עץ חיים/שער מ/דרוש א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עץ חיים · שער מ · דרוש א· >>

דרוש א[עריכה]

ענין הקדמה א' נכונה ואמיתית שיש לנו בענין הי' ספירות כי יש בהם ב' בחינות:

  • א' הוא בחינת העולמות עצמן ובחינה זו נקרא "חיצוניות הספירות".
  • הב' הוא בחינת נשמות עצמן ובחינה זו נקרא "פנימיות הספירות".

וצריך שתדע כי ג' פירושין יש בביאור הקדמה זו.

  • פירוש א' הוא זה, כי כל בחינת י' ספירות דקטנות נחלקות לג' והם: עיבור יניקה ומוחין, שהם ג' תחתונים דאלקים וג' אמצעים וג' ראשונות, וכל זה נקראו חיצוניות. ואח"כ כל בחינת הגדלות יש בהם עיבור ויניקה ומוחין שהם ג' תחתונים דהויות וג' אמצעיות וג' ראשונות, וכל זה נקרא פנימיות.
  • פירוש ב' הוא כי הי' ספירות דקטנות דאלקים -- כולו נחלק לב' בחינות שהם עיבור ויניקה, והוא כי ג' תחתונות דאלהים הם עיבור וו' קצוות עליונים יחד נקרא יניקה. ואח"כ כל הי' ספירות דגדלות דהויות נקרא עיבור ב'. וכל ג' בחינות אלו נקראים חיצוניות. ואחר כל ג' בחינות אלו הנ"ל (שהוא בחינת אחור באחור והם נקרא חצוניות) יש ג' בחינות דוגמתן שהוא בחינת פנים בפנים ונקראים פנימיות. ואמנם כל אלו ב' בחינות (שהם חיצוניות הנקרא אב"א והפנימיות הנקרא פב"פ) -- כולם הם מנה"י דתבונה וישראל סבא, ויש כנגדן ב' בחינות אחרות והוא אחור ופנים מאבא ואמא עלאין, והם נקראו חיצוניות ופנימיות.
  • פירוש הג' כי י' ספירות דקטנות דאלקים כולו נחלק לב' בחינות שהם עיבור ויניקה, והוא כי ג' תחתונים הם עיבור וו' עליונות יחד נקרא יניקה. ואח"כ כל י' ספירות דגדלות דהויות נקרא עיבור ב'. והרי ג' בחינות הנ"ל -- שהם עיבור ויניקה דקטנות ועיבור דגדלות -- כל זה נקרא חיצוניות, יען כי הם מנה"י דתבונה וישראל סבא. ואח"כ ג' בחינות הנזכר עצמן (ב' דקטנות ואחד דגדלות) -- יען כי הם מנה"י אבא ואמא עלאין הם נקראים פנימיות.

ואמנם ג' פירושים אלו הם היותר האמיתיים ואין זולתן כלל. [הגהה - צמח פי' שאין כמותן אמתיים ומאלו ג' פירושים הפירוש ראשון הוא יותר נכון].

האמנם הפירוש היותר אמיתי ונכון אצלי בלי ספק הוא הפירוש הראשון מכולם, כי ב' פירושים האחרים יש קושיות רבות. ונאמר עתה מקצתן:

  • והוא כי לפירוש הב' קשה שהרי בפירוש הק"ש אמרינן בפירוש כי אלו המוחין הבאים על ידי ק"ש שאינם רק מוחין דו' קצוות והם נקראו פנימיות גמור, והרי כל זה אינו רק בחינת אב"א כי בחינת פב"פ נעשה בברכת אבות עצמה כנזכר שם ובמקומות אחרים.
  • גם לפירוש הג' קשה מכל המקומות כי בחול כל המוחין אינן אלא בנה"י דישראל סבא ותבונה ואפילו בי"ט הוא בתבונה בחג"ת שלה אך באו"א אינם רק בשבת ובליל פסח כנז' שם במקומו ומשם מובן בפירוש שכל אלו המוחין דפנימיות הם מיש"ס ותבונה עצמם כנזכר במ"א.

העולה מכל זה שהפירוש ראשון הוא אמיתי לכן נרחיב בביאורו היטב על דרך קצרה בע"ה.

הנה אין לך פרצוף מכל הה' פרצופים שבכל ד' עולמות אבי"ע שכל אחד מהם יש לו ג' כלים לכל ספירה וספירה שלו, והם ג' כלים לג' בחינות נר"ן (כי עד הנשמה שהיא מבינה -- שממנה בחינת אותיות -- יש כלים, אך משם ולמעלה שהוא כנגד חיה ויחידה בכל ספירה וספירה אין עוד כלים כי שם הם הטעמים ונקודות ולא אותיות. ונודע כי כל הכלים מהאותיות נעשו). והנה בג' כלים אלו יש בתוכם נר"ן דחיצוניות כנזכר, גם יש בהם בנר"ן בחינות אור פנימי ואור מקיף (בסוד הצלם כנודע), גם יש בהם אורות כפולים שהם צלם דאבא ואמא -- וכל זה נקרא חיצוניות העולמות. וכנגדן יש גם כן שלשה כלים פנימיות דנשמות, ובתוכם נר"ן דפנימיות הנשמות, ויש בהם אור פנימי ומקיף וכפולים (בבחינת צלם דאבא ואמא) על דרך הנ"ל ממש, וכולם פנימיים.

אמנם יש עיון במ"ש בק"ש שכתבנו שהכלי הג' הוא נקרא פנימיות ז"א, וכן שם בענין ק"ש נראה כי העיבור הג' דמוחין הוא נקרא פנימיות. והנה אנחנו פירשנו כי העיבור הב' הוא בחיצוניות זולת הפנימיות?
והענין הוא:

  • כי תחלה נכנס העיבור ראשון דקטנות (והם נה"י כלולין בחג"ת), ואח"כ נכנסה היניקה דקטנות, והוא התפשטות נה"י מחג"ת כל אחד לעצמה. ובחינות אלו לא יחסרו ממנו לעולם. אמנם בהיותו בעיבור ראשון אשר נכנסו נה"י דתבונה בחב"ד דז"א -- אז אין בו דעת (כנזכר במ"א כי אין כלי חיצון ליסוד דלתבונה). ואחר כך ביניקה נכנסו חג"ת בחב"ד דז"א וירדו נה"י בחג"ת דז"א אז יש לו ג' מוחין דיניקה, וזהו תמיד בז"א.
  • ואחר כך בעת הק"ש בשמע ישראל יש עיבור ב' דקטנות בתבונה, ואז נכנסין מוחין גמורים‏[1] דקטנות בחב"ד דז"א, ויורדין חג"ת בחג"ת ונה"י בנה"י. ואז נשלם ז"א בחיצונותיו לגמרי -- בג' בחינות דכלים, ובכל מוחין דקטנות עיבור ויניקה ועיבור, ואורות פנימיים ומקיפים דצלם דאבא ואמא.
  • ואח"כ עולה בסוד מ"ן במלת "אחד", ואז באים לו פנימיות ז"א -- הן דעיבור ראשון (בחינת ג' כליל בג'), והן בחינת ו' קצוות דיניקה, והן המוחין דו' קצוות דגדלות המפורשים אצלינו בכוונת ק"ש ע"ש.
  • אח"כ בברכת אבות ב"אלקינו ואלקי אבותינו" -- אז בא עיבור ג' דגדלות, ונשלמים מוחין דז"א דפנימיות; חב"ד בחב"ד דיליה, וחג"ת בחג"ת דיליה, ונה"י בנה"י דיליה.

והנה כיון שעיקר ק"ש הוא ליניקה דפנימיות -- ע"כ נכלל בו עיבור הג' דמוחין דקטנות ועיבור ראשון דג' כלילין בג' דפנימיות, ולא נזכרו רק היניקה דפנימיות שהוא מוחין של ו"ק הנרמזין במלת "אחד" כנודע, אבל אין ה"נ שג' זמנים‏[2] הם כנ"ל וכולן נקראו בחינת עיבור ב' דחיצוניות, יען כי הוא הקודם בכוונת ק"ש כנזכר, או נקרא בחינת גדלות עיבור (ראשון) דפנימיות. אבל האמת הוא כי (הוא) ג' זווגים הם בק"ש שהם:

  • עיבור שני דחיצוניות והם שמות דאלקים והם מוחין ממש דאלקים דקטנות, והם גדלות דקטנות.
  • ויש עיבור ראשון דקטנות דפנימיות.
  • ויש יניקה דפנימיות.

ואפשר שעיבור של ג' כליל בג' של חיצוניות ושל פנימיות לעולם לא יחסר מז"א, וע"כ לא יש בשמע רק ב' זווגים: א' עיבור שני דמוחין דחיצוניות, והב' יניקה דמוחין דפנימיות. ובעמידה -- אז נכנסין ג' ראשונות דגדלות דפנימיות, ואח"כ נכנסין אורות המקיפין כנודע בתפלת ר"ה. ואמנם גם המקיפין דחיצוניות שהם בחי' אלהים -- גם הם נכנסין במלת "שמע ישראל" כנזכר במקומו, וע"ש היטב, אלא שמורי זלה"ה לא חש לפרש כל זה, אכן זהו אמיתות הענין בלי שום ספק. כנלע"ד.


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל



  1. ^ בדפוס קארעץ ליתא למילה גמורים
  2. ^ (נ"א זווגים)