(חזקים) [הדקים] הבאים מבית שאן, שהן דבוקים על בשרו של אדם, ואינו (מרגיז) [מרגיש]. ר' שמואל בר נחמני אמר לפיטטו (פי' מיני בגדים), ר' יהושﬠ בן לוי אמר ליגנון, ר' יוסי ב"ר חנינא אמר סיסטון, ר' אבהו אמר חיה. ר' יצחק אומר, חלקין כצפרין ונאין כמרגלית. ריש לקיש אמר כמﬠשה השמים, וכשהיתה הﬠבודה בבכורות, היו מקריבין בהן. כיון שחטא התחיל הקב"ה מקונן הן האדם: (מהו הן האדם),
[כה] [ויגרש את האדם] (בראשית ג, כד). אמר ר' יהודה, שעה ראשונה ﬠלה במחשבה, שניה נמלך במלאכי השרת, בשלישית כינס עפרו, ברביﬠית גבלו, בחמישית רקמו, בששית ﬠשאו גולם, בשביﬠית נפח בו נשמת חיים, בשמינית הכניסו לגן ﬠדן, בתשיעית צוהו, בעשירית חטא, באחד עשר נידון, בשתים ﬠשר גרשו, שנאמר ויגרש את האדם. מהו ויגרש, שגירשו ביסורים: ד"א ויגרש, שבשבילו חרב בית המקדש, שנאמר: "ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר" (איכה ג, טז):
וישׁכן מקדם לגן עדן את הכרובים (בראשית ג, כד). לפיכך נקראו כרובים, שהן רבים. אמר ריש לקיש: לא יצא אדם מגן ﬠדן ﬠד שחרף וגידף, נאמר כאן כרובים, ונאמר בסנחריב: "ה' (צבאות) [אלהי ישראל] יושב הכרובים" (מלכים ב יט, טו), מה כרובים האמור כאן חרופים וגידופים,אף כאן חרופים וגדופים:
ואת להט החרב המתהפכת (בראשית ג, כד), זו גיהנם חמתהפכת מחמין לצונן ומצונן לחמין על הרשﬠים. חזקיה בריה דר' חייא אמר, והיכן משלימין את נפשותיהן? בצונן, שנאמר: "תשלג בצלמון" (תהלים סח, טו),
