זית (כלומר עלה לח ורענן) בפיה, ודעת בה״ט איננה כן. (יב) וייחל: נפעל משרש יחל, והיה משפטו בו״יו כמו יִוָדַע, יִוָעֵד, יִוָעֵץ, ובא ביו״ד כמו או ירה יִיָרֶה, אמנם לפי הענין אין כאן מקום לנפעל; ואני לא אדע למה לא נקדו וַיִיחֶל כמו וַיִיצֶר וַיִיקֶץ, ויהיה מן הקל, או וַיְיַחֵל ויהיה פִעֵל, כמו ולא יְיַחֵל לבני אדם. (יג) בראשון באחד לחדש: אחר ששלח את היונה המתין כשלשים יום קודם שיסיר את מכסה התבה, וכן היא דעת הרמ״בן, ובזה נשלמו השלשה חדשים שמאחד בטבת (למעלה פסוק ה׳) עד אחד בניסן, ואין אנו צריכים לומר כדברי ר״שי (למעלה ד׳) הרי ששים יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני האדמה ולא לפרש החדש הי׳ והז׳ בדרן בלתי טבעי. (יד) יבשה: שרש יבש מוסיף ביובש על שרש חרב, ולפיכך למעלה שאמר פני האדמה ולא פנימיותה אמר חרב, וכאן שאמר הארץ אמר יבשה. (יז) הוצא: איני יודע למה אמרו היצא קרי. ושרצו בארץ: נ״ל נראה לי לשון תנועה, יתנועעו ויתפזרו בארץ. (יח) ויצא נח ובניו: יצאו כסדר שנכנסו, אבל הצווי לא היה שוה בכניסה וביציאה, ור״זל ורבותינו זכרם לברכה אמרו כי בהיותם בתבה נאסרו בתשמיש והותרו בצאתם, וכן אתה מוצא שכתוב על הבהמות (בפסוק שלמעלה) ופרו ורבו כל[1] הארץ וגם לנח ובניו אמר אח״כ אחר כך פרו ורבו, ואיגל אומר כי מה שלא יצאו כסדר שאמר ה׳ לנח, אלא כסדר שנכנסו אל התבה, הוא ראיה כי נח ובניו הבינו כי המכוון הוא לא שיצאו באותו סדר, אלא שיתחברו איש לאשתו ויפרו וירבו. (יט) כל רומש על הארץ: כולל כל ב״ח בעלי חיים, כמו ז׳ כ״א. למשפחותיהם: משפחות משפחות, חלוקים למשפחותם, כל אחד עם בני מינו. (כ) ויעל: הפעיל משרש עלה, כטעם בהעלותך את הנרות ע״ש על שם שהאש עולה
- ^ צ"ל על
