עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/79

20

בראשית א

כדבקים בה וכחלק ממנה, והכוונה שהאדם בעבדו את האדמה הוא מגרש ומכרית הרמשים אשר בתוכה. (כז) בצלם אלהים ברא אותו כפל הענין, לעורר הכוונה על עוצם היתרון הזה אשר לאדם (נתה"ש נתיבות השלום), ודוגמתו איש אשר ינאף את אשת איש, אשר ינאף את אשר רעהו (ויקרא כ' י') ועיין למטה ט' ה'. זכר ונקבה ברא אותם זה כלל, ולמטה פירש דרך פרט בריאת הנקבה. (כח) ויברך אותם נתן בהם הכח וההכנה לכל זה, וגם אמר להם פרו ורבו וגו', כלו' כלומר פירש להם מה כחם וטבעם, ומה הוא מבקש מהם; ולמעלה (פסוק כ"ח) אצל הדגים והעופות לא אמר ויאמר להם אלהים, כי אינם בעלי דעה. והנה לאדם כשהיה המין האנושי בתחלת הוייתו, וכן למטה (ט' א' וז') כשהיה המין האנושי במתי מעט, פירש להם רצונו שיפרו וירבו וימלאו את הארץ, וכשנתן תורה לישראל לא הוצרך לצוותם על זה כי כבר היתה הארץ מיושבת, ומכל מקום יפה עשו רז"ל רבותינו זיכרונם לברכה שמנו פרו ורבו בכלל המצות, כי ודאי רצון האל הוא שהמין האנושי יפרה וירבה. ונפרט אחר התרבן כשנתמעטה האומה, הוצרכו לעשות חזוק למצוה זו, וברוך שבחר בהם ובמשנתם, שאלמלא אזהרותם ותקנותם היתה האומה אובדת מן העולם, כמו שאבדו ונשכחו כמה גוים גדולים ועצומים. וכבשה מיד החיות, כטעם כל לשון כבוש האמור אצל הארץ, שענינו מיד אחרים,