(כו) ברוך ה׳ אלהי שם: הכוונה לומר כי ה׳ יהיה אלהי שם ויהיה בעזרו תמיד, וזו ברכה שאין למעלה ממנה; והואיל והזכיר את השם, אמר ברוך: עבד למו: לאחיו שאמר למעלה. (כז) יפת: הפעיל מן פָתָה והוא לשון ארמית, תרגום של ירחיב. (ותלמידי שמשון יינטילומו נב״ת אומר כי מזה שרש פשה). וענין הרחבת גבול מושאל להורות כל מיני הצלחה כמו "אם ברך תברכני והרבית את גבולי" (דברי הימים א ד, י); "כי ירחיב ה׳ אלהיך את גבולך" (דברים יב, כ), ועיין שם פירוש רש״י ופירושי, וכן "כי עתה הרחיב ה׳ לנו" (למטה כ״ו כ״ב): וישכן באהלי שם: האלהים הנזכר, כלו׳ כלומר תהיה השגחתו עליו: ודעת Bochart ואחרים כי יפת ישכן באהלי שם, והכוונה כי בני יפת כגון היונים והרומיים עתידים לכבוש ממלכות בני שם שהם באזיאה; אך לפי זה תהיה זו קללה לשם. וספור זה נכתב בתורה להרחיק את ישראל מחברת הכנענים שהיו ישראל באים להתיישב בארצם, והיו דרכיהם מקולקלים והיו צריכים להתרחק מהם.
שגם הוא לא נזכר כאן אלא ע״ש על שם שהיה ראש אומה וממלכה: ואנחנו לא נדע מה היתה קבלת האומות בעניינים האלה, ומה היו אמונותם הנשחתות, ולא נבין תועלת ספור התולדות האלה בכל פרטיהם: אמנם ידענו כי רבים בין הקדמונים היו אומרים כי אבותיהם נולדו מן אדמתם במעשה נס של אליל פלוני ופלוני, או שנולדו מן האלילים עצמם; והנה כוונת התורה כאן להכחיש ההבלים ההמה, ולקבוע האמונה הישרה כי כולנו בני איש אחד אנחנו, וכולנו מעשה אל אחד. (ב) גמר: אומרים שהיא אומה הנקראת בימי קדם Cimmerii, יושבי Chersonesus Taurica, והערביים קוראים להם בחלוף אותיות קֶרֶם, ומזה Crimea, וקוראים בַחְרְ אלקרם לים השחור: והעם הזה נזכר ביחזק׳ (ל״ח ו׳) עם גוג וחגוג: מגוג: אומרים (וכן פלאויוס) שהם Sciti, ועיין
