עץ חיים/שער ז/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער ז · פרק ב· >>

פרק ב[עריכה]

אמנם מציאות מטי ולא מטי צריך לבאר היטב מה ענינו. ונאמר כי תחלה מתחיל האור לבא בכתר וכל הט' אורות כלולים בו. ואח"כ חזר להיות בחינת "לא מטי"‏[1] -- שחזר ויצא משם אור המגיע אל הכתר, אך הט' אורות אחרים היו נשארים בכתר כי יש כח בכתר לסובלם.

ואז בעת אשר לא מטי בכתר האור אליו -- אז ממשיך כתר אל החכמה פנים בפנים כנ"ל את הט' אורות ונתנם בחכמה. ואז החכמה הפכה פניה אחר שקבלה הט' אורות ומאירה לבינה פנים בפנים, הארה לבדה, אבל אינה נותנת לה עדיין את הח'‏[2] אורות.

אח"כ חזר אור הכתר להיות מטי בכתר, ואז אור החכמה חזר להתעלם בכתר מחמת החשק שיש לה להתחבר עם הכתר, ואז כלי חכמה הפך פניו אל הכתר ונתן לו את האור שלו, אך אור הבינה שהיה‏[3] בחכמה אינה עולה עמו בכתר מחמת חשק הבנים שהיא אמם. וכבר ביארנו כי אין מציאות חזרת פנים ואחור רק בבחינת כלים אבל באורות עצמן לא יצדק בהם פנים ואחור רק התפשטות והסתלקות. ואמנם אחרי הפכו כלי של חכמה פניו נגד הכתר ועלה שם האור שלו -- הנה אח"כ חזר והפך פניו למטה נגד הבינה ונתן לה את הח'‏[4] אורות.

ודע כי כל נתינת אורות הוא לעולם בבחינת פנים בפנים. ואמנם הבינה לא הפכה פניה להאיר למטה בחסד כי לא היה כח בחסד ובו' קצוות לקבל אור גדול כזה פנים בפנים, רק אחור באחור. כי הלא יש כאן אור של הו' קצוות ועוד אור הבינה שהיא יותר גדולה מכולם יחד. אך תחלה כאשר לא היו עדיין אורות בבינה רק שנתנה לחכמה -- אז הפכה חכמה פניה והאירה אל הבינה הארה לבד‏[5] פנים בפנים, משא"כ בחסד, לפי שיש בבינה כח לקבל האורות ההם, לפי שז' אורות תחתונים היו בטלים לגבי האור שלה, וגם האור שלה ודאי שתוכל לקבל. והאור של החכמה -- אף על פי שאור שלו גדול מהאור שלה -- עם כל זה כבר ידעת כי אבא ואמא כחדא שריין וכחדא נפקין, ויכולה היא לקבל אור החכמה. מה שאין כן בחסד, כי יש הפרש גדול בינו לאור בינה, ואינו יכול לקבלו פנים בפנים.


ונחזור אל הענין. כי כאשר חזר להיות "לא מטי" בכתר, הנה אז הוא "מטי" בחכמה, ויורד אור של חכמה בה. ואז כבר הז' בנים שיש בבינה הם גדולים ואינם צריכין לאמם. ואז בינה עולה לחכמה מחמת חשק שיש לה להדבק עמה. וזה נקרא "לא מטי" באור הבינה. ואז כלי הבינה הפכה פניה למטה ויורדין הז' אורות שבה וניתנין כולם אל חסד פנים בפנים.

ואח"כ חוזר להיות "מטי" האור בכתר. ואז אור חכמה ובינה שניהם עולין שם מחמת חשק שיש להם. ואז נמצא שיש הרחק גדול בין הבנים לבין אור הג' ראשונות, כי יש ביניהם ב' מרחקים -- בינה וחכמה, שאין בהם‏[6] אור. לכן אור החסד עולה אז לבינה, ונקרא "לא מטי" בחסד. ואז הופך כלי החסד את פניו ונותן הו' אורות למטה בגבורה.

אח"כ חזר להיות "לא מטי" בכתר ואז הוא "מטי" בחכמה. אז הבינה היה ראוי להיות נשארת שם בחכמה כבתחלה, אך מחמת אור החסד אשר במקומה -- לכן יורדת להיות שם עמו. וזהו "כי חפץ חסד הוא". וכבר ידעת כי בינה נקרא "הוא". וכאשר ירדה הבינה במקומה -- אז החסד א"צ אליה ויורד למקומה ונקרא "מטי" בחסד. ואז עולה אור הגבורה בחסד, וזה נקרא "לא מטי" בגבורה. ואז הופכת כלי הגבורה פניה למטה ונותנת הה' אורות למטה בת"ת, וזה נקרא "מטי" בת"ת.

אח"כ חזר להיות "מטי" בכתר, ואז לא הוי מטי בחכמה ובינה -- כי שניהם עולין שם ביחד לכתר, ואז הוי "לא מטי" בחסד (כי הוא עולה למקום הבינה כאשר בתחלה מפני ב' מרחקים שביניהם כנ"ל), ואז הוי "מטי" בגבורה. ואז לא הוי מטי בת"ת, כי אור הת"ת עולה בגבורה מחמת החשק, ואז כלי הת"ת הופך פניו ונותן הד' אורות בנצח. וזה נקרא "מטי" בנצח.

אח"כ חוזר להיות "לא מטי" בכתר, ואז הוי "מטי" בחכמה. גם בבינה הוי "מטי" (מחמת חסד אשר שם כנ"ל "כי חפץ חסד הוא"). ואז הוי גם כן "מטי" בחסד, כי אז החסד יורד למקומו. ואז הוי "לא מטי" בגבורה, כי הגבורה עלה עם החסד. ואז הוי "מטי" בת"ת, ויורד אור בת"ת. ואז הוי "לא מטי" בנצח, כי אור הנצח עולה עם הת"ת. ואז הוי "מטי" בהוד, כי אז הופך כלי הנצח פניו ונותן הג' אורות להוד. ואז ההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו‏[7].

וכן הענין בכל הו' קצוות; כי כאשר האורות נתנין בהם הם הופכים פניהם ומאירים למטה. כי דוקא הבינה היא שלא הפכה פניה לחסד -- כי אין כח בחסד לקבל אור הבינה, אך הו' קצוות הם בעצמם יש להם יכולת לקבל אחד את האור חבירו זה מזה, כי כל הו' קצוות הם שוין.

אח"כ חזר להיות "מטי" בכתר, ואז "לא מטי" בחכמה ובינה, כי שניהן עולין שם. גם בחסד "לא מטי", כי עלה לבינה. והוי "מטי" בגבורה. ואז הוי "לא מטי" בת"ת. ואז הוי "מטי" בנצח. ו"לא מטי" בהוד. ואז הפך ההוד פניו ונותן הב' אורות ליסוד ואז הוי "מטי" ביסוד. ואז היסוד הפך פניו ומאיר למלכות כנ"ל בכל הו' קצוות.

אח"כ חזר להיות "לא מטי" בכתר, ואז הוי "מטי" בחכמה ובינה וחסד. ואז הוי "לא מטי" בגבורה, ו"מטי" בת"ת, ו"לא מטי" בנצח, ו"מטי" בהוד, ו"לא מטי" ביסוד -- כי עלה בהוד. ואז הופך פניו ונותן אור למלכות למטה במקומה ואז הוי "מטי" במלכות:


והרי עתה נשלם בחינות הראשונות שהיא מציאות התפשטות. והנה הגיעו כל י' אורות עד המלכות. ועתה הבחינה השנייה היא פשוטה, כי עתה חזר להיות "מטי" בכתר, ואז "לא מטי" בחכמה ובינה ובחסד, ו"מטי" בגבורה, ו"לא מטי" בת"ת, ו"מטי" בנצח, ו"לא מטי" בהוד, ו"מטי" ביסוד, ו"לא מטי" במלכות. ואח"כ חוזר כמתחילה.

והרי עתה כמה בחינות:
הא' כי לעולם חשק אור התחתון להדבק בעליון וכאשר הוי מטי ביסוד הוי לא מטי במלכות, כי אז אור המלכות עולה שם ביסוד מחמת החשק. וכן בכל שאר הספירות חוץ מן החסד עם הבינה. כי כאשר הוי לא מטי בבינה אז הוי לא מטי בחסד מפני ב' מרחקים, וכשהוא מטי בבינה אז הוי ג"כ מטי בחסד, כי אין שוה אור חסד לכל אור בינה, אמנם אותו רגע לבד שיורד בינה במקומה -- אז מוצאת החסד במקומה וברגע יורד החסד למקומו. וזה ענין שהו' קצוות הם בפ"ע מדריגה א' ואינם יכולים להדבק בבינה שהיא מג' ראשונות.

גם ענין מטי ולא מטי בג' ראשונות הוא בענין אחר. כי כאשר הוא מטי בכתר אז עולין שניהן, חכמה ובינה, למעלה בכתר. ולטעם זה נקרא ג' ראשונות חשובים כאחד. וכשלא מטי בכתר אז הוי מטי בחכמה. ומהראוי שתשאר שם הבינה ותהיה לא מטי בבינה רק משום "כי חפץ חסד הוא" כנ"ל הוי מטי גם כן בבינה.

גם דע כי שיעור הזמן אשר לא מטי האור בספירה הוא רגע אחד לבד. וזהו סוד "כי רגע באפו", כי הסתלקות האור שהוא לא מטי היה מחמת זעם ואף מחמת התחתונים שאין בהם כח, אך המשך בחינת מטי (שהוא חזרת האור למטה להחיות העולמות) אין בהם שיעור, כי כפי מעשה תחתונים כך יהיה. וזהו "חיים ברצונו" -- כפי הרצון שיהיה אז, ר"ל כפי מעשה בני אדם כך ימשך זמן החיים ההם.

ואמנם לעיל ביארנו כי הסתלקות הראשון של האורות היה כדי לעשות כלי. והנה כאשר חזרו האורות לבא פעם שנייה בהתפשטות שנייה, הנה היו חוזרים הכלים להתבטל כעת הראשון, לכן הוצרך שישאר אור הראשון שבכולם שהוא אור הכתר למעלה ולא יכנוס בכלים אלו, ולא באו רק ט' אורות לבדם על הסדר זה: אור החכמה בכלי של הכתר, ואור בינה בכלי של חכמה, וכן על דרך זה, עד שנמצא שאור מלכות נכנס בכלי יסוד. ועתה אחר שלא חזר בכלי אותו אור הראשון הנוגע אליו אשר תחלה נסתלק ממנו אלא הגיע לו אור אחר זולתו קטן ממנו -- על כן נשארו הכלים בבחינת כלים, ולא חזרו להיות אורות כבראשונה.

והנה כאשר התחילו האורות לכנוס בכלים -- אז נכנסו הט' אורות בכתר, וזה נקרא "מטי" בכתר כנ"ל. ואחר כך נסתלק אור המגיע לכתר שהוא אור החכמה, וזה נקרא "לא מטי" כנ"ל. ואין להאריך בזה, כי כבר הארכנו לעיל בחי' מטי ולא מטי די ספוקו.

ואמנם טעם למה עתה נכנסו כל הט' אורות יחד בכלי הכתר, מה שאין כן בהתפשטות ראשון, כי נכנסו אחד לאחד כנ"ל (שנכנס אור המלכות בכלי של כתר, ואח"כ נדחה אור הזה למטה במקום החכמה, ואח"כ נכנס אור היסוד בכתר. וכן על דרך זה עד שנכנסו כל י' אורות כשיעור הי' כלים) -- הטעם הוא מובן עם הנ"ל, כי מתחלה שהיה אור הכתר עמהם וגם כולם היו מאירים מצדו -- לכן לא היה כח בשום כלי מהם לקבל בתוכו רק אור אחד לבד. אבל עתה שאור הכתר אינו נכנס עתה תוך הכלי והוא נשאר למעלה והופך אחוריו למטה כמ"ש בע"ה -- לכן עתה יש כח ליכנס כל האורות ביחד תוך כלי אחד, כי כל הט' אורות הנכנסים עתה בכתר הם קטנים מן אור הכתר הראשון, ויש כח לקבלם. וכן כשנכנסו כל הח' אורות בתוך כלי של חכמה -- יש בה כח לקבלם, כי כולם קטנים מאור החכמה‏[8]. ועל דרך זה בכולם:


  1. ^ (נ"א בחי' מול"מ)
  2. ^ (נ"א את הז')
  3. ^ (שהוא)
  4. ^ (נ"א הז')
  5. ^ (נ"א יחד וזהו)
  6. ^ (נ"א ביניהם)
  7. ^ [נ"א בחכמה]
  8. ^ (נ"א הראשונה)


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל