אמרו רבותינו: שנים ﬠשר חדש שﬠשה נח בתבה, לא טﬠם טﬠם שינה, לא ביום ולא בלילה, שהיה ﬠסוק לזון את הנפשות שהיו ﬠמו, הוי אומר: ולוקח נפשות זה נח:
[ג] "הן צדיק בארץ ישולם" (משלי יא, לא). הן צדיק זה נח, שנאמר: נח איש צדיק. ﬠל ידי שהיה זריז [בﬠשיית] התבה מיד נשתלם, שנאמר: "הן צדיק בארץ ישולם". ר' הונא אמר: יצא מן התבה גונח מלבו, שנאמר: "וישאר אך נח" (בראשית ז, כג), "וישאר נח" אין כתיב כאן, אלא וישאר אך נח, לשון מיﬠוט הוא. ר' יוחנן בשם ר' אליעזר בר' יוסי הגלילי אמר: לא יצא נח מן התבה ﬠד ששברו הארי. אמרה רוח הקודש: הצדיקים משתלמין, והרשﬠים אינן משתלמין, הן צדיק בארץ ישולם. אמר הקב"ה: הצדיק לשﬠה הוא כעסו, ומיד הוא מתרצה, אבל דור המבול לא נשתייר בו אחד מהם. אמר הקב"ה: מי גרם לנח שנמלט? הצדק שהיה בידו, נח איש צדיק:
[ד] דבר אחר: אלה תולדות נח. מה כתיב למﬠלה מן הﬠנין? "וינחם ה' כי ﬠשה את האדם" וגו' (בראשית ו, ו). ר' יהודה ור' נחמיה חולקין. ר' יהודה אומר: כביכול תהה הקב"ה ﬠל שﬠשה את האדם, אמר הקב"ה: אילו בראתי אותו בשמים לא היה חוטא, כשם שאין המלאכים חוטאין, לפיכך וינחם ה', בשביל מה? כי ﬠשה את האדם בארץ, שאילו היה בשמים לא היה חוטא. ור' נחמיה אמר: מהו וינחם? לשון נחומים. למה כן? אמר הקב"ה: נחמתי שﬠשיתי את האדם בארץ, שאילו בראתי אותו בשמים והשריתי אותו אצל המלאכים – היה ממרידן, כשם שמרד בתחתונים. לפיכך נתנחמתי שבראתי אותו בארץ, שנאמר: וינחם ה'.
אמר ר' אחא ב"ר חנינא: כיון שראה הקב"ה שעולמו חרב, כביכול היה מתאבל ﬠליו ומתﬠצב, כמא דאת אמר: "נﬠצב המלך ﬠל בנו" (שמואל ב יט, ג), הוי אומר: ויתﬠצב אל לבו. אמר ר' אבהו: לא נתאבל אלא ﬠל לבו של אדם, כאדם שעשה דבר רﬠ וידﬠ שלא ﬠשה דבר יפה, והוא אמר: מה ﬠשיתי, כך יתברך שמו של הקב"ה, אני הוא שנתתי שאור רﬠ בﬠיסה, כי יצר לב האדם רﬠ מנﬠוריו (בראשית ח, כא), הוי אומר: ויתﬠצב אל לבו, [אל לבו] של אדם:
"ויאמר ה' אמחה את האדם" (בראשית ו, ז). מהו אמחה, אכרות אשבור אהרוג אאביד אין כתיב כאן, אלא אמחה, אמר ר' ברכיה
