עץ חיים/שער לט/דרוש ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער לט · דרוש ה· >>

דרוש ה - מ"ב[עריכה]

כבר בארנו בשערים אחרים בכללות ג' בחינות שיש בז"א -- עיבור, ויניקה, ומוחין. ועתה נבאר בפרטות כל בחינה ובחינה באורך. גם נבאר בחינת הולדת הנשמות שיוצאין בזווג אבא ואמא שהם נקראו "אחים ורעים" לזו"ן כנזכר במ"א.

הנה נודע שאין שום טפה שאינה כלולה מע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. והנה בחינת הטפה עצמה של הזכר (שהוא בחינת מוח הולד) אינה אלא משם ע"ב דיודי"ן לבד. שיש במילויו ד' יודי"ן, ומאותן ד' יודי"ן נמשך זאת הטפה כלולה מד' יודי"ן ההם, ואז היא באה כלולה מחיה נשמה רוח נפש -- שהם בחינת ד' יודי"ן עצמן. אמנם שם ע"ב הנ"ל -- שממנו נמשכת הטפה זו כלולה מד' יודי"ן -- הוא למעלה בדעת עליון הנקרא חסד עלאה, והוא מזל ח' דדיקנא דאריך אנפין הנקרא נוצר חסד, שהוא זכר כנודע, והוא בחינת חסד, כי כן חסד כמנין ע"ב, ומזל הח' הוא נקרא בשם ע"ב דיודי"ן. ויורדין אלו הד' יודי"ן בסוד זווג אל מזל הי"ג שהוא ונקה שהיא נקבה. ומשם נמשכין אל ז"ק דאבא אשר קצה הראשון שבו ג"כ נקרא חסד. ומשם נמשכין אל ז"ק דאמא. ומשם נמשכין עד חסד דז"א. ומשם נמשכין ביסוד דז"א.

ודע הקדמה אחת. שמה שמושך היסוד מלמעלה אינו מתעבה ומתלבש כלל, וזהו סוד אור של מעשה בראשית שהיה מאיר מסוף העולם ועד סופו ואח"כ גנזו. ואע"פ שיורדת האור הזה של הטפה הזאת ממדרגה אל מדרגה כנ"ל -- אינו מתעבה ומתלבש כלל. וכל כך גדולה הארתה למטה כמו למעלה. משא"כ בשפע היורד משאר הספירות.

והענין, שהטפה ההיא הנ"ל (שהיא כלולה מד' יודי"ן) איננה מתלבש ומתעבה כלל בירידתה למטה, ויש בה כללות נרנ"ח, ובחינה זו נקרא אור דמעשה בראשית, והוא מ"ש בזוהר תרומה דף קס"ג (ח"ב קסג, א) וקס"ז (ח"ב קסז, א) בענין אור מים רקיע. שים עינך היטב במה שנבאר בו ובזה תבין רוב המאמר ההוא.

הרי בחינה זאת נקרא 'אור' שהוא רוחניות הספירות. אמנם בחינת מים הנ"ל, ר"ל כי הטפה הזאת בהיותה במעוי דנוקבא מצטיירת ומתלבשת תוך הכלי אמנם צריך שבה בעצמה יהיה בה בחי' כח התלבשות זה בכלים הנקרא מים רקיע שהוא בבחינת האור‏[1]. ונבאר בחינת המים שהוא בבחינת ס"ג (כי אור בחינת ע"ב).

הנה טפה הנ"ל (שהוא בחינת נרנ"ח) צריכה להתלבש בלבוש דק כדי לרדת למטה. ואמנם היא בעצמה אינה נגשמת ונתעבה מכמו שהיתה למעלה כנ"ל, אמנם נעשית לה לבוש דק שהוא דם אדם, ונמשכת עמה מדעת העליון הנקרא מזל כנ"ל. והענין שגם נמשך בחינת לבוש הנ"ל הנקרא 'מים' מהד' יודי"ן עצמן דע"ב שבמזל ח', ותורידם אל מזל הי"ג הנקרא ונקה, והוא שם אהי"ה דיודי"ן כמנין ונקה. ויש בו ג' יודי"ן. ואז זו הבחינה הב' של ג' יודי"ן דשם ס"ג נתלבשה בג' יודי"ן של שם אהי"ה שבמזל הי"ג. ואמנם מ"ש ששם אהי"ה שבמזל הי"ג אינו נכנס במנין אע"פ שג"כ מתלבש בו -- הטעם הוא שכל סוד הטפה הזו עדיין הוא בסוד הזכר, לכן כל כוונתינו להמשיכה בסוד הוי"ה ולא בשם אהי"ה שהוא הנקבה. הרי עתה בחינת המים שהוא בא להתלבש בהן.

אבל ד' יודי"ן דע"ב דבחינה א' אינם מתלבשים שום אור הגדול שבהם, אבל הד' יודי"ן דבחינה הב' -- הנה הג' יודי"ן תחתונים שבהם הם מתלבשין אלו עם אלו והם מתעבים. מה שאין כן בבחינה ראשונה הנקרא 'אור' שכל הד' יודי"ן לא נתלבשו. אלא בחינה זאת הב' -- הג' יודי"ן תחתונים, נתעבו ונתלבשו בג' יודי"ן דאהי"ה. אך היו"ד הראשונה שהוא בחינת נשמה לנשמה לא נתלבשה כלל.

אח"כ ירדה עוד למטה בז"ק דאבא ואמא. והנה ז' תחתונות דאבא ואמא הם בחינת ס"ג כנ"ל, ואז חזרו ונתלבשו עוד אותן ג' יודי"ן תחתונים דע"ב בג' יודי"ן דשם ס"ג זה, אך י' ראשונה לא נתלבשה על דרך הנ"ל (כי שם ס"ג הוא בחי' ז' תחתונות דאמא כנ"ל), ואז ירדו עד חסד דז"א, ומשם ירדו אל היסוד דידיה.

והנה זאת בחי' הב' הוא בחינת לבוש דק אל בחינת הראשונה הנקרא אור - מוח, אך הבחינה הב' נקרא 'מים' שהוא הדם, יען היא בחינה המתלבשת אל הראשונה שאין בה שום התלבשות והתעבות כלל כמו שיש בזו. וטעם קריאתה "מים" הוא כי בהיותה אור הוא הוראה שהיא זכה בתכלית ואין בה התלבשות ועביות כלל, ואחר שנתלבשה בלבוש דק מאד נקרא "מים", שכבר המים הם עבים ומלובשים מעט אלא שהם זכים יותר משאר חומרים, אך יש בה קצת עביות כמ"ש במלת 'רקיע'.

גם נקרא 'מים' יען שבחינה זאת הב' היא ד' יודי"ן דשם ע"ב דמזל הח', והג' יודי"ן תחתונים שבו נתלבשו בג' יודי"ן דס"ג -- הרי הם כולם ז' יודי"ן כמנין ע', וב' כללות דע"ב ס"ג -- הרי ע"ב כמנין חסד. וכבר ידעת שהחסד הוא מים, ולסבה זו נקרא בחינה זו "מים". ואע"פ שג"כ מתלבשין בג' יודי"ן דאהי"ה דיודי"ן דבמזל הי"ג אינו עולה בשם לפי שטפה זו הוא טפת מים זכרים, ואהי"ה הוא נוקבא, לכן אינה נכנסת במספר זה כי כל עיקר התלבשות זה אינו אלא בס"ג שהוא הוי"ה שהוא זכר.

והנה כשהטפה הנ"ל ירדה עתה בזה הלבוש הנקרא "מים" בתוך ז"א -- אז נקרא הוי"ה אלהים, כי הטפה היא הוי"ה (כי נמשכת מד' יודי"ן דע"ב) ועתה מתלבשת בז"א הנקרא אלהים (כנזכר באדרא דף קמ"א), וזה 'אלהים' נעשה לבוש אל הטפה הנ"ל שהוא שם 'הוי"ה'. וגם שכיון שהוא מים יש בו עכירות בהעלם גדול לכן נקרא 'אלהים'.

גם טעם אחר, כי הנה בחינת אור היתה ד' יודי"ן -- הרי הם י"א שמספרו ק"י. ועם ב' כללות שמות ע"ב ס"ג -- הרי יב"ק. כמספר הוי"ה אלהים.


ועתה צריך לעשות לה בחינה הנקרא רקיע בבחינת שם מ"ה כמו שיתבאר בעזרת השם, והוא בחינת הבשר. והענין שאחר שאותה הטפה שהיתה אור נעשה בה לבוש דק הנקרא מים על ידי שם ס"ג לג' יודי"ן תחתונים דע"ב שהם נר"ן -- לכן צריך עתה לעשות לה לבוש ב' יותר עב, והמים יקרשו ויעשו רקיע. שכאשר יבא זה הולד לאויר העולם ויצא מבטן אמו הנה אז יהיה בבחינת רקיע מגושם ומלובש ונקרש. ונודע שכאשר התינוק נולד ויצא לאויר העולם אינו מתגלה בו רק בחינת נפש בלבד בפועל, והשאר (שהם רוח נשמה) הם בו בכח ולא בפועל, והם בלתי התלבשות זה הב'. אך ע"י עסקו בתורה ובמצות עז יעשה לבוש אליהם ואז גם הם יתלבשו ויתגלו בפועל. לכן אין נעשה לטפה זו לבוש זה הב' הנקרא "רקיע" רק אל י' אחרונה שבה שהיא בחינת הנפש לבדה, וע"כ לבוש זה של הנפש הנקרא רקיע נעשה בז"א עצמו משם מ"ה דאלפי"ן שבו ואינו מלמעלה.

וצריך לבאר איך מתלבש השם ס"ג בשם מ"ה שהרי אין חילוק בין ס"ג למ"ה אלא במילוי ב' ההי"ן, כי בס"ג הם יודי"ן ובמ"ה הם אלפי"ן, ועם כל זה כפי האמת הכל אחד, והוא בהקדמה א', כי כל בחי' אותיות דאלפי"ן שהם מהבינה ולמטה צורתן יו"ד במלואה כזה א, ומן הבינה ולמעלה צורתם יו"י כמ"ש בתקונים. והרי יודי"ן דההי"ן דס"ג הם עצמן צורת האלפי"ן של מ"ה, ולזה שם מ"ה הוא כולו במילוי אלפי"ן והוא בחינת רקיע כנ"ל בהתלבשות בתוכו.

גם דע כי א שבתוך הוא"ו דמ"ה וס"ג הוא בחינת אהי"ה, כי א' דמילוי וא"ו דס"ג הוא עצמו מתלבש באות וא"ו דמילוי מ"ה שהוא גימטריא אדם, והוא בחי' אהי"ה, אלא שברדתה למטה להתלבש בא' זו דמילוי וא"ו הוא סוד אחוריים דאהי"ה -- א' א"ה אה"י אהי"ה -- שהוא גימטריא דם, שהוא הנפש הנקרא דם כמ"ש "כי הדם הוא הנפש", ושיעורו הוא רביעית שהלא הוא רבוע של שם אהי"ה שיש בו ג"כ ד' אותיות.

וזהו סוד רביעית דם הנזכר בגמרא שהוא נקרא "דם הנפש", ורביעית דם הנפש שהוא אות א' דמילוי וא"ו דס"ג המתלבש תוך א' דמילוי וא"ו דמ"ה שהוא גימטריא אדם. וזה סוד "שופך דם האדם באדם". והרי שבחינת נפש לבד (שהוא רביעית דם דאהי"ה כנ"ל) הוא מתלבש בא' דוא"ו דמ"ה ונעשה רקיע, שהוא בחינת בשר שהוא לבוש של דם הנפש לבדה, יותר עב מלבוש הנקרא מים שנעשה משם ס"ג כנ"ל.

והנה בחינת מים נקרא הוי"ה אלהים כנ"ל. אך עתה שחזרה להתלבש בשם מ"ה עצמו על דרך הנ"ל לבוש שנית יותר עב -- עתה נקרא אלהים בבחינת אחוריים, כנודע בסוד רבוע, כי אות א' דס"ג שהוא אהי"ה ירדה ונתלבשה ונתפשטה בבחינת אחוריים דילה בתוך א' דמ"ה והיתה שם בחינת רביעית דם האדם, והיא עצמה בחי' רקיע שהיא בחי' רביעית דם הנ"ל. והנה מצד אותו הא' נעשה בכאן שם אלהים בסוד רבוע, ואז נעשה רקיע, כי בשם זו נקרש ונתגלה עכירות‏[2] המים. כי הקליפות נודע שנאחזין בשם אלהים ובפרט באחוריים.

והרי נתבאר ג' בחינות -- ע"ב ס"ג מ"ה -- שהם בחי' אור מים רקיע שהוא מוח בשר ודם, ובחינת האור הוא העצמות ממש הנמשך מד' יודי"ן דבחינה א' דשם ע"ב.

[הגהה - ונלע"ד שג' בחי' אלו שהם: מים המתפשטין מבחינה ב' מד' יודי"ן דע"ב עצמו, וגם הג' יודין דס"ג שבהם נתלבשו הד' יודי"ן דע"ב הנ"ל, וגם א' דאהי"ה דאות וא"ו דמ"ה הם ענין ג' כלים של כל ספי' כנודע, והראשון הוא פנימי והוא בחינת הגדלות והם הויות, וב' חצוניות הם בחינת אלהים שהם קטנות דעיבור ויניקה, והם ב' כלים החצונים מבחי' האור והוא עצמות ממ"ה הנמשך מד' יודין דע"ב.]


ונבאר עתה ענין ב"ן דההי"ן היכן נרמז בטפה זאת?

הנה נתבאר בזוהר לך לך שהקב"ה מברך לנשמה בק' ברכאן כמנין לך לך. והנה ממזל הח' משם ע"ב דיודי"ן אשר שם כנ"ל נמשך עתה מילויו - שהוא מ"ו, וב' אותות אלו גימטריא אותיות מאה, והם בחינת ק' ברכאן הנ"ל. גם אם תמלא אותיות מ"ם וי"ו גימטריא ק"ב, והם בחינת ג' מלואים של ע"ב ס"ג מ"ה שהם מ"ו ל"ז י"ט העולין ק"ב. ואח"כ נמשך הק"ב זה עד אבא ואמא בשם ב"ן דההי"ן אשר ביסוד דאמא, וגם שם ב"ן דההי"ן הוא בחי' ק"ב בציורו ובמספרו כמ"ש לקמן בע"ה.

ונבאר תחלה מה ענין ק"ב הזה אשר בשם ב"ן זה.
הנה נודע שה' חסדים מתפשטין בז"א בה' קצוות שלו, מחסד עד הוד, ואח"כ נכללין כולם ביסוד שלו. והנה כל אחד מהם כולל י' -- הנה כללות כולם הם ן'. וכן הענין בה' גבורות המתפשטין בהנקבה בה' קצוות שלה, ואח"כ כללותן נמשך ביסוד שבה -- הרי נ', ואלו הם בחינת נ' שערי בינה. ואם תמנה גם כללות הוד המשפיע ביסוד וכללות היסוד המקבלן הם נ"ב. וזהו ענין ב"ן אשר שם ביסוד דאמא.

והנה כאשר נמנה הוד הכולל נ' שערים ועמו -- הרי נ"א. וג"כ נמנה היסוד המקבל הנ' שערים ועמו -- הרי נ"א. הרי הם ק"ב. והנה גם קב זה נרשם ביסוד עצמו שהוא רחם הנוקבא, כי הנה היסוד שהוא הרחם כלול מי' ספירות, והנה הוא מקבל בחינת ק' ברכאן הנ"ל. ויש ברחם הנ"ל ב' צירי דלתות כנודע, והם בחי' היסוד והוד שברחם זה, כי היסוד מקבלם בסוד ההוד, והרי הם ק"ב ברחם הזה אשר בו שם ב"ן דההי"ן.

ונבאר עתה איך יש בחינת ק"ב זה בשם ב"ן עצמו. שהנה יש בשם ב"ן זה ב' ההי"ן ראשונים וב' ההי"ן אחרונים. ותצייר ב' ההי"ן ראשונה בצורת ד"ו ושנייה בצורת ד"י. וכן ב' ההי"ן אחרונים. והנה שם הזה גימטריא ב"ן. וציור הד' ההי"ן כנ"ל גימטריא מ"ח -- הרי ק'. ואלו הם הק' ברכאן אשר בציור שם ב"ן.

ונבאר ענין ציורין אלו. שהנה נודע שאות ה' בציור ד"ו מורה על בחינת הבינה, אשר היא מתעברת בבן זכר בתוכה, ובהיות הזכר בתוכה אינו רק בחי' ו' קצוות -- לכן צורתה ד"ו, ד' על ו'. גם הד' רומזת אל הנוקבא אשר שם היא עמו בבחינת עטרת בעלה ששם הוא עה"ב אשר צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן, וזהו ד' על ו' ג"כ.

אמנם אחר שנולד ויצא ממנה בסוד ו' שבשם הוי"ה, ואז יונק משדי אמו בהיותו בחוץ, וע"כ בחי' זו דיניקה אינה רמוזה באות ה' רק בחינת עיבור א' שהוא בתוך אמו שהוא ה' בצורת ד"ו. אח"כ הוא בחינת עיבור ב' לתת לו מוחין ונשלם ז"א לי' ספירות וזה נרמז בה' שצורתה ד"י שהוא ד' על י'. וע"כ אנו מציירין ההי"ן הללו ד"ו ד"י, ונותנין מעתה כח אל הטפה הנ"ל הנמשכת עתה דרך שם כדי שיהיה כח אח"כ בולד (שהיא הנשמה) להיות בב' עיבורים הנ"ל -- הא' והב'. אלו הם בחינת ק' ברכאן שמקבלת הטפה בעוברה דרך ב"ן זה שבבינה ביסוד שבה.

ואח"כ יורדת בחי' זאת בז"א עד היסוד שבו והרי נשלם טפת מ"ד שעיקרה היא מד' יודי"ן דע"ב ממזל הח' ונשלמת בכח ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהיא לבושים אליה כנ"ל והם בחינת אור מים רקיע וק' ברכאן כנ"ל, שהוא עור החופה על כולם. והנה כל אלו ד' בחינות צריך שיהיו רמוזין ביסוד עצמו של ז"א אשר בתוכו יקבל הד' בחינות הנ"ל. והוא: שהנה היסוד שלו נקרא שד"י כנודע ויש בו ד' בחינות:

  • ציור ראשון שאות ש נעשה ג' ווי"ן, ואות ד ב' ווי"ן, ועם ה-י -- הרי שם שד"י מצויר על דרך זה יהיה גימטריא מ'. הרי זו הכנה ביסוד לקבל בתוכו הטפה בחינה עליונה הנקרא 'אור' והוא בחינת יודי"ן דע"ב כנ"ל שהוא גימטריא מ'.
  • ציור ב' הוא שתצייר אות ש ג' ווי"ן ובראשם ג' יודי"ן, וה-ד ב' ווי"ן כזה שדי. ועתה שם שד"י שהוא מצויר עד"ז יהיה גימטריא ע'. הרי זו הכנה ב' ביסוד לקבל בתוכו בחינת המים שבטפה העליונה שהם ד' יודי"ן דע"ב וג' דס"ג הם גימטריא ע' ג"כ.
  • ציור ג' שתצייר ה-ש ג' ווי"ן ובראשם ג' יודי"ן, וה-ד ב' ווי"ן, וה-י הנה יש בה נקודה א' באמצע שחשבונה י' וג' קוצין יוצאין ממנה (עליון ואמצע ותחתון, כנזכר פרשה ויקרא דף י"א), והם צורת ג' ווי"ן אחרים והנקודה עצמה י' כזה שדי -- הרי הכל כמנין פ"ח. והרי זאת הכנה ג' ביסוד לקבל בתוכו בחינת הרקיע שבטפה העליונה שגם הוא בחינת פ"ח, לפי שהנה נתבאר לעיל שבחינת הרקיע הוא נעשה מא' דוא"ו דס"ג שמתלבשת בא' דוא"ו דמ"ה, ואות א' דס"ג הוא ריבוע דשם אהי"ה שהוא גימטריא ד"ם. והרי בשם מ"ה גם כן אם תסיר א' כנ"ל מוא"ו דמ"ה נשאר ד"ם. הרי כי מ"ד הראשון מתלבש במ"ד אחרון דשם מ"ה ושניהן גימטריא פ"ח.
  • ציור הד' הוא שתצטייר ש ג' ווי"ן ובראשם ג' יודי"ן, ו-ד ב' ווי"ן, ו-י נקודה אחד באמצע וג' קוצין שלה בסוד ג' יודי"ן -- יהיה גימטריא ק'. והרי הכנה ד' ביסוד לקבל בחינת ק' ברכאן שבטפה העליונה.

ואמנם הטעם למה כל ציורי שד"י שביסוד הם צורת ווי"ן והוא כמ"ש בתקונים דף כ' שהטפה היא מתחלת צורת י' וכשיורדת מת"ת אל היסוד אז היא מתארכת בצורת ו'. ושמור כלל זה. הרי נתבאר היטב ענין כל בחינת טפת מ"ד עד רדתה ביסוד הזכר בז"א.


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל

  1. ^ ס"א הזכר
  2. ^ ס"א עביות