עמוד:Salomon Buber. Midrash Tanhuma.1885.pdf/237

אתה מוצא השמים קודם לארץ, ומנין ששניהם שׁוין, שנאמר ביום ﬠשות ה' אלהים ארץ ושמים (בראשית ב, ד): (וכתיב)^[1]:

[טו] אלה תולדות השמים והארץ. זהו שאמר הכתוב ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג, יט), אתה מוצא בחכמה ברא הקב"ה שמים וארץ. אמר ר' ﬠזריה בשם ריש לקיש, ביום הראשון ברא שמים וארץ, נשׁתיירו חמשה ימים, ברא אחד מלמעלה ואחד מלמטה, ברא בשני רקיﬠ מלמﬠלן, בשלישי יקוו המים מלמטן, ברביﬠי יהי מאורות מלמﬠלן, בחמישי ישרצו המים מלמטן, נשתייר יום הששי מלהבראות, אמר הקב"ה אם אני בורא מלמﬠלן, הארץ מתרגזת, ואם אני בורא מלמטן, השמים מתרגזין, מה ﬠשה הקב"ה, ברא אדם מלמטן ונשמה מלמﬠלן, הוי אומר ה' בחכמה יסד ארץ:

[טז] אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן בה"י בראם, ומה ﬠסקו של ה"י כאן, אלא כל האותיות מוציא אדם מתוך פיו והוא קומץ את פיו, אבל ה"י אדם מוציאה מתוך פיו בלא קומץ את פיו, כך ברא הקב"ה את ﬠולמו בלא יגיעה, שנאמר לא ייﬠף ולא ייגﬠ (ישעיהו מ, כח): ד"א. בהבראם, אמר ר' תחליפא באברהם, הן הן האותיות בהבראם, בזכותו של אברהם: (שנאמר)

[יז] ביום ﬠשות ה' אלהים ארץ ושמים (בראשית ב, ד). בית שמאי אומרים מחשבה בלילה וﬠשיה ביום, ובית הלל אומרים מחשבה בין ביום ובין בלילה,

1. בובר מוחק תיבת "וכתיב". ולענ"ד נשמטו לאחר "וכתיב" תיבות "אלה תולדות השמים והארץ" בטעות הדומות. ויקיעורך.