עץ חיים/שער לז (הכל)
מתוך: עץ חיים/שער לז/פרק א (עריכה)
פרק א - מ"ת[עריכה]
ונבאר עתה ענין יעקב ולאה דרך כללות.
הנה לעיל בארנו כי אלו הם בחי' אחוריים של אבא ואמא שנפלו בעת מיתת המלכים ולא ירדו לעולם הבריאה אלא נשארו באצילות במקום רחל שהיא נוקבא דז"א, לכן אין מיתה נזכר בהם רק נפילה וביטול בעלמא. וכיון שכן, לכן בעת התיקון של הזו"ן (שהם ישראל ורחל) -- אחר שיתוקנו זו"ן יתוקנו אלו האחוריים הנ"ל, ואין להם יכולת להתתקן כלל עד שיתוקנו זו"ן. ואע"פ שהם אחור דאבא ואמא שהם יותר גבוהים מזו"ן והיה ראוי שיתוקנו מקודם -- עם כל זה כיון שהם אחוריים גמורים חיצונים שבאבא ואמא שהם דינין -- לכן צריך שיתוקנו תחלה זו"נ בבחינת הגדלות כי יש בהם בחי' פנים ג"כ ואח"כ יתוקנו אחוריים של או"א, כי כיון שירדו במקום הנוקבא א"כ בתיקונה יתוקנו גם הם כנ"ל.
וכבר נת"ל שבאלו האחוריים לא נזכר בהם מיתה כי נשארו בעולם אצילות, משא"כ הזו"נ. וזה שאמרו רז"ל "ג' נובלות הן, נובלות חכמה של מעלה - תורה". גם במסכת דמאי אמרו "נובלות תמרה". פי' הענין כי הנה אבא הוא נקרא 'חכמה' סתם דאצילות. ומן אבא נפלו אחוריים שלו למטה במקום הנוקבא של אצילות כנ"ל. והנה יעקב הוא תורה שבכתב הנעשה מן אחוריים הנובלות מן החכמה העליונה שהוא אבא כמ"ש בע"ה. ולהיות שהם דינין קשים ומרים כי הם אחוריים החצוניים שבכולם באבא ואמא -- ולכן נקרא "נובלת התמרה", לשון מרירות ודינין קשין. או ירצה פי' אחר יובן בפסוק "תורה צוה לנו משה מורשה", כי חכמה זאת הוא בחי' כלי יסוד דאבא המלובש תוך ת"ת דז"א, ומכח האורות שיוצאין ונופלין ממנו מחוץ אל ז"א -- שם הוא עושה בחינת יעקב הנקרא תורה. וזהו סוד "תורה צוה לנו משה", הוא בחינת יסוד אבא המתפשט תוך ז"א כמבואר אצלנו, והוא אשר הוציא לחוץ את התורה שהוא בחי' "קהלת יעקב", שבו מתקבצין ונקהלין האורות היוצאין מיסוד אבא לחוץ ונעשין בחינת פרצוף יעקב.
מתוך: עץ חיים/שער לז/פרק ב (עריכה)
פרק ב - מ"ת[עריכה]
ונבאר אופן ירידת אלו האחוריים למטה במקום נוקבא דז"א.
כי הנה יעקב (שהוא אחוריים דאבא) נפל למטה ועמד לפני הנוקבא דז"א (בהיות הנוקבא עומדת שם, שעדיין לא ירדה היא). והיו אחוריים דיעקב נגד פני רחל כמ"ש אח"כ. ואחוריים דאמא שהיא לאה גם הם ירדו למטה באצילות ועמדו באחורי רחל נוקבא דז"א. והיו פני לאה כנגד אחורי רחל, ופני רחל נגד אחורי יעקב. ונמצאת רחל באמצע. כי עדיין לא הגדיל ז"א כדי שיתפשטו רגליו למטה בבחינת ישורון כנ"ל.
וכאשר יצאו המלכים של ז"א ונפלו גם הם ומתו ממש וירדו לעולם הבריאה, ויורדת הנוקבא למטה בבריאה -- נשאר מקומה ריק ופנוי באמצע יעקב ולאה, ואז כל זמן היות ז"א בלתי תיקון למטה בבריאה היו שם יעקב ולאה בחי' פני ואחור, ר"ל פני לאה באחורי יעקב, שהוא מדרגה הב' הנזכר, עד שיתוקנו זו"ן. אבל או"א למעלה בשער המלכים פ"ח נתבאר שם כי היתה בהם בחינת פנים ואחור, ר"ל פנים דאבא באחור של אמא. והוא בהיפך יעקב ולאה.
וטעם שינוי זה לפי שהנה נודע שפני אבא ופני זעיר אנפין ופני אמא בהיותן מלבישין את אריך אנפין כנודע -- הנה כולם פניהם הם עומדין כסדר עמידת פני אריך אנפין כדי לקבל הארת פני אריך אנפין הכופף קומתו ומאיר בפניהם ומסתכל בפניהם. ועל דרך זה צריך גם ז"א שיסתכל ויאיר גם הוא בפני יעקב הנמוך וקצר ממנו, שראשו מתחיל נגד החזה שלו כנ"ל. ובהיות פני יעקב מכוונים ונוטים לצד שנוטים פני ז"א נמצא שכאשר ז"א כופף קומתו יכול להסתכל בפני יעקב ולהאיר פניו כדוגמא זה ה. אמנם אם יהיה פנים בפנים ז"א ויעקב, הנה יעקב עומד נמוך ושפל למטה מאד מאד, והנה כאשר יכפוף ז"א קומתו וראשו למטה להסתכל בו לא יסתכל אלא באחורי דיעקב. לכן הוכרח שיהיה אחוריו לצד פני ז"א כדי לקבל הארת פני ז"א, ע"ד אבא שהוא שרשו של יעקב כנ"ל שגם הוא מקבל הארת פני אריך אנפין.
והנה כיון שהוכרח יעקב לעמוד כך חזרה לאה להפוך פניה נגד אחור יעקב להסתכל בו ולקבל הארתו מבחינת אחור, ויש בה יכולת לקבלם. אבל למעלה באמא עלאה שאבא הפך פניו אליה אחר שנתקן רישא דעתיק יומין אז הוכרח אמא לישאר בבחינת אחור כי אין בה יכולת להפוך פניה נגד פני אבא שהפך פניו נגד צד נטיית פני אריך אנפין ועתיק כנ"ל, לכן נשארו לאה ויעקב - פנים שלה באחור שלו.
והנה כאשר נתקנו זו"ן ועלו למעלה במקומם באצילות -- הנה ז"א שהוא ישראל נגדל בזמן העיבור הב' ואז מתארכין רגליו ומתפשטין עד למטה בבחינת ישורון כנ"ל. ואז גם נוקבא רחל עומדת עמו אב"א מהחזה ולמטה. נמצא זו"ן מפסיקין בין לאה ליעקב. ובתחלה שהיה ז"א קטן קודם התיקון ולא היו מתפשטין רגליו עד למטה היה שם מקום לסבול ג' פרצופים, לאה יעקב רחל, זה בצד זה כנ"ל. ועתה שנתפשטו רגלי ז"א למטה אין מקום לסבול ד' פרצופים ביחד ואז עלתה לאה למעלה ועמדה באחורי ז"א, פנים באחור עד החזה, ורחל לבדה נשארה אב"א למטה עם ז"א, והיה מחזיר יעקב אחוריו נגד פני ז"א. ונמצאו ג' בחינות לבד עומדות שם, ואז נקרא ז"א ישורון, מלשון 'שורה', בסוד שורה של ג' בני אדם. ומפני חסרון המקום עלתה לאה למעלה ונשארה רחל במקומה האמיתית שהוא נגד חזה דז"א. וגם מפני שהיא נקבה ובחינת נוקבא היא אחור. וגם מפני שעדיין אין בה כח לעמוד עם ז"א פב"פ עד אחר הנסירה כנודע.
אמנם צריך לתת טעם למה עלתה לאה ולא יעקב? אבל הענין מכמה טעמים שנבאר והוא, כי הנה נת"ל כי ב' בחינות הם אשר בבחינה הא' היה לאבא יתרון על אמא בהיותו קודם התיקון ובבחינה ב' היה לאמא יתרון על אבא. ואלו הן. הנה כאשר נתקן רישא דעתיק חזרו או"א במדרגה הג' שהוא פנים ואחור שהוא פני אבא נגד אחורי אמא. נמצא כי בבחינה ראשונה יש יתרון לאבא שהיה בו כח לקבל אור פני עליון בפנים שלו ממש אבל אמא לא היה בה כח לקבל האור אלא דרך אחור. ובבחינה אחרת יש לאמא יתרון כי אחוריה קבלו אור גדול ונמתקו יותר מאחוריים של אבא שלא קבלו הארה עליונה.
לכן היה כאן ביעקב ולאה ב' שינוין ביניהן, והם אלו אשר נבאר, כי הנה להיות שיש יתרון לאבא על אמא כנ"ל שהיה בו כח לקבל הארה דרך פנים ממש, ונודע הוא כי גם יעקב מקבל הארה מן אבא שהוא שרשו, ולכן היה כח באחורי אבא שהם כלולים מי' ספירות כנ"ל להתתקן כולם בעת התיקון ונעשה מהם יעקב פרצוף שלם מי' ספירות של אחורים דאבא, וגם לסבת היותו בבחינת דכורא שהם יותר מובחרים ומעולים משל הנוקבא. אבל לאה הנעשית מאחור של אמא שלא היה אז בה כח לקבל הארה דרך פנים שלה, לכן גם עתה לא היה בה כח באחור דאמא להתתקן כל י"ס שלה רק המלכות שבה עשירית לבד, וממנה לבדה נעשית פרצוף לאה כנ"ל.
ובהיות בחי' אחרת שבה יתרון לאמא על אבא והוא שאחוריים דאמא קבלו הארה יתירה ונמתקו יותר מאחוריים דאבא -- אין ספק שהאחוריים של אמא שירדו למטה קבלו עתה בהיות או"א פנים באחור כשנתקן רישא דעתיק כנ"ל קבלו הארה גדולה מן אמא מה שלא קבלו האחוריים של אבא שירדו. ולסבה זו היתה יתרון ללאה מיעקב, והיה שהיה בה כח לעלות למעלה מהחזה דז"א ויעקב נשאר למטה מהחזה אלא שלהיותו זכר עומד בפני ז"א ולאה שהיא נקבה עמדה באחור.
ועוד יש טעם אחר למה לאה עלתה למעלה ולא כן יעקב והוא מפני שעיקר מקומה ויניקתה ממלכות דתבונה המתלבשת תוך ז"א גם היא כמ"ש, והנה היא למעלה בראש הז"א, ולכן צריכה לאה לעלות שמה למעלה לקבל ההארה ממנה. אמנם יעקב כל יניקתו הוא למטה שהוא מן היסוד דאבא המתגלה מהחזה דז"א ולמטה כנ"ל ולכן נשאר למטה. וכבר נת"ל ג"כ למה יעקב הפך אחוריו נגד פני ז"א.
אמנם לאה אע"פ שביארנו לעיל טעם הדבר למה בתחלה קודם תיקון של ז"א היה פניה באחור דיעקב -- עם כל זה צריך לתרץ למה אחר התיקון נשארה כך ולא אב"א עם ז"א המפסיק בינה ובין יעקב ע"ד רחל שגם היא עומדת אב"א עם ז"א? והטעם לפי שכבר נת"ל כי כל טעם היות רחל אב"א עם ז"א מפני כי הנה היא נקבה אשר היא דינין קשים ובפרט שהיא אחרונה שבאצילות וקרובה אל החצונים ורגליה יורדת מות ואנו יראים מן החצונים שלא יתאחזו באחוריים וע"כ היא באחור עם ז"א כנ"ל. אבל לאה שהיא עומדת למעלה באחורי ג' ראשונות דז"א -- אין החיצונים יכולין להתאחז בה כמו ברחל העומדת במקום ד' תחתונים[1] דז"א. ועוד כי איננה כרחל נוקבא דז"א העיקרית. ועוד כי איננה מכלל הי"ס הכוללים כל האצילות אמנם היא אחוריים של הספירה הג', ואין קפידה כ"כ אם יתאחזו בה החיצונים כמו ברחל. ועוד כי הנה הוא אחוריים של אמא אשר נודע כי אמא היא הדוחה את הקליפות ובורחין ממנה ולכן אין בה אחיזת החצונים כמו ברחל.
וא"ת והרי אם לא יועיל לא יזיק והלא טוב יותר הוא שתהיה אב"א. והתשובה הוא כי נתבאר לעיל כי הקליפה צורך גבוה כדי שיהיה שכר ועונש בעוה"ז וכמארז"ל "טוב מאד - זה מלאך המות", ומוכרח שגם הקליפות יקחו חלקם חיותם, וראה המאציל כי הבחינה היותר מועט שיש בכולן שהיא אחורי לאה, כי אין שם כל כך אחיזה כמו באחורי המלכות רחל כנ"ל, ולכן הניח אחורי לאה נוטין לחוץ בגילוי כדי שיתאחזו שם החיצונים וינקו משם כדי חיותן בלבד, משא"כ אם היו נאחזין ברחל שהיא אחיזה גדולה.
מתוך: עץ חיים/שער לז/פרק ג (עריכה)
פרק ג - מ"ת[עריכה]
ונבאר עתה ענין פרצוף יעקב בפרטות.
כבר נודע כי כל בחי' אורות הנמשכין ליעקב הוא בחינת אורות היוצאין מתוך ז"א ולחוץ, אותן האורות המגולים שהם מן כלים דנה"י דאבא, ומן המוחין שבתוכם שהם מצד אבא אשר אינן מתגלין רק מהחזה דז"א ולמטה ששם נגמר יסוד אמא כנ"ל. והנה כתר דיעקב הוא כנגד ב' שלישים תחתונים של ת"ת דז"א שמן החזה ועד סיום הגוף הנקרא ת"ת. והענין כמו שכתבתי בדרושים אחרים שיש בחינת אורות מקיפין אל ז"א הנקרא ישראל אשר הם סוד התפילין שבו -- כן יש בחינות אלו ביעקב. והוא כי הנה במקום הזה מתגלה יסוד של אבא אשר בו מתלבש הדעת דז"א דמצד אבא. וכבר נת"ל כי הדעת הוא כלול מד' בחינות, שהם חו"ב וחו"ג, ולכן הוא מכריע אותן ב' הכרעות בין חכמה ובינה דמוחין דמצד אבא, ובין חכמה ובינה דמוחין דמצד אמא, ומאלו יוצא אור שלהם לחוץ לז"א כנגד פניו ואז שם הם נעשין בחינת ד' מקיפים אל יעקב, ואלו הם סוד התפילין שלו. ועיין בביאורינו ענין תפלה של יד ושל ראש דיעקב, ושם יתבאר לך דרושים עמוקים וגדולים בענין רחל ויעקב.
ואח"כ מבחינת חו"ב דמוחין שמצד אבא (המלובשין תוך נ"ה דאבא אשר גם הם מתלבשין תוך נ"ה דאמא) -- משם יוצא האור מחו"ב הנ"ל ויוצא לחוץ, ומהאור זה נעשה כלי בית קיבול הנקרא "כתר" אשר תוך כלי בית קבול זה מתקבצין ונכנסין אותן ד' בחינות הדעת הנ"ל ונעשים שם בסוד מוחין תוך כתר הזה. וזהו בחינת כתר יעקב.
ואל תתמה שאיך אפשר שמן אור חו"ב נעשו כלים ומאור הדעת נעשו מוחין? כי אין זה תימה. כי הנה אור החו"ב הנ"ל יוצא לחוץ מלובש מתוך כמה לבושים שהם כלים דנ"ה דאבא אשר מלובשים תוך נ"ה דאמא וגם הם מלובשים תוך ב' זרועות דז"א עצמו, ואח"כ יוצא לחוץ אותו אור דרך בקיעת מקום פרקים אמצעים של הזרועות דז"א הנקרא בלע"ז קובד"ו במקום הנחת תפילין של יד דז"א, ואח"כ חוזרין אותן האורות לכנוס ולהתלבש תוך גופא דז"א עצמו, ואח"כ חוזרים לצאת מהחזה ולחוץ פעם אחרת, ואח"כ מהארה זאת נעשה כלי של כתר יעקב. אמנם בחינת הדעת אין בו רק ב' לבושים והוא יסוד אבא ות"ת דז"א. ובצאתו לחוץ אינו אור מלובש כ"כ ולכן נעשה בחינת מוח אל כתר דיעקב.
ועיין בדרוש לאה ותראה ענין בקיעת פרקי הזרועות באופן אחר ממוחין דאמא לצורך לאה. גם למעלה תבין ענין התפשטות האורות דרך קוין הזרועות והשוקיים איך הוא הענין. והנה טעם הדבר למה האור היוצאין מחו"ב דרך פרקי הזרועות חוזרין להתלבש בגוף דז"א הוא מפני שכתר דיעקב אינו נעשה אלא מת"ת דז"א, כי כולם בחינת קו האמצעי ומשם נעשה כנ"ל.
אח"כ מבחינת פרק תחתון של נצח דאבא (אשר בתוכו מלובש שליש תחתון של מוח חכמה דמצד אבא) המלובש בנצח דאימא בפרק תחתון שבה -- הנה הוא מתלבש בג' פרקים שבנצח ז"א ויוצא האור ההוא משם ולחוץ אל יעקב ונעשה ממנו ג' חלקים ג"כ בקו ימין שהם חח"ן. וכעד"ז בקו שמאל דיעקב, מתחלק בו האור היוצא מן שליש תחתון דבינה דמצד אבא המלובש בהוד דאמא בפרק תחתון שבה המלובש בג' פרקין דהוד דזעיר אנפין נעשה ממנה בינה-גבורה-הוד דיעקב.
ונלך עתה אל קו האמצעי דיעקב. כי הנה נת"ל כי יסוד דאבא מתלבש תוך ת"ת דז"א אשר ממנו נעשה כתר דיעקב כנ"ל. ואמנם עטרת היסוד דאבא אשר היא מלובשת תוך כלי יסוד דז"א הנה גם הוא מתחלק בדעת ובת"ת וביסוד דיעקב, שהוא קו אמצעי שלו.
והנה אחר שביארנו כי מן החו"ב דמצד אבא נעשה חו"ב דיעקב צריך שתדע ג"כ כי גם מן הדעת דמצד אבא המתלבש תוך יסוד דאבא אשר ביארנו שיש בו ד' מוחין שהם חו"ב וחו"ג -- הנה מן החכמה ובינה האלו אשר בדעת דמצד אבא עלו ג"כ ונתלבשו תוך החכמה ובינה של יעקב אשר נעשו מן מוח חכמה ובינה עצמן דמצד אבא המלובשים בנצח-הוד דאבא, ונתחברו בחכמה דיעקב -- חכמה דמצד אבא ממש וחכמה דבחינת הדעת דאבא. ובבינה של יעקב נתחברה בינה ממש מצד אבא ובינה מצד הדעת דאבא. וב' בחינות תחתונות שהם חסד-גבורה ששבדעת דמצד אבא נכנסו בדעת של יעקב ונעשה כלול מחו"ג כנודע.
והנה כל זה הוא במה שהוא כנגד השורש העליון של יסוד ז"א המחובר עד נגד ראשי פרקי הירכיים שהם נצח-הוד כנ"ל, וכל זה הוא מתפשט עד החזה של יעקב ואח"כ שאר התפשטות אורך היסוד דז"א ממנו נעשה כנגדו שאר סיום הת"ת הנקרא גוף דיעקב. ואח"כ עטרה של יסוד דז"א הוא נגד יסוד עצמו דיעקב. ודע כי כמו שנחלקים בז"א ה' חסדים וה' גבורות כנ"ל -- כך מתפשטין ומתחלקים ביעקב. כי הה' חסדים שבדעת שלו עצמו של יעקב מתחלק לה' חסדים ומתפשטין בחג"ת ונצח-הוד דיעקב, וה' גבורות שבדעת שלו גם הם מתחלקת אח"כ לה' גבורות ונמשכין עד יסוד יעקב ומתקבצין ומתחברין שם.
פרק ג - מ"ק[עריכה]
מ"ק. בתורה נזכר ב' פעמים יעקב זה אחר זה. הם נגד יעקב היוצא בפני ז"א, וכנגד רחל היוצאת אחורי ז"א. לכן בזוהר קרא לשכינה "יעקב".
מתוך: עץ חיים/שער לז/פרק ד (עריכה)
פרק ד - מ"ת[עריכה]
ונבאר עתה ענין פרצוף לאה אשת יעקב בפרטות.
כבר בארנו כי יעקב הוא מן כל י' ספירות דאחוריים דאבא, אבל לאה אינה אלא מן המלכות לבד האחרונה שבכל י' ספירות דאחוריים דאמא, וכל הט' האחוריים לא יכלו להתברר ולהתתקן. וכבר נתבאר לעיל הטעם. עוד יש טעם אחר והוא מפני שאלו הם דינין גמורים שהם אחוריים היותר חצונים שיש באמא אשר אפילו מינה דינין מתערין כנודע לכן לא היה יכול להתברר מהם רק האחוריים של מלכות דאמא בלבד וממנה נעשית פרצוף לאה. ואמנם הט' ספירות אחרות של אחוריים דאמא שנפלו -- נשאר למטה במקום שנפלו ולא יכלו להתברר אז בעת תיקון אצילות. אבל מאז ולהלאה מבריאת האדם עד ביאת המשיח כל מה שנתקן בבחינת אחוריים דאמא בכל יום ויום ע"י תפלתינו אינו אלא מן הט' הנשארים. ולא נגמרו להתברר לגמרי עד ביאת המשיח ב"ב. אבל המלכות נתקנת בעת אצילות.
והר"ר יצחק כהן אמר לי (שנלע"ד) ששמע ממורי זלה"ה כי הנה ב' בחינות של אחוריים היו: א' הם האחוריים של אמא שנפלו בזמן היותם אבא ואמא אחור באחור. ואח"כ נפלו פעם ב' אחוריים אחרות של אמא בזמן שהיו אבא ואמא פנים באחור, כי אז היה קלקול פעם ב' באחוריים דאמא, כי גם אז לא יכלה לקבל אור פנים ונשארה באחור כנ"ל. אבל אבא לא נפל ממנו אחוריים רק פעם אחת לבד בעת אשר היה גם הוא אחור באחור עם אמא ולא היה יכול לסבול אור פנים. אבל אחר שחזר בבחינת פנים באחור דאמא -- אז אבא נתקן, ואמא נפלו אחוריה בפעם ב'. והנה האחוריים הראשונים לא נתבררו כלל ולא יכלו להתברר עד ביאת משיח. והנה האחוריים השניים -- המלכות שבהם נתבררה ונעשית לאה בזמן של תיקון האצילות, והט' ספירות אחרות מתבררות והולכות מאז ולהלאה כנ"ל עד ביאת המשיח, ואז יוגמרו להתברר.
אך איני זוכר ששמעתי כך אלא כמו שכתבתי.
והנה הוא כאשר נכנסין מתלבשין נה"י דאמא תוך ז"א לעשות לו מוחין כנזכר פשוט הוא שמכל שכן שמלכות של אמא (שהיא תחתונה מנה"י שבה) שהיא נכנסה ראשונה מהם תחתונה מכולם, ומקום עמידתה היא בדעת ז"א. ואז זו המלכות דאמא שהיא תוך פנימיות דז"א בדעת שלו כאשר לאה שהיא אחוריים שלה עולה מלמטה עד מקום הדעת כנ"ל לסבת שאין לה מקום שיסבול ד' פרצופים ביחד, ואז המלכות דאמא המלובש תוך דעת ז"א יש לה חפץ וחשק להדבק עם בחינת אחוריים שלה הנקרא לאה, ואז מושכת אותה שם ומעמידה כנגדה מבחוץ לדעת דז"א. היא מבפנים ולאה מבחוץ כנגדה. ועדיין לאה הוא בסוד נקודה א' כי עדיין לא נתקנה ואינה רק מלכות לבד דאחוריים דאמא שהוא ספירה א'. ואז היתה מאירה ומגדילה ומתקנה ונעשית פרצוף שלם. ומאחר שהוא כן נמצא כי התחלת ראש לאה היא מן כנגד דעת דז"א ולמטה עד כנגד החזה (ששם מתחיל ראש רחל עד סיום רגלי ז"א). אבל למעלה מדעת דז"א אין עלייה והגדלה ללאה כלל לפי ששרשה שהיה מלכות דאימא היא בדעת דז"א כנ"ל.
והנה נתבאר אצלינו בהרבה מקומות וגם בכוונת ק"ש בשכמל"ו כי לאה נקרא מד"ת, בסוד "ומדת ימי מה היא", לפי שלוקחת ד' אלפ ד' אלפ שווה 444י"ן שבד' שמות דאהי"ה שבמוחין דז"א ויש בה הארת ד' מוחין.
והנה לאה בעצמה אין לה רק האחור של המלכות דאמא לבד, שהיא ספירה א' בלבד. אמנם כאשר עלה למעלה נגד הדעת דז"א -- אז המלכות של אמא הפנימי אשר עומדת בפנים דעת ז"א נותנת בה כח הארתה -- ג' ספירות תחתונות דאמא, שהם נה"י (ואע"פ שהאחוריים שלה לא עלו כנ"ל), ואז מתפשט לאה ונעשית פרצוף א' שלם מבחינת ד' ספירות שהם נהי"ם דאמא בלבד. אבל רחל נוקבא דז"א -- אע"פ שגם היא שיעור קומתה היא בד' ספירות תחתונות דז"א בלבד -- עם כל זה יש בה כל הי' ספירות, אבל לאה אין בה רק ד' ספירות אלו בלבד. וזכור זה. והנה בהיות בה ד' ספירות אלו ונעשית פרצוף א' שלם, הנה נעשית בחינת אות ה' עליונה (כנודע כי לאה ורחל הם ב' ההי"ן עילאה ותתאה). וכבר ידעת כי פרצוף הנקבה היא צורת ה' ושיש בה ג' קין -- ימין ושמאל ואמצע, הכוללים כל פרצופה.
וז"ש לעיל שלאה נקרא מדת, גימטריא ד' אלפי"ן, שלוקחת מד' שמות אהי"ה. כי הנה נודע שאמא נקרא אהי"ה וכל ספירה שלה נקרא אהי"ה, ונמצא כי ד' ספירות תחתונות שבה (שהם נהי"ם) הנכנסים בסוד מוחין תוך ז"א הנה הם ד' פעמים אהי"ה. ועיקרם הוא בז"א וההארה שלהם בלבד היא בלאה, והם בחי' ד' אלפין הנ"ל.
גם זהו ממש בחינת שם של לאה; כי א' של לאה היא בחינת המלכות שהיא שורש בחינת לאה כנ"ל, ו-ל של לאה הם בחינת ג' ספירות אחרונות, נה"י דאמא. הרי הם ד' ספירות שלוקחת ואז נעשית צורת ה', והיא ה' של לאה. ואז כל בחינות אלו יחד נקרא לאה. גם זהו סוד "אשירה לה' כי גאה גאה", כי פסוק זה נאמר על בחינת לאה שנתגאה ועלתה למעלה בדעת דז"א למעלה מן ראש רחל כנ"ל במקום גבוה, ושם נעשית בחינת ג' אותיות גא"ה; כי ה-ג' הם במקום הנה"י דאמא, וא' היא מלכות דאמא, ונתחברו ארבעתן ונעשו פרצוף בצורת ה' כנ"ל, וחיבור ג' אותיות הוא גאה, והם חשבון לא"ה, כי ג' ול' הם חשבון אחד במספר אי"ק בכ"ר גל"ש כו'.
פרק ד - מ"ב[עריכה]
וזהו "כי גאה גאה" -- לאה היא בחינה עשירית די' ספירות דאחוריים דאמא שנפלו והיא חיצוניות דמלכות דאמא, ואין בה רק אחוריים של ספירה א' בלבד, והוא נגד מוח ז"א עד חג"ת דז"א. והנה פירוש "כי גאה גאה" הוא כי יש כאן ב' פעמים "גאה", הא' פשוט כי נקודה חיצונה דלאה היא למטה כנגד חזה דז"א נתגאה שעלתה למעלה במקום גבוה כנגד אחורי הדעת דרישא דז"א, ו"גאה" ב' כי אחר כך לא די שעלתה שם נגד הדעת דז"א אלא נתגאה יותר שנדבקה בפנימיות שלה במלכות דבינה ג"כ העומד תוך דעת ז"א. ואז נותן כח ללאה נקודה חיצוניות ומקבל הארה של ג' ספירות נה"י דאמא. ונמצא שבהגבהה נעשית בת ד' ספירות נהי"ם, ואז נעשית פרצוף ונקרא ה' עלאה. וזהו רמז באותיות גאה ובאותיות לאה, כי א' דגאה היא בחינת אותה נקודה שהוא עיקר שורש לאה נקודה חיצונית שלה והוא ג"כ א' דלאה, ואח"כ נתגאה ועלתה למעלה ומקבלת נה"י דאמא שהם ג' ספירות והם ג' דגאה והם ל' דלאה. אח"כ נתגאה יותר ונעשית ה', כי אז הוא פרצוף שלם ונקרא ה' עילאה והיא ה' דגאה, והוא ה' דלאה. וזהו "כי גאה גאה", ר"ל שגאה ועלתה למעלה במקום גבוה וגם נעשית בחינת אותיות גאה ממש כנזכר.
מתוך: עץ חיים/שער לז/פרק ה (עריכה)
פרק ה[עריכה]
ואחר שנתבאר ענין לאה איך נתקנים ע"י נהי"ם דאמא הפנימים שבתוך זעיר אנפין -- נבאר עתה ענין אחיזתה עם ז"א עצמו, ואיך יוצאין הארותיה מתוך ז"א אליה בחוץ.
הנה על דרך שנתבאר לעיל איך רחל נבנית ונתקנית ע"י הפרקים של נה"י דז"א ומהם נעשין ג' קוין שבה -- כך לאה ג' קוין שלה נעשין מחג"ת דז"א. אבל צריך לבאר כי הנה נתבאר כי ראש רחל מתחיל מן החזה דז"א ולמטה, וכבר שם נסתיים קומת לאה, ואין מלכות לאה נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. והנה בחוש אנו רואין שכאשר אדם יפשוט זרועותיו וידיו לאורך בהמשך גופו הפרק הא' הנקרא קובד"ו בלע"ז יגיע עד סיום הגוף ושאר הב' פרקים (שהם הזרוע עצמו ויד) ישארו נתלין ומשתלשלין למטה ע"ג הירכיים שהם נצח-הוד, ואם כן לאה הנבנית מג' פרקי הזרועות נמצאת נכנסת לאה בגבול רחל מאד מאד.
אבל ביאור הענין כך. כי הנה נתבאר לעיל כי הזרועות והשוקיים הם איברים ממשים בבשר ועצמות, ואין האור יכול לבקוע ולצאת לחוץ זולת בין פרק לפרק -- דרך שם אפשר להאור לכנס בתוכו או לצאת מתוכו, כי שם הוא מקום חלל. ואע"פ שהוא סתום -- בוקע האור ונכנס לתוכו ויוצא. והנה ג' פרקים יש בכל זרוע וזרוע מאלו אשר לאה נבנית באחוריהם.
והנה האור היורד מן המוח החכמה דז"א אל הזרוע הימין של חסד שבו לצורך ז"א -- ודאי שהוא יורד מעילא לתתא בחי' אור ישר. ותחלה יורד האור מן המוח הנ"ל ונכנס בפרק עליון של זרוע (שהוא הפרק המחובר לכתף עצמו דז"א), ומשם יורד האור אל הפרק הב', ומשם אל הפרק הג'; לפי שהארת הז"א הוא אור ישר מלעילא לתתא, שהוא אור זכר. משא"כ ברחל נוקבא דז"א שהארתה הוא בסוד "אור חוזר", מתתא לעילא, הנקרא "אור הנוקבא". כמבואר אצלינו איך אחר שירדו החסדים מעילא לתתא ביסוד דז"א חזרו לעלות מתתא לעילא ואז מבחי' אור זה נעשית רחל. וכן הענין בלאה, שגם היא נקבה ונבנית ע"י אור החוזר. והוא, כי הנה כאשר ירד אור ממוח חכמה דז"א ונכנס בז"א בפרק עליון של הזרוע עד סוף הפרק ההוא דרך יושר עד האציל הנקרא קובד"ו, ואז כאשר רצה המאציל שיבנה שם פרצוף לאה חזר האור ההוא מתתא לעילא מן האציל עד ראש הפרק העליון במקום חבורו בכתף, ומשם יוצא האור לחוץ בגלוי מבחוץ עד התחלת הגרון, והארה זו נעשית בחינת החסד (שהוא זרוע ימין) של לאה, בסוד אור חוזר נוקבא. וכעד"ז היא בזרוע שמאל דז"א. כי מפרק עליון שבו נעשה זרוע גבורה של לאה בבחינת אור חוזר עד התחלת הגרון ג"כ.
ואח"כ מן האור היורד ביושר בפרק הב' של הזרוע ימין דז"א (מן האציל עד פרק כף היד) חזר ועלה בסוד אור חוזר נוקבא עד האציל ממטה למעלה ויצא שם ממקום האציל לחוץ בגלוי, ואז נעשה הנצח (שהוא שוק הימין) של לאה, ונמשך עד התחלת פרק ראשון של הזרוע במקום חבורו אל הכתף.
נמצא נצח דלאה נעשה מן פרק ב' דז"א, אבל אינו עומד אלא נגד מקום פרק עליון זרוע דז"א. חסד לאה נעשית מן פרק עליון דזרוע דז"א, ואינו עומד אלא נגד מקום התחלת גרון ז"א עד התחלת פ"ע זרוע ז"א. ודבר זה גורם אותו היות הארה יוצאת מתתא לעילא כנ"ל. וכעד"ז בהוד וגבורה דלאה הנעשים מפרק עליון ושני דזרוע שמאלי דז"א.
גם טעם היות כך הענין הנ"ל הוא כדי שיהיה מקום לסבול בו כל פרצוף לאה ולא תצטרך לרדת בגבול רחל כמו שהקשתי למעלה באופן שנתרצו הקושיות הנ"ל, שהרי אין רגלי לאה יורדין רק עד סוף אצילי זרועות של ז"א ואינה נכנסת בגבול רחל. ועל דרך זה היה בקו האמצעי שעלה האור ממטה למעלה ונעשית קו האמצעי שבה, שהיא ת"ת שבה. האמנם בחינת יסוד אין בה -- כי אין לה רק הת"ת הנעשה מנגד שליש עליון דת"ת דז"א, אבל היסוד אינו נעשה בה עד שיתן לה אמא הנתונה תוך ז"א בשליש ראשון דת"ת דז"א, כמו שכתבנו בענין כוונת ויעבור שהם י"ג מדות ושם יתבאר איך נבקע היסוד דאמא ויוצא לחוץ וניתן ללאה וע"ש היטב[2]. גם בברכת אבות בתיבת "האל הגדול" נתבאר ענין עשיית פרצוף לאה ופרצוף רחל ושם נתבאר כי עדיין לא נעשה בלאה רק ז"ת שבה וגם בחי' הדעת שבה ובברכת כהנים ע"י נשיאות כפים נעשין חכמה ובינה ג"כ אל לאה ועי"ש[3].
ואמנם קיצור הדבר נבאר כאן ענין ג' ראשונות שבה הוא באופן זה: כי דעת של לאה נעשית מן הדעת של ז"א שהרי כנגדו ממש עומדת לאה כנ"ל, אבל ב' מוחין דחכמה ובינה דלאה הוא ממש הענין נשיאות כפים של כהנים בעת ברכתם כמבואר אצלינו בכוונת ברכת כהנים, וע"ש היטב. והענין בקיצור, כי כדי לעשות בלאה בחינת חכמה ובינה שבה אז מגביה ז"א ב' ידיו למעלה כנגד ג' ראשונות באופן שראשי אצבעותיו יהיו ממש גבוהין נגד ראשו ואצבעות יד ימינו יהיה מצד ימין של הדעת, ואצבעות שמאלו נגד צד שמאל של הדעת, ואז יוצאין האורות בסוד אור חוזר ממטה למעלה דרך קצוות האצבעות מבין הצפרנים כנ"ל ואז מתגלין שם ונעשית בחינת חכמה ובינה דלאה מב' קצוות הדעת, והם מתפשטין מן הדעת מלמעלה בסוד אור חוזר. נמצא שהם גבוהים מן הדעת, כי לעולם בחינת חכמה ובינה הם גבוהים מן הדעת. ומתחיל ההארה הנ"ל לעלות ולהתפשט ממטה למעלה בב' צדדי הדעת ואז נעשו ב' מוחין דילה כנ"ל. ואחר כך חוזר ז"א להשפיל ידיו למטה כדרכו, כי כבר נגמר פרצוף לאה וא"צ להגביה.
ובזה תבין ג"כ טעם אחר למה נשתנו זרועות ז"א להיות נעים ונדים ומופסקים משאר האיברים, ואין קו ימיני ושמאלי משלימין[4] מלמעלה למטה בלתי הפסק כמו קו האמצעי. והוא כדי שיוכל להעלותן כשירצה ולהורידן וכל זה לצורך תיקון לאה. ועוד יש טעם אחר ונתבאר לעיל שהוא לצורך ז"א עצמו שלא ינקו הקליפות ממנו.
- ^ (נ"א ז"ת)
- ^ ראה שער הכוונות דרושי ויעבור דרוש ב' ודרוש ז' -- ויקיעורך
- ^ ראו דרושי העמידה דרוש ב', ודרושי חזרת העמידה (נשיאות כפים) דרוש ה' -- ויקיעורך
- ^ ס"א שלימים