עץ חיים/שער יז/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פרק ב[עריכה]

ונבאר עתה בחי' זמן העיבור של זו"נ איך היה וכבר נת"ל כי נעשו מב' בחי' שהם ז"ת דמ"ה וז"ת דב"ן זולת הכתרים הז'. ונבאר סוד העיבור ונאמר כי הנה אחר שנתקנו או"א נשארו עתה בחי' ז' מלכים שמתו ועדיין היו בלי תיקון ואמנם הם בחי' ז"ת דב"ן כנודע גם אז היה עדיין א"א בלתי התלבשות מטבור ולמטה עד סיום רגליו והיה מגולה מבלי לבוש וכדי לתקן הז' מלכים שמתו אשר מהם נעשה זו"נ הנ"ל היה צריך שיהיה בסוד העיבור בתוך אמא וז"ס העיבור. הנה תחלה אסף א"א את רגליו ר"ל כי נה"י שלו שעדיין היו מגולין כנ"ל נתעלו למעלה עד הג' אמצעית חג"ת דא"א עצמו המתלבשים תוך או"א מקודם זה כנ"ל גם עתיק התחיל לאסוף ב' פרקין האמצעים שלו (על גבי) ב"פ הראשונים דנ"ה שלו והיו מלובשים ב"פ עליונים תוך ב"פ אמצעים אבל היסוד דעתיק אינו צריך לעלות כי הוא מסתיים למעלה בחזה דא"א ואח"כ הלבישו החסד והגבורה וחצי ת"ת העליון דאריך אנפין לאותן ב"פ אמצעים דנ"ה ואת היסוד דעתיק ואח"כ הלבישו נ"ה דא"א לח"ג שלו עצמו וחצי ת"ת התחתון שבו הלביש את חצי העליון והיסוד דא"א הלביש אח"כ את חצי ת"ת תתאה שבו ועלתה העטרה אל יסוד שבו והלבישה את היסוד עצמו שבו ואח"כ עלו חג"ת דז"א והלבישו לנ"ה ועטרת היסוד דא"א ואחר כך עלו נה"י דז"א והלבישו לחג"ת דז"א עצמו ואח"כ עלתה הנוק' שהיא המל' בסוד העטרה והלבישה את היסוד דז"א ונמצא שעלו בחי' זו"ן למעלה ונמצא ז"א כלול ג' גו ג' שהם ו"ק שבו ג' כליל בג' ונרמז זה פ' בשלח ד"ן ע"א בתוספתא ג' רוחין דכלילין בג' הוי שקיעין כו' ונודע כי ז"א הוא בחי' רוח והמל' נקראת אבן וזהו אבנין שקיען ודי בזה. ועתה יתבאר איך נתלבשו גם הם תוך או"א והוא כי אחר כל הנ"ל הלבישו או"א ויש"ס ותבונה את כל הבחי' הנ"ל כי כבר נת"ל שאורך אלו הד' פרצופים הם כשיעור אורך הנ"ל שהם חג"ת דא"א נמצא כי או"א נשארו כמו שהיו בראשונה תמיד לפי שהם קצרי קומה כנ"ל אבל עתיק וא"א שהם ארוכים הוצרכו לעלות קצוותם התחתון ולכלול אותן בקצוותן העליון והנה גם זו"ן היו יכולים לישאר שם כמו שהוא ולא להלביש קצוותם התחתון בעליון כי אורך הו"ק אינם כ"כ גדולים וא"כ למה הוצרכו לכלול ולהיות בחי' ג' כליל בג' ואמנם תשובת שאלה זו נתבאר באריכות כי הכוונה היתה לקבצם ולקשרם יחד שיהיו רה"י באחדות ולא ר"ה דרך פירוד כי זו היתה סבת מיתת המלכים בראשונה ובזה נמצא כי זו"ן הם עומדין באמצע בין נה"י דא"א ובין פנימית או"א ואז היו שם בתוך פנימית או"א בסוד עיבור כדרך הולד הניתן במעי אמו ואין תימא בזה אם או"א שהם יותר עליונים ורוחניים מלבישין לזו"ן בתוך מעיהם ופנימותן כי כן צריך לצורך העיבור בהכרח ועוד כפי האמת אין זה חציצה והפסק בין א"א לאו"א לפי שזו"ן הוא קטן מחד בערכם ובפרט עתה שאין לו י"ס רק ו"ק בלבד ואפילו אלו הו"ק אינן מתפשטין רק ג' כליל בג' כנ"ל נמצא שמקום ומצב ומעמד הז"א אינו רק בחצי ת"ת התחתון דאמא אשר שם מקום הריון ועיבור הולד אבל בכל שאר הפרצוף אין שום הפסק בין או"א לא"א ואין זו נקרא חציצה והפסק. והנה ע"י כל הכללות והתלבשות הנ"ל נמצא שעתה יש אורות רבים וכפולים בתוך או"א וא"כ אע"פ שהיה הז"א נתון בתוכם והיה מפסיק בינם לבין א"א אין זה מעלה ומוריד נמצא עתה כי נצח וחסד וחצי ת"ת וחצי יסוד וחצי מל' של ז"א נתונים מצד ימין בתוך אבא וחצי האחר נתונים בצד שמאל תוך אמא אמנם אח"כ כולם מתקבצין במעוי דאמא ואבא נותן המחצה שלו במעי דאמא כי שם הוא מקום העיבור האמיתי וכמ"ש בע"ה. ונחזור לענין כי הנה מכח עליית כל האורות הנ"ל וכללותן למעלה וכן מכח עליית ב"פ האמצעיים דנ"ה דעתיק למעלה בב"פ קדמאין נוסף שם אור גדול ועצום ואין בו כח ביסוד דעתיק לסבלו כי הוא צר מאד ואז נבקע ונסדק מלמעלה למטה לארכו ויצא האור לחוץ ואז חכמה ויש"ס העומדין בימין מתחברים ונעשו פרצוף אחד בלבד וכן אמא ותבונה שבצד שמאל נעשו פרצוף אחד לבד כי עתה אורות היסוד שוין בענין גילוי בהשוואה א' ואין עתה כסוי וגלוי הגורם חילוק פרצופים ועתה אין שם רק ב' פרצופים לבד אחד מאבא ואחד מאמא ושיעורם למעלה מן הגרון עד למטה בטבורא דא"א. וזכור הקדמה זו כי בכל פעם שרוצין או"א להזדווג לצורך מוחין לז"א נעשה הכל פרצוף אחד לבד לאבא ויש"ס ופרצוף אחד לבינה ותבונה וזכור זה לכל המקומות שתצטרך להקדמה זו:



עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל