לפירוש הלשון של ועבירה כו' ומתוך שהלשונות הן שוות משמע נמי שפירישן הן שווים ולפי דרכינו ניחא הכל דבאמת מכח שחטא יזדמן לו לראות אשה בקרן זוית וזהו ועבירה גוררת עבירה וא"ת זה אינו עבירה שהרי שלא בכיון רואה אותה ואמר ששכר מצוה כו' ושכר עבירה עבירה דהיינו מה שאדם משמח ומתענג מעבירה קרוי עבירה ואפשר מכח שנזדמן לו לראותה שלא בכוונ' ישמח עצמו על ראיית' שלא בכונ' ואותה שמחה היא עבירה כנ"ל וצדקו דברי שניהם עביר' גוררת עביר' ובא ליטמא מניחין לו כי על אותה שמחה שהיא עבירה אין מסייעין אותו וזהו שמסיים ואמר: ואם בא לידו מציה שלא בכוונתו ישמח ויברך להקב"ה שזימנ' לו לעשותה ר"ל כיון שאמרנו שאעפ"י שעביר' שלא בכוונ' אינו קרוי עבירה השמחה ששמח שאירע לו כך הוי עבירה פשיטא שבמצו' כן הוא ע"כ אם בא לידו מצוה שלא בכוונתו ישמח ויברך להקב"ה שזימנה לו לעשות' ואותה שמחה נחשבת לו למצוה כדאמרינן בפרקי אבות הנ"ל ששכר מצוה מצוה: