עץ חיים/שער לו/פרק ג
פרק ג[עריכה]
ונדבר בבריאה ג"כ, כי אדה"ר חטא בבריאה הקדושה ג"כ, וגרם חשך חסרון גם באבא, לכן אין ניכר בבריאה רק אמא לבד. וזהו סוד "אמא מקננא בבריאה בג' ספיראן עלאין דכורסייא", כי אבא ואמא "ישת חשך סתרם" (תהלים יח, יב עיי"ש). וכנגדן בבריאה הטומאה -- נעשה תיקון אבא ואמא הטמאים אשר שם, ונמשך להם אור מאבא ואמא כמ"ש בע"ה. וגם ביצירה גרם אדה"ר להסיר אור אמא ולא נשאר רק אור זעיר אנפין. וזהו סוד "ז"א מקננא במט"ט". וג' ראשונות שלו היו שם מכוסים בחשך ואינם מאירין. וכנגדן ביצירה הטומאה -- נתקן ז"א שבה ונמשך לו אור. גם בעשייה גרם חטאו להסיר אור הז"א ולא נשאר רק נוקבא, וזהו סוד מלכות "מקננא באופן", וכנגדו נתוסף בעשייה הטמא תקון על מציאות א"א[1] והוא סוד גדול אסור לגלותו והוא במקום רדל"א.
והרי בזה ידעת איך האור הולך ומתמעט בסידורו ובטומאה הולך ומתרבה בסידורו. וזהו "אמלאה החרבה" כנ"ל.
ודע מה שאמרנו למעלה כי יצירה ועשייה הם טוב ורע מעורבים -- הכוונה בהם עצמן, ולא בי' ספירות המקננים בהם ח"ו כמ"ש.
גם ידעת כי אדה"ר וישראל חטאו חטא א', רק שאדה"ר תיקן מתחלה מציאות תקוני הקליפות ואח"כ הלביש בהם הקדושה, אבל ישראל מצאו כבר מתוקנת הקליפות ולא גרמו רק להחזיר ולהלביש בהם הקדושה ע"ד הנ"ל. וזה סוד "משחת מאיש מראהו" (ישעיהו נב, יד) "והמה כאדם עברו ברית" (הושע ו, ז) והבן.
והנה אותן הט"ס של המלכות שניתנו לחצונים נרמז במסכת חגיגה (דף ה:) בפסוק "ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה - מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לאו"ה", כי הוא דרוש הנ"ל ממש. וזהו סוד "ומלכותו בכל משלה", והוא באדם דעשייה שנתלבש ע"י הקליפות, פי' המלכות דאצילות הנקרא "אדם דעשייה". והבן בסוד לבישת שק בענין עשו כולו כאדרת שער הוא ת' איש ואחיזתו מד' עולמות שלהן שיובן מזה שאין תיקון באצילות הטומאה רק בזו"נ סמא"ל ולילית שהוא ביצירת הטומאה נגד יעקב שמקנן ביצירה והוא מקבל י"ג תיקוני דיקנא דא"א, לכן עשו נקרא "כולו כאדרת שער".
והנה נמצא כשנתלבשו ט' ספירות אלו דנוקבא בקליפה נמצא כי עיקר אבידה הוא לז"א, כי משם יצאו למלכות. ובזה תבין שאמרו רז"ל "ירמיהו לא אמר "והנורא" לפי שגוים מרקדים בהיכלו איה נוראותיו, דניאל לא אמר הגבור כו'". והענין שכבר ידעת שבחורבן בית ראשון אותה הארה שהיתה מגעת אליה פב"פ מה' ראשונות שבת"ת נסתלקו והלכה אל הקליפות, אך היה עדיין פרצוף שלם בת י' ספירות. אמנם זה היה אחר החורבן. אבל בעת החורבן לא היתה יכולת אל הגוים ואל הקליפות לשלוט בבהמ"ק אם לא שבאותו רגע חזרה המלכות בסוד נקודה א' ונהרס כל בנינה לגמרי, ואחר גמר החרבן חזרו הי' ספירות אב"א. וכראות ירמיהו ע"ה ענין זה לא רצה לומר "והנורא", כי 'נורא' הוא סוד ת"ת דז"א כמ"ש. והנה מחצי ת"ת הזה משם היה מתחלת גולגלתא דנוקבא ותחלת בנינה, ולהיות שעתה נחרב כל בנינה א"כ אין ראוי להזכיר "נורא".
ודע כי נורא אותיות ארו"ן -- לרמז אל המלכות הנקרא 'ארון' לפי ששם התחלת בנינה. וכן ארו"ן גימטריא נז"ר, כי מן נורא זהו סוד נזר וכתר שלה. גם דע כי לב' חצאין נחלק ת"ת זה באופן שהם ב' נוראות, וזהו סוד (תהלים סה, ו) "נוראות בצדק תענינו", ולכך אמר ירמיהו "גוים מרקדין בהיכלו איה נוראותיו". גם אמר לשון "איה" לרמז כי מסוד נורא זה נעשה לה ג' ראשונות שהם כח"ב הנקרא "איה", וזהו "איה נוראותיו".
ואמנם דניאל היה בסוף החרבן אחר שנשלמו ע' שנה של הגלות וראה שאפילו אם יחזור הבית למקומה ראה את חורבנה, וכבר ידעת כי בחורבן בית שני נחרבה כל המלכות ונשארה בסוד נקודה לבד, ואז לא היה כמו חורבן ראשון; כי סוד ה' ראשונות ירדו אל החצונים אך שאר ט' ספירות שבמלכות חזרו למעלה אל שרשם (כמו שהיה בתחלה בסוד לכי ומעטי את עצמך שט' ספירות נשארו למעלה), אבל בחורבן בית שני אפילו ט' ספירות שלה ירדו וגלו אל הקליפות, לכן לא אמר "הגבור" כי כל מציאת המלכות הוא מצד הגבורה ומשם נבנית בט' ספירות עליונים בסוד עטרה דגניז באו"א. והנה גבורות הרבה מתפשטין ממנה אל המלכות והם סוד ההוד של ת"ת שנעשית בינה במלכות וסוד גבורה והוד שבמלכות -- כל אלו נקראו גבורות, לכן אמר "גוים משתעבדין בבניו", שהם סוד הגבורות, אלו שהם הבנים של אמא גבורה עלאה, אם כן "איה גבורותיו". לכן לא הזכיר "הגבור" שהוא יותר למעלה מציאותו כי אפילו הט' ספירות שלהם גלו בין הקליפות.
פרק ג - מ"ק[עריכה]
מ"ק. והנה כל זה הוא בימי החול שתמיד היא עומדת בבחינת נקודה שבמלכות שבה בלבד תחת היסוד דז"א. אמנם ע"י תפלות ישראל ומקיימי מצות התפלה יש בנו כח להעלותה בסוד פרצוף שלם אחור באחור מהחזה דז"א ולמטה, ואח"כ חוזרת פנים בפנים, ואז הוא יורד בנצח שלו והיא עולה בהוד שלו. כי אע"פ שהיא מהחזה דז"א ולמטה, שהוא למעלה מנצח-הוד, עם כל זה כדי לבא פנים בפנים צריך לחזור נקודה א' תחת היסוד ואז עולה בהוד דז"א (שהוא בינה דיעקב שבו בחינת שם בוכ"ו כנודע), ואז הוא צריך לכפוף עד הנצח לכוף קומתו להזדווג עמה. ואחר התפלה חוזרת בסוד נקודה אחור באחור ביסוד שלו.
ואמנם בשבת יש לה ממילא ע"י קדושת שבת בעצמו מה שהיה לה בחול על ידי תפלה כנ"ל. ואח"כ ע"י תפלת שבת היא חוזרת פנים בפנים בחינה ו', ואין זה אלא ע"י תפלתינו, שאז עולה כמה מיני מדרגות בעת קבלתינו את השבת, גם בכל התפלות מתפלת שחרית עד מוסף שאז נעשה בחינת ו' דפב"פ. אמנם ממילא ביום השבת היא פנים בפנים בנה"י דז"א, והוא מה שאנו עושין ע"י תפלתינו בחול. ומה שהוא ממילא בימי החול הוא מבחינה א' דאחור באחור שעמדה בבחינת נקודה תחת היסוד והט' ספירות ראשונים יורדות אל הקליפה דמלכות הנקרא לילית דאצילות הטמא, וזה יתבאר עוד באבי"ע דקליפות עיי"ש בדרוש:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |
- ^ ס"א מ"ל