עץ הדר/ראש אמיר
וְיָדְעוּ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי יְהוָה הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַ הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי. (יחזקאל יז, כד)
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
יסוד קיום כל המצוות כולן, מצד עניינן הפנימי והתכליתי, הוא רק בארץ. ולפי זה המצוות שאינן תלויות בארץ, הנוהגות גם בחוץ לארץ, אינן מכוונות לתכליתן בחוץ לארץ, כי אם מפני שהם מביאים את ישראל לשוב לארץ, והם משמרים את קדושתם, שבשובם לארץ לא יהיו צריכים להתחיל את סדרי החיים מחדש כעם צעיר...
שהנשמה הפנימית של כל המצוות כולן, אפילו של אותן שאינן תלויות בארץ, היא תלויה גם היא באמת בארץ, ומאווירה המחיה נשמות הנה יונקות מרחוק כפי היכולת, לצורך העמדת חיותם גם בחוץ לארץ...
המצוות שאינן תלויות בארץ הֵנָה המיטלטלין, שהם נקנים אגב הקרקע. ומה מכוון הוא רמז קניין אגב בעניינא דקרא של הזכרת אומץ הקביעות של ארץ ישראל מ(דברי הימים ב כא ג): "ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה"
...
והנה קמו בהתקופה האחרונה אחדים מהאיכרים עובדי האדמה אשר במושבות באה"ק, ויטעו מטע אתרוגים כשרים ובדוקים... והנה באשר רבה המכשלה... ע"כ אמרתי עת לעשות לד'... ואקוה שע"י הערת הלב... יתעוררו הלבבות להזדרז בקיום המצוה... ועי"ז ממילא תגדל חבת אה"ק... ובפרט בימינו אלה... ...
הכתוב אומר גם על העתיד המזהיר (דברים יט י): "אם ירחיב ד' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותך, כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשותה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ד' אלהיך וללכת בדרכיו כל הימים, ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ד' אלהיך נותן לך נחלה והיה עליך דמים". הרי אפילו המעלה היותר עליונה של הכלל אינה יכולה להתכונן כי אם כשימצא בקרבו - עד אשר יתעלה העולם ורוח הטומאה יבוער מן הארץ - אנשים פחותים ומגושמים, שסוף כל סוף אפילו מקרה רצח בשגגה איננו עלול לבוא ע"י אנשים רוחניים ומופלגים מההמוניות, כדאמרינן בטעמא דשלש ערים בעבר הירדן, שהוא יותר מכפי הערך של כל א"י משום ד"בגלעד נפישי רוצחים". וכשם שבגוף האדם אין הקדושה מתקיימת כ"א ע"י קיבוץ כל הכחות כולם, החומריים והנפשיים, הטובים והרעים, שרק ע"י הכללות יבוא השלמות, כן אין כנסת ישראל מתעטרת על אדמת הקודש כ"א בכל כחותיה (ירמיהו ל כה): "בעת ההיא נאם ד' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל והמה יהיו לי לעם". ...
כל אלה אשר חבתם לציון היתה באין רוח מנשמת אלוקים חיים, באין קדושת אמת ואמונת אומן קשורה בקשר אמיץ...באהבה אלוקית נצחית...שרק היא עומדת לעולם, כל אלה הלבבות הרחוקים מזה, הולכים הם ונפרדים מעל אהבת ארץ הקדש. אהבתם שהיתה חומרית ודמיונית, כלעומת שבאה - כן הלכה...שנהפכו מאוהבי ארץ ישראל...לשונאיה ומנדיה...
כל אותם שהם מחזיקים מעט באהבתה של ארץ ישראל, ואת ה' אלוהי ישראל השוכן בקרבה לא דרשו, כי לא לאורך ימים יעמדו במעמדם...
וכמקרה אהבת ארץ הקדש, כן היא גם כן אהבת האומה ואהבת לשון הקודש. היסוד החלש הולך ומתמוטט...ועינינו הרואות, כי מאהבת האומה, הארץ וחבת השפה וכן - (כשאלה באים) עם מאסה של תורה - ועד שנאת כל אלה ותיעובם, הוא רק מהלך קצר של איזה שנים ואיזה נסיונות המביאים לידי מורך לב.
בעינינו הננו רואים את המצב האיום והמחריד, שלא יוותר דבר מכל הקניינים החיצוניים שנתרוקנה נשמתם, שהם רק אז חיים וקיימים כשהם מושרשים בעיקר חייהם ומקור לשדם חי העולמים ברוך הוא, נוטה שמים ויוסד ארץ, הנותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה, האומר לציון עמי אתה.