עמוד:Salomon Buber. Midrash Tanhuma.1885.pdf/246

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה עבר הגהה

טﬠמייהו דבית הלל כנגד אדם וחוה. אמר ר' סימון: מאה ושלשים שנה נפרש אדם מחוה אשתו. כיּון שנהרג הבל, אמר אדם: מה אני מוליד בנים והם הולכים למאירה? מה היה עושה? אמר ר' סימון: רוחות נקבות באות אצלו ומתחממות ממנו, שכן אמר הקב"ה לדוד, הנה בן נולד לך (והוא) [הוא] יהיה איש מנוחה (דברי הימים א כב, ח), אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (שמואל ב ז, יד), אימתי? כשיﬠסוק בתורה, אבל בהניח אותי והלך בדרכי לבו – אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגﬠי בני אדם (שם), מאי בשבט אנשים? זה הדד ורזון בן אלידﬠ, שנאמר (ויקם שטן לשלמה) [ויקם אלהים לו שטן את רזון בן אלידﬠ] (מלכים א יא, כג), [ובנגﬠי בני אדם], ואין נגﬠי אלא המזיקין, שנאמר "ונגﬠ לא יקרב באהלך" (תהלים צא, י), להודיﬠך שכל ק"ל שנה שפירש אדם מחוה, היה הרוחות באות אצלו ומתחממות ממנו ומוליד מזיקין. באותה שﬠה אמר הקב"ה: אני לא בראתי את ﬠולמי אלא לפריה ורביה, שנאמר: לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיהו מה, יח). מה ﬠשה חקב"ה? נתן תאוותה של חוה בלבו שׁל אדם, ושימש ﬠמה וילדה שת, שנאמר: ויחי אדם מאה ושלשים שגה ויולד בדמותו (בצלמו) [כצלמו] (בראשית ה, ג). כיון שנולד שת, אמר אדם: לבנײ הראשונים לא הייתי מיחס, למה? שהיו למאירה, אבל לזה אני מיחס, מפני שהוא ראש תולדות. מנין? ממה שקראו בﬠנין, זה ספר תולדות וגו':

[כז] [זה ספר תולדות אדם וכו', ויחי אדם וכו', ויולד בדמותו כצלמו]. מכאן אמרו: הבא ﬠל הרוחות אין לו ﬠליו כלום ואינו זנות, אﬠ"פ שהציא שכבת זרﬠ, כמקרה לילה דמיא, ומה שכתוב "לא תנאף" (שמות כ, יב), ﬠם בני אדם וﬠם בהמה, ולא תנאף ביד וברגל; אבל הרוחות, אין זו זנות. וﬠוד מﬠשה בחסיד אחד שנזדמנה לו שידה בדמות אשה, ופיתה אותו ונזדװגה לו, ויום הכיפורים היה, ואחר כך נצטﬠר אותו חסיד ﬠד מאד, ﬠד שנזדמן לו אליהו זכור לטוב, א"ל: מפני מה אתה מיצר? הגיד לו כל אותו המﬠשח שאירﬠ לו. א"ל פטור אתה, שידה היתה. ואילו היה חייב, [לא היה] אליהו זכור לטוב נראה לו ומדבר ﬠמו ופוטר אותו, [אלא] מכאן אתה למד שאינו זנות ופטור הוא: