עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/70

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה
11
Genesi I.

ענין אחד, ועץ פרי ענין אחד; והפשטא שעל הארץ מפסיק יותר מהרביע שאחריו, כדרך כל רביע שאחרי פשטא, שאינו אלא שלא לכפול הפשטא שלש פעמים רצופות, כמו הן גביר שמתיו לך֙ ואת כל אח֗יו נתתי לו֙ לעבדים, וידוע כי היתיב שתחת עשב אינו אלא במקום פשטא מפני המלה הזעירה. אבל הנסחאות שבהן מלת דשא בזקף אין ספק שמוטעות, והעד הנאמן בפסוק שאחריו ות֙וצא הא֜רץ ד֠שא, שאין דשא בזקף אלא בתלישה גדולה, ומלות ותוצא הארץ בקדמא ואזלא, מה שלא יתכן אם היה דשא בזקף; ונולד השבוש בפסוק הראשון, כי קל הוא להחליף רביע בזקף, מלבד שיש לפניו פשטא שדרכו לבא לפני הזקף, ולא נולד הטעות בפסוק השני, כי רחוק הוא להחליף תלישה בזקף, מלבד כי שם אין לפניו פשטא. מזריע זרע שיש בו זרע, וזה אחד משמושי ההפעיל, כמו מקרין מפריס (תהלים ט"ט ל"ב) שיש לו קרנים ויש לו פרסות, מרבה רגלים (ויקרא י"א מ"ב) שיש לו רגלים הרבה. עץ פרי עשה פרי למינו כל המפרשים שראיתי פירשו למינו חוזר לעושה פרי, ובעל הטעמים היטיב לראות מכלם, וחבר למינו עם עץ פרי, ועושה פרי הוא כמאמר מוסגר, כי אינו אלא תוספת ביאור לעץ פרי ומלת למינו ולמינהו מליצה היא ממליצות לה"ק לשון הקודש, וענינה ממינים הרבה, מכל מין שיהיה, כמו את כל עורב למינו, ואת הנץ למינהו, האנפה למינה, ואת הארבה למינו (ויקרא י"א), שענינם העורב והנץ וכו', מכל מין שיהיו, וכן למטה ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למינהו, וכן תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה, וכן (ו' כ') מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו, ואב לכלם (יחזקאל מ"ז י') למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד, הכוונה שהדגה תהיה מרובה ותהיה מכל המינים, וכן בירושלמי (שקלים פרק ו') למינה תהיה דגתם, למיני מינים תהיה דגתם. הפירוש הזה כתבתיו בשנת תק"צו בספרי Prolegomeni עמוד 191, ומקץ עשר שנים קניתי ס' ספר הרכסים לבקעה, ומצאתי שגם הוא פירש כן. (ועיין למטה י"ג ג'). אשר זרעו בו חוזר לעץ. שיהיה בעץ כל הצריך לו לקיום מינו על הארץ. (יב) ותוצא הארץ וגו', גם בפסוק זה הרחיק בעל הטעמים מלת למינהו ממלות אשר זרעו בו, והסב אותה למעלה, כלו' כלומר ותוצא הארץ עץ למינהו, והוא עושה פרי וגם זרעו בו; וכן הרחיק למינהו מן מזריע זרע והסב אותו אל דשא ואל עשב. (יד) יהי מאורות שרש היה כשהוא קודם הנושא איננו שומר תמיד