עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/139

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה עבר הגהה

למעלה והגופות הנשרפים עולים כעשן. (כא) וירח: קל או הפעיל משרש ריח. ואמרתי או הפעיל, כי נמצא "והריחו ביראת ה׳" (ישעיהו יא, ג): הניחוח: משרש נוח מענין "והניחותי חמתי בך וסרה קנאתי ממך" (יחזקאל טז, מב), קרבן העשוי לשכך חמת האל (Coccejus): והנה המליצה הזאת הדבר ידוע שאינה אלא ע״ד דברה תורה כלשון בני אדם לפי מצב בינת אנשי הדור שהנביא עומד בו: וכאן ראוי להתבונן, כי שמואל הנביא אמר לשאול: "החפץ לה׳ בעולות וזבחים כשמוע בקול ה׳ הנה שמוע מזבח טוב", ומשם ואילך מצאנו הידיעה הזאת מפורסמת בישראל, דוד אמר: "כי לא תחפוץ זבח" וגו׳ "אם ארעב לא אמר לך", "עולה וחטאה לא שאלת", וכל הנביאים אשר בימי המלכים כולם הרחיבו פה על זה: מעתה הנה הדבר ברור כשמש כי לא יתכן שיהיה ספר התורה נכתב בימי המלכים, או משמואל ולמטה, כי התורה דברה כלשון בני אדם אשר שכלם עומד במצב שפל מאד ממצב ישראל בימי המלכים. כי יצר לב האדם רע מנעוריו: אין ראוי שאשחית כל בשר כל זמן שישחית האדם את דרכו, כי האדם קרוב לחטוא;


ט

(ב) בכל אשר תרמוש וגו׳: הנכון כדברי מהר״שד שענין שני הבית׳׳ין הבאות זו אתר זו כענין מזכר עד נקבה כלו׳ כלומר זה וזה בשוה, וכן בגר ובאזרח הארץ (שמות