עץ חיים/שער לט/דרוש ב
דרוש ב[עריכה]
בתחלה אודיעך דרך קיצור: כי כל בחינות מיין נוקבין שנבררו מן הז' מלכים ועולין עד הנוקבא עליונה אינם ראוין להצטייר לעשות מהם בחינת וולד עד פעם ב'.
וביאור הענין הוא כך: כי הנה נתבאר אצלינו כי מיין נוקבין דאבא ואמא הם זו"ן שהם הבנים הראשונים שלהם. גם נתבאר אצלינו כי כל תפלותינו וכוונתינו הם לברר ולהעלות הניצוצין של ז' מלכים שמתו, שהם רפ"ח ניצוצין. וע"י תפלתינו אנו מעלין הנצוצין האלו עד יסוד נוקבא דז"א בבחינת מיין נוקבין, ונמתקין ונתקנים שם, כי יורדין מ"ד במקום ההוא שעלו ממיין נוקבין, ומשתי בחינות אלו נעשה צורת הולד. גם נתבאר בדרוש א' כי אין בנו יכולת לברר כל הרפ"ח ניצוצין בפעם א', כי אם היה כן כבר בא המשיח והיה מתקיים "בלע המות לנצח" כנ"ל. אמנם בכל תפלה ותפלה -- כפי כוונת האומרה וכפי זכות הזמן אשר אז נאמרה התפלה ההיא -- כך מתבררין שיעור קצוב מהרפ"ח ניצוצין, עד שנמצא כי קודם שיבא משיח יכלו ויוגמרו כל הרפ"ח ניצוצין להתתקן.
ודע כי זולת מה שאנו אומרים שהמיין נוקבין אשר בז' מלכים הם בחינת הנשמות, הנה גם העולמות העליונים הובררו משם, כנזכר בע"ה בדרוש ג' וכמ"ש בדרוש א'. אמנם אחר שנגמר להתברר מחלק זו"ן עצמן, אז מה שנשאר להתברר הם בחינות של הנשמות היוצאין מעולם אצילות כנודע. והבן זה מאד.
והנה הזווג הראשון שהיה בעת בריאת העולם היה ע"י נס בבחירתו יתברך וברצונו הפשוט, כמ"ש בזוהר פעמים רבות "כד סליק ברעותיה למברי עלמא כו'". וצריך להבין על מה בכל פעם שמדבר בבריאת העולם או בתחלת אצילות מדבר בלשון זה "כד סליק ברעותיה".
אך הענין הוא בא' מב' פנים, והם ענין א'. והוא: כי אי אפשר לאבא ואמא שיזדוגו אם לא על ידי מיין נוקבין (שהם הזו"ן, שהם הבנים ראשונים שלהם). כי זהו ענין "ואדם אין לעבוד את האדמה", כי אין עבודה וזריעת האדמה (שהיא נקבה העליונה) נעשית אלא ע"י האדם המעלה מ"ן, וא"כ בפעם ראשון שנברא העולם לא היה אפשר להבראות כי הרי עדיין לא היו זו"נ נבררין ועולין בבחי' מ"ן, וא"כ גם הזווג עליון לברא את העולם לא היה יכול להזדווג. לכן עלה ברצונו הפשוט ובבחירתו ית' שאפילו בלתי העלאת מ"נ נזדווגו והאציל את עולמו. אמנם אחר שכבר נולדו זו"ן -- אז משם ואילך אין עוד שום זווג למעלה רק על ידי העלאת מ"ן.
גם פי' "כד סליק ברעותיה כו'" הוא יותר נעלם והוא: כי הנה אין הזכר העליון נתעורר לזווג רק עד אחר שהנוקבא עליונה תתקשט ותכין עצמה לזווג ותמצא חן בעיניו, ואז הוא מתעורר להזדווג עמה. שאל"כ הנה הוא עסוק תמיד למעלה לקבל שפע ולינק מאמו ואינו רוצה לתת מהשפעתו לזולתו עד אשר הכלה העליונה תעדה כליה ותקשט עצמה ואז יזדווג עמה ומשפיע בה. ונודע כי קשוטי כלה העליונה הם הנשמות הצדיקים העולין בה בבחינת מיין נוקבין, והם גורמין לזווג עליון. ואמנם בפעם ראשון ובזווג ראשון נתעורר הזכר מעצמו, בלתי התעוררות הנקבה, ועלה בו רצון ותאוה להזדווג אפילו שלא היה עדיין בחינת מ"נ, ועל כן הזווג הזה הוא נעלם מאד, ולא היה בבחי' זווג יסוד דיליה ביסוד דילה, כי לא היה עדיין אז נקבה נבראת בעולם. וא"כ עם מי יהיה הזווג בעת שנברא העולם? לכן הזווג ראשון ההוא היה ברצון העליון, מחשבה, מוחא עלאה, בסוד הרצון העליון שכולא דכורא ואין שם היכר נקבה, והבן זה. ואח"כ מאז ואילך תמיד היה הזווג על ידי זו"ן.
ונחזור לבאר עתה הקדמה ראשונה שכל מ"ן צריכין להתתקן ב' פעמים. והענין: כי הנה גם זו"ן נתברר מבחינת רפ"ח ניצוצין כנ"ל. וקודם שהובררו זו"ן אז היה הזווג עליון שלא על ידי מ"ן. אח"כ בפעם ב' היו זו"ן בבחינת מיין נוקבין לאבא ואמא ואז התחילו קצת ניצוצין של נשמות לעלות בבחינת מ"נ לאבא ואמא, ונתחברו עם זו"ן אשר שם בבחינת מ"ן כנ"ל. כי אחר שהובררו חלקי זו"ן אז מה שנשאר באותן רפ"ח ניצוצין הם בחי' נשמות כנ"ל, ולכן כיון שהוברר זו"ן התחילו גם הנשמות להתברר ולעלות. ועלו גם הם למעלה עם זו"ן ונתחברו עמהם לעלות גם הם בבחינת מ"ן.
והנה אז בפעם ב', שהוא זווג ב' כנ"ל, לא נצטייר ממה שנתברר מן הנשמות כנ"ל ולא נעשה מהם צורת ולד כלל, כי עדיין אינם ראויין להתתקן כי באותה שעה עלו מן הקליפות. אבל הם עומדין שם עד הזווג, אחר שיהיו אחר הזווג זה הנ"ל, ואז עולין מ"ן אחרים, כנודע כי בכל זווג עולין מ"ן חדשים, ואז אותן המ"ן ראשונים הם עתה מצטיירין ונתקנין כי כבר נשתהו תוך הנוקבא אותו הזמן וכבר נתקנו. והמ"ן חדשים משתהין שם בלתי ציור עד שיבא זווג אחר. ואז אלו שנשתהו נצטיירו לגמרי והמ"ן חדשים מתעכבין שם עד זווג אחר. וכעד"ז נמשך מבריאת עולם עד ימות המשיח.
כלל העולה שאין שום בחינת מיין נוקבין שאין עולה פעם אחת בבחינת מ"נ ואחר כך בזווג ב' שלאחריו הם נתקנים ומצטיירין ונעשו נשמה מתוקנת, ואז יורדת ומתלבשת בגוף בעוה"ז.
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |