עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/105

מציאותו הבל. (ג) ויבא קין: הנכון שעשו זה בלא מצות ה׳, אלא מלבם להודות לה׳, ואע״פי ואף על פי שידעו שאינו צריך לכך, הנה א״א אי אפשר לבן אדם להתנהג עם בוראו אלא כמו שהוא נוהג עם בשר ודם כמוהו, שהוא מגלה לו אהבתו ע״י על ידי מתנות. מנחה: לשון נחת, כמו ניחוח, דבר שהקטון נותן לגדול לפייסו ולהניח דעתו, אם אולי חטא לו; והנה עקר המלה אינו אלא נח לא מנח, ואולי בימי בית שני אמרו מְנָחוֹת ולא מִנְחוֹת, כי עשו המ״ם כאלו היא שרשית, כדרך שאמרו תורם מן תרומה. (ד) ומחלביהן: כמשמעו, כגון האליה והמכסה והכליות. וישע ה׳: אין אנו יודעים איך גִלָה להס רצונו, ואולי הם העמידו להם איזה סימן. ויש אומרים שירדה אש מן השמים ואכלה קרבנו, וכן תרגם תיאודוציאון. יפה אמר בעל ספר הזכרון כי טעות נפלה בספרי רש״י, כי רש״י לא נתכוון לפסוק ואל ישעו בדברי שקר (שמות ה׳), כי שם פירש שלא יתכן לפרשו כמו וישע ולא שעה, כי כאן אחריו אֶל, ושם אחריו בְ, אבל כוונת רש״י היא לפסוק ולא ישעה אל המזבחות (ישעיה י״ז ח׳). (ה) ויחר לקין: כל ל׳ לשון חרה