עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/478

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה עבר הגהה
419
Genesi XLV

ואולם בסוף מאמרו של יהודה נכמרו כל כך שלא יכול עוד להתאפק והוכרח לזעוק הוציאו כל איש מעלי. להתאפק לכל הנצבים להתאפק כמו שהיה ראוי להתאפק בסבת כל הנצבים עליו. להתאפק כמו המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו. הנצבים עליו כמו וכל העם נצב עליך. (ב) ויתן את קולו בבכי היה ראוי להנקד בבֶכי מפני האתנח, והנה לפי האמת אם היה האתנח תחת וישמעו מצרים היה ג"כ גם כן נכון, כי שמיעת המצרים היתה מיד ושמיעת בית פרעה היתה אח"כ אחר כך. ואולי בעלי הנקוד היו מסופקים בזה ונקדו בבְכִי לפי השטה האחת, ונתנו הטעמים לפי השטה האחרת. (ג) העוד אבי חי חתימת דברי יהודה החרידה את דמיונו, ונדמה בעיניו כאילו אביו בסכנה, ע"כ על כן צעק העוד אבי חי, אע"פי אף על פי שכבר אמרו לו שהוא חי (הכורם). (ד) גשו נא אלי ראה אותם נסוגים לאחור, וקרא להם בלשון רכה ודרך חבה (רש"י ר' שלמה יצחקי, או לא היה רוצה לומר בקול רם אשר מכרתם אותי, שלא ישמעו המצרים (בעל הטורים) וא"א אדוני אבי ז"ל זכרונו לברכה אמר שלא רצה להשמיע ענין המכירה לבנימין, ולכך אמר שיגשו אליו כלם חוץ מבנימין, וזה טעם והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין, פרט את בנימין, כי באותה שעה היה עומד לבדו רחוק מעט מהם. כי מכרתם אותי הנה מכרתם אותי באופן שאבוא לכאן. כל הֵנָה נאמר על תנועה למקום מה, לא לישיבה במקום. (ו) לפליטה גדולה פליטה אין ענינו תשועה וכיוצא בה ואיננו שם מופשט, רק