ראשו וילבישנו ואם לובשו מיד בקומו בעוד שאין ידיו נקיות כדי שלא ילך ד' ארבע אמות בלא ציצית מברך על טלית גדול ויכוין לפטור גם את זה וכן אם לובשו קודם אור היום שאינו זמן ציצית. והמדקדקים נוהגין לישן בט"ק טלית קטן כדי שאם יישן על היום לא יהיה ערום בלא מצות וגם לא יצטרך ללבשו קודם נט"י נטילת ידים לעבור על קדושת הזהר שנתבאר בדין השכמת הבקר ואף אם פשטו מעליו וחזר ולבשו בלילה אין בו משום בל תוסיף מאחר שי"א יש אומרים שכסות יום חייב בלילה וכן ע"פ על פי הסוד יש מצוה בלבישת טלית קטן גם בלילה:
צריך להזהיר לנשים העושות ציצית שתוציא בפיה בפירוש בתחילת הטוויה שהיא עושה כן לשם ציצית וכן בהתחלת השזירה· מלבושים שלנו שיש להם ב' שתי כנפות מלפניהם למטה וב' שתי כנפות למעלה בבית הצואר צריך ליזהר לעשות הכנפות שלמעלה עגולות כמו שנהגו עכשיו מקרוב ולא מרובעים כמקדם כדי לפטרם מציצית לדברי הכל וכן המכסה (שקורין קאלדר"א) שמכסין בו כשישן ביום אף אם עיקרו מיוחד ללילה יש לעשות בו קרן אחד עגולה לפטרו מציצית· לדברי הכל אין לעשות טלית של פשתן כלל ובשעת הדחק הגדול יעשה בה ציצית של פשתן טוויות ושזורות לשמן כהלכתן ויוכל לברך עליהן וכן בטלית קטן· מותר להתיר ציצית כשרה מבגד זה כדי לתלותה בבגד אחר וכן כדי לתלות ציצית חדשה במקומה אך לא יפסיקנה אלא יתירנה שאין לפסול ציצית כשרה בידים, משום בזוי מצוה. אין לברך על הציצית בשחר עד שיכיר בין תכלת שהיתה בציצית ללבן שבה ויש אומרים שהוא כדי שיראה את חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' ארבע אמות ויכירנו ולא בערב אחר תחלת השקיעה שאז הוא תחלת בין השמשות והפושט טליתו לפי שעה על דעת לחזור וללובשה לאלתר א"צ אינו צריך לחזור ולברך בכל ענין ואפילו פשטה על דעת שלא לחזור וללבשה לאלתר ואח"כ אחר כך נמלך לחזור וללבשה לאלתר אם נשאר עליו טלית קטן א"צ אינו צריך לחזור ולברך אבל אם בא ללובשה אחר כמה שעות משפשטה צריך לחזור ולברך אפי' אפילו נשאר עליו טלית קטן ואפי' אפילו היתה דעתו מתחילה לכך· השואל טלית מחבירו יבקש ממנו שיתן לו במתנה ע"מ על מנת להחזיר כדי שיוכל לברך עליה לדברי הכל כי מהיות טוב כו':
הלכות תפילין
אחר שלבש הטלית גדול יניח תפילין כדי שיהיו עליו לפחות בשעת קריאת שמע ותפלה ויכוין בהנחתם שציונו הקב"ה לכתוב ד' ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו. וציונו להניחן על הזרוע כנגד הלב ועל הראש נגד המוח כדי שנשעבד הנשמה שהיא במוח וגם תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שע"י על ידי הנחת תפילין יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו:
יש נוהגין להניח תפלה ש"י של יד מיושב מטעם שנתבאר בזוהר ומברכין ג"כ גם כן מיושב:
מקום הנחת תפילין של יד ביד שמאלו בגובה הבשר שבפרק שבין המרפק שקורין עלינבויגי"ן להכתף וזה המקום נקרא קיבורת ולא יניחנה למעלה מחצי הפרק ולא למטה בתחתיתו ממש למטה מן הקיבורת שנאמר ושמתם את דברי אלה על לבבכם צריכה שתהא שימה כנגד הלב וזהו קיבורת שהוא מכוון ממש כנגד הלב. ולכן צריך שיטה את התפלה של יד לצד הגוף מעט בענין שכשיכוף את זרועו למטה תהא התפלה של יד מכוונת נגד לבו ממש ויזהר שלא יהיה דבר חוצץ בין התפילין לבשרו:
אסור להסיח דעתו מהתפילין כל זמן שהן עליו ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בקלות ראש או שחוק ושיחה בטילה שהרי זה מפיר יראה אבל אם מתעסק בצרכיו ויראת ה' היא תקועה בליבו להזהר מכל חטא ועון בעסקיו שלא למרות עיני כבודו ח"ו חס ושלום לא נקרא היסח הדעת אע"פ אף על פי, למרות ש- שאין דעתו ממש על התפילין ולכן מצוַת תפילין להיות לבוש בהן כל היום כולו וחייב אדם למשמש בתפילין בכל פעם שנזכר מהם שעל ידי זה יהא נזכר על האזכרות שבהם ויזכור את ה' לשעבד לו הלב והמוח ולא יבא לידי היסח הדעת גמור שהוא קלות ראש ושיחה בטלה אך מצוה מן המובחר שלא להסיח דעתו כלל מהן ולמשמש בהן בכל עת גם בעוד שדעתו עליהן בכדי שלא יבא לידי היסח הדעת כלל וכלל זולת כשעוסק בתורה ובתפלת י"ח שמונה עשרה שאז אין בהם משום היסח הדעת ואעפ"כ אף על פי כן בכל פעם שנזכר מהן ימשמש בהן. ואחר הנחת התפלה של יד על הקיבורת קודם שמהדקה יברך:
