עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/100

מכל הבהמה: אין לשאול היכן נתקללו הבהמות והחיות כי אין ארור ענין קללה, אלא אמיתת ענינו חסר טובה, נגוע ומעונה (ע׳ עיין בה״ע תק״פז 207-209), והכוונה תהיה חסר טובה יותר מכל שאר ב״ח בעלי חיים. ועפר תאכל: תלחך עפר, כאלו תאכלנו; ואולי היתה מחשבת הקדמונים שהנחש אוכל עפר וניזון ממנו, ככתוב ונחש עפר לחמו (ישעיה ס״ה כ״ה) והתורה אמרה תאכל כלשון בני אדם. ואולי פירוש ועפר תאכל, וכן עפר לחמו, מה שבתוך עפר, על דרך בעצבון תאכלנה שענינו תאכל פריה. (טו) הוא: זרע האשה. ישופך, תשופנו: נ״ל נראה לי שתי המלות האלה משני ענינים (כמו למעלה ויהיו שניהם ערומים, והנחש היה ערום) שניהם משרש שוף, הראשון ל׳ לשון מכה וכתיתה (כמו בלשון ארמית) כמו אשר בסערה ישופני (איוב ט׳ י״ז), והשני ל׳ לשון סבוב וכסוי, כמו אך חשך ישופני (תהלים קל״ט י״א). (טז) הרבָה, משפטו הרבֶה (או הרבוֹת), ונראה שננקד קמץ שלא תהיה הברת המלה דומה לשאחריה (או שלא תתחלף עם הרבה תאר הפעל), וכן למטה הרבה ארבה את זרעך (כ״ב י״ז), ונמצא פעם אחת (ש״ב י״ד י״א) מהרבית גואל הדם קרי מהרבַת, ולפי הכתיב היה ראוי להנקד מֵהַרְבָיַת והי״וד הנעה היא על דרך לשון ארמית, להחויה, ואחוית אחידן, ומן הַרְבָיָה אמרו הַרְבָה. והרנך: ועצבון הרונך. (יז) ארורה האדמה: תחסר טובה, שלא תהיה טובה כמו שהיתה אז בגן עדן, ואפילו גן עדן לא יתן תבואתו בלא עבודה קשה. תאכלנה: תאכל פריה. ומה שהביא רא״בע (ואחריו מהר״שד) והיו באוכלי שלחנך, אינו ענין לכאן, כי ענינו אוכלים על שלחנך, כי הסמיכות עומדת פעמים רבות במקום מלת הטעם, כידוע. (יח) קוץ ודרדר: יש לדרדר אח, קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם (הושע י׳ ח׳). ואכלת: אם לא תעבוד אותה בחרישה